ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לז שמיני שיחה א

23

כתב הרמב"ם²⁸ "מפני חומרתה אין מזלזלין בה", ולא כטעם שבש"ס²³ "שלא יהא כל אחד ואחד הולך. . ושורף פרה אדומה לעצמו".

[ויש לבאר הטעם, ע"פ דיוק לשון הרמב"ם²⁹ (בדין טומאת ע"ה) ש"ע"ה. . ה"ה בחזקת טמא", ולא כתב שחכמים גזרו עליו טומאה³⁰. ויש לפרש כוונתו, שגזירת חכמים אינה רק מחשש טומאה (טומאת ספק), אלא הטילו על ע"ה חזקת טומאה³¹, דכיון "שאינן בקיאין בדקדוקי טהרות וטומאות" (כמ"ש אח"כ²⁹ בטעם שאין נאמנין על הטהרות) לכן הן בחזקת טומאה. ולכן ס"ל להרמב"ם שמצד חשש דאיבה (וכיו"ב) לא היינו מפקיעים חזקה זו, אלא רק משום שמפני חומרתן אין מזלזלים בה, ולכן "הרי זה בחזקת טהרה"³²].

וא"כ — צ"ע איך אפשר לומר, שלהרמב"ם "עיקר הטעם" של טהרת ע"ה ברגל הוא ד"הוה אתו לאינצויי והי' כל אחד ואחד עושה במה לעצמו"?

ד. יש שתירצו³³ דברי הרמב"ם, דמ"ש "שהכל מטהרין עצמן" — "פירוש מטומאת מת ואין להם אלא טומאת ע"ה דהויא דרבנן והתירוה ברגל דוקא משום שמחת יו"ט אבל אחר הרגל מטבילין הכלים מחמת טומאת ע"ה".

ובפשטות י"ל כוונתו ע"פ מ"ש הרמב"ם (לקמן³⁴) ש"ע"ה שאמר טהור אני מטומאת מת כו' נאמן ומטבילין אותו משום טומאת ע"ה בלבד, וצריך הערב שמש ואינו צריך הזאה". והיינו, שבחזקת טומאה של ע"ה — ב' פרטים: א) שלא נזהר מטומאת מת³⁵, ב) גזרו ש"עמי הארץ עצמן כזבין לטהרות"³⁶, וע"ה נאמן על טומאת מת (לומר טהור אני מטומאת מת) אבל אינו נאמן שהוא טהור (לגמרי) (שלא יהי' כזב לטהרות). וכן ברגל, שגם ע"ה מטהר עצמו מטומאת מת (ונאמן ע"ז) אבל לא בנוגע לטומאת ע"ה (שהוא כזב לטהרות).

וזוהי כוונת הרמב"ם, שהטעם שברגל לא חיישינן לטומאת מת (שהיא טומאה חמורה) הוא לפי "שהכל מטהרין עצמן" (ובנוגע לטומאה זו ה"ה בחזקת טהרה, ולא היינו מטמאים אותו אחרי הרגל למפרע), אבל עדיין נשאר דין טומאת ע"ה, והטעם שלא גזרו טומאה זו ברגל הוא רק מפני "שמחת יו"ט"³⁷ (אבל לא שהוא טהור בעצם).

הערות

28. שם. וכ"כ בהל' פרה אדומה ספי"ג (ושם מביא ע"ז דרשת התוספתא (חגיגה שם) "והרי נאמר בתורה (חוקת יט, ט) והיתה לעדת בנ"י למשמרת, כל ישראל ראויין לשמירה").
23. חגיגה כב, א. ועד"ז בתוספתא חגיגה פ"ג, ח (הובא בתוד"ה שלא שם) — ראה מפרשי התוספתא.
29. הל' מטמאי משכב ומושב רפ"י.
30. ראה לשונו הל' אבות הטומאות רפי"ג: חמש מעלות עשו חכמים. . בגדי ע"ה מדרס כו' וכן ע"ה עצמן כזבין לטהרות".
31. והרי שורפין תרומה על ספק זה (טהרות פ"ד מ"ה. רמב"ם שם ספי"ג (אלא דשם, "הואיל וודאי ספיקות אלו טומאתן מן התורה". ע"ש)).
32. וכן בתרומה בשעת הגתות כו' כ' "מפני שמטהרין עצמם" (ודלא כתוס' הנ"ל הערה 8). ולכאורה זהו גם טעמו של הרמב"ם שגם ברגל לא נקט הטעם דבושה או איבה אלא מפני שהכל מטהרים עצמם. וראה לעיל הערה 4.
33. מים חיים (להפר"ח) כאן.
34. פי"א הי"ב.
35. ראה רמב"ם שם רפי"ב.
36. ל' הרמב"ם הל' אבות הטומאות שם.
37. כ"ה ל' הירושלמי חגיגה שם (ה"ז) בטעמו של ר"י שהפותח את חביתו יגמור (ש"התירו סופו מפני תחלתו שאם אומר את לו שלא יגמור אף הוא אינו פותח. . ממעט בשמחת הרגל").

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 13 עמודים.