12
מצד גדרי הבריאה הרי בנ"י הם "המעט מכל העמים"41 והם תחת שלטון אוה"ע ובמילא אין מקום ליציאה ממצרים [ובפרט יציאה מעבדות מצרים, שאפילו עבד אחד לא הי' יכול לברוח משם42] — והיציאה ממצרים היתה נס גלוי, למעלה מגדרי הבריאה. וזהו הפירוש הפנימי ד"יציאת מצרים": "מצרים" מורה על המיצרים וגבולים של העולם, וע"י יציאת מצרים נתעלו בנ"י למעלה מגדרי (מיצרי וגבולי) העולם43.
ו. ועפ"ז יוצא, שתוכן החילוק בין טעם הטור והטעם שהביא אדמו"ר הזקן (מהתוס'), הוא כהחילוק בין שני הענינים בשבת:
זה שב"נ (מצרים) לא מנעו את ישראל מקיום מצות השם — שייך להגדר ד"זכר למעשה בראשית"44, שכאשר ישנה ההכרה ב"חידוש העולם", שהקב"ה הוא בורא עולם ומנהיגו, מובן שא"א לעשות דבר המנגד לרצון השם — אבל אין בזה עדיין ענין שהוא למעלה מגדרי הטבע והעולם;
משא"כ לפי דברי אדה"ז, שבשבת זו כבר היתה "התחלת הגאולה והנסים", דהיינו ההתחלה של היציאה ממצרים (כנ"ל) — ה"ז שייך לגדר "זכר ליציאת מצרים" שבשבת, שהוא למעלה לגמרי מגדר הבריאה. ולכן נק' יום שבת זה "שבת הגדול", לפי שבו הי' מודגש באופן גלוי ענין השני שבשבת, "זכר ליציאת מצרים", שהוא "גדול" שלא בערך לגבי הענין ד"זכר למעשה בראשית".
ובזה יובן טעם הדין (שבשו"ע אדה"ז שם24) ש"אין אומרים ברכי נפשי45 אלא אומרים עבדים היינו"46, דמשמע דהא בהא תליא: במזמור "ברכי נפשי" מתוארת גדלותו ית' בענין מעשה בראשית ("מה רבו מעשיך ה'"47, כמתואר שם בפרטיות)48, ואילו שבת הגדול שייך לגדר "זכר ליציאת מצרים" ולכן "א"א ברכי נפשי אלא אומרים עבדים היינו"49, כי אין מקום לסיפור גדלות השם בענין מעשה בראשית, כאשר מודגשת בגלוי מעלה גדולה יותר (ובאופן של אין ערוך), "זכר ליציאת מצרים" (שלמעלה מגדרי העולם).
[ולכן לא הזכיר אדה"ז, אפילו בדרך טפל, הטעם שבטור].
הערות
- 41. ואתחנן ז, ז.
- 42. מכילתא יתרו יח, יא. הובא בפרש"י שם, ט.
- 43. ראה הגש"פ (הנ"ל הערה 34) ע' קפג ואילך.
- 44. ועפ"ז מתורצת קושיית הב"י על טעם הטור, דהו"ל למיקרי לכולהו יומי דמעשור לחודש עד ערב פסח ימים גדולים, כי הנס שייך לתוכנו של יום השבת ("זכר למעשה בראשית").
- 24. ס"ב. והוא מרמ"א ולבוש שם.
- 45. תהלים מזמור קד.
- 46. והוא כלשון הלבוש שם, משא"כ ברמ"א — ראה לקמן הערה 49.
- 47. תהלים שם, כד.
- 48. ראה ארחות חיים החדש סרצ"ב אות ה.
- 49. משא"כ ברמ"א שם הלשון "והמנהג לומר במנחה ההגדה מתחלת עבדים היינו עד לכפר על כל עונותינו ופוסקים לומר ברכי נפשי" שאין מודגש כ"כ שתלויים זב"ז (וגם בדרכי משה שם "וא"א בו ברכי נפשי", לא בסגנון "אין אומרים. . אלא"), כי בטושו"ע אין ההדגשה שנס זה דשבת הגדול הוא "התחלת הגאולה והנסים" — ענין "זכר ליציאת מצרים" שבשבת, וכנ"ל בפנים.
- . בשו"ע אדה"ז (ולבוש): עבדים היינו וכו' (בלי תיבת "ההגדה"). וראה ביאורי הגר"א שם סק"ב.
רש"י על שמות י״ח:ט׳ - הטקסט מספריא
ויחד יתרו. וַיִּשְׂמַח יִתְרוֹ, זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ. וּמִ"אַ נַעֲשָׂה בְשָׂרוֹ חִדּוּדִין חִדּוּדִין, מֵצֵר עַל אִבּוּד מִצְרַיִם, הַינוּ דְּאָמְרֵי אִינָשֵׁי "גִּיּוֹרָא עַד עֲשָׂרָה דָּרֵי לָא תְבַזֵּי אֲרַמָּאָה בְּאַפֵּיהּ":
על כל הטובה. טוֹבַת הַמָּן וְהַבְּאֵר וְהַתּוֹרָה, וְעַל כֻּלָּן אשר הצילו מיד מצרים; עַד עַכְשָׁו לֹא הָיָה עֶבֶד יָכוֹל לִבְרֹחַ מִמִּצְרַיִם, שֶׁהָיְתָה הָאָרֶץ מְסֻגֶּרֶת, וְאֵלּוּ יָצְאוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא (מכילתא):
ויחד יתרו AND JETHRO REJOICED — This is its literal meaning. A Midrashic comment is: his flesh became full of prickles (חדודין — his flesh crept with horror) — he felt grieved at the destruction of Egypt. That is what people say (what the common proverb says): A proselyte even though his heathen descent dates from as far back as the tenth generation, do not speak slightingly of an Aramean (any non-Jew) in his presence (Sanhedrin 94a).
על כל הטובה FOR ALL THE GOODNESS — the goodness in giving the Manna and the well and the Torah — and he rejoiced above all these (more especially), אשר הצילו מיד מצרים THAT HE HAD DELIVERED THEM OUT OF THE HAND OF EGYPT — Until now no slave had ever been able to escape from Egypt because that land was closely shut in on all sides, but these had gone forth six hundred thousand in number (cf. Mekhilta).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.