132
כלל בפרש"י9, לפי שאינה ע"ד הפשט כלל10,
ועפ"ז יש לעיין — כיון שרש"י כ' בפירוש שהמקרא דפרשתנו מסייע לדעת הש"ס, למה הביא שיטת הברייתא דמ"ט מדות כל עיקר?
[ואף שבמפרשים11 תירצו הכתוב ד"ונתת את הפרוכת תחת הקרסים" גם לדעת הברייתא — מ"מ, הרי לכאורה רש"י ברור דברו, שהכתוב מסייע לדעת הש"ס, וצ"ל דס"ל שהתירוצים שבמפרשים דחוקים הם12, וא"כ למה לי' להביא דעת הברייתא כל עיקר].
ב. וביותר צ"ע: להלן גבי יריעות עזים, שרחבות היו מן היריעות התחתונות ביריעה אחת שהיא ד' אמות, נאמר13: "וסרח העודף ביריעות האהל חצי היריעה העודפת תסרח על אחורי המשכן", ובפרש"י: "וסרח העודף. . יריעות האהל הן העליונות של עזים. . והן היו עודפות על התחתונות חצי היריעה למערב שהחצי של יריעה אחת עשרה היתירה הי' נכפל אל מול פני האהל14 [היינו לצד הפתח שבצד מזרח], נשארו שתי אמות רוחב חצי' עודף על רוחב התחתונות. תסרח על אחורי המשכן, לכסות שתי אמות שהיו מגולות בקרשים".
הרי שכאן סתם רש"י כדעת הברייתא, ששתי אמות היו מגולות, דאילו לדעת הש"ס (במס' שבת) ש"ט' אמות [דיריעות תחתונות] תלויות אחורי המשכן", רק אמה אחת דהקרשים היתה מגולה15.
[וגם בפרש"י בתחילת הענין שם, עה"פ16 "וכפלת את היריעה הששית אל מול פני האהל", סתם כדעת הברייתא דמ"ט מדות, וז"ל: "וכפלת את היריעה הששית, העודפת באלו העליונות יותר מן התחתונות. אל מול פני האהל, חצי רחבה הי' תלוי וכפול על המסך שבמזרח כנגד הפתח דומה לכלה צנועה המכוסה בצעיף על פני'".
ופירוש זה (ששתי אמות היו תלויות על המסך שבמזרח) קאי לכאורה רק לדעת הברייתא, דאילו לדעת הש"ס ש"אין היריעות [התחתונות] מכסות את עמודי המזרח", אין "חצי רחבה"17 של היריעה הששית [ב' אמות] תלוי "על המסך שבמזרח כנגד הפתח", שהרי אמה אחת ממנה מכסה את ראשי עמודי המזרח (שלא הי' מכוסה ע"י היריעות התחתונות), ולא נשארה אלא אמה אחת שהיתה תלוי' על המסך18].
הערות
- 9. וראה ריב"א, רא"ם ועוד כאן. ס' זכרון כו, ט. — ולהעיר מרשב"ם וראב"ע (כו, ט) דמשמע שנקטו כדעת ר"י. ע"ש.
- 10. ראה ס' זכרון ונחלת יעקב לקמן עה"פ (כו, כד) "ויחדיו יהיו תמים", שכוונת רש"י שם היא לאפוקי מדעת ר"י. ע"ש.
- 11. ראה חזקוני, ביאור מהרא"י (לבעהמ"ס תרומת הדשן) על פרש"י, רא"ם, באר בשדה (על פרש"י), פנים יפות, מלבי"ם ועוד כאן. לשון הזהב לשבת שם. ועוד.
- 12. ראה גו"א, נחלת יעקב, דברי דוד, קיצור מזרחי ועוד.
- 13. כו, יב.
- 14. כמ"ש לפנ"ז (כו, ט ובפרש"י שם).
- 15. כמ"ש בחזקוני, ריב"א, שפ"ח ועוד.
- 16. כו, ט.
- 17. להעיר, שבדפוס ראשון דפרש"י ליתא התיבות "חצי רחבה". אבל ישנן בדפוס שני וכת"י רש"י שתח"י, כבדפוסים הנפוצים.
- 18. אבל ראה המלקט דחדא"ג מהרש"א עה"ת פרשתנו שם, דלדעת הש"ס הי' תלוי וכפול על המסך מבפנים כלפי קדש הקדשים ועובי העמודים מבחוץ היו (או שהעמודים הם חלק מאורך הל' אמה דהמשכן), ע"ש שמוכיח כן מל' הש"ס ופרש"י שם. — ובנחלת יעקב שם, דלדעת הש"ס עובי העמודים לא הי' אמה. ע"ש באורך. וראה מעשה חושב שם (אות ה). ואכ"מ. בשפ"ח לקמן (כו, יב — בפי' הא'), שלדעת הש"ס "אמה של יריעות (עזים) מכסות האמה של העמודים ושתי אמות היו נכפלים על מסך פתח האהל". ודבריו לכאורה תמוהים (וראה גם מלאכת הקודש על פרש"י), שהרי לפ"ז לא נשאר עודף מהיריעה היתירה אלא אמה אחת, ומפורש בכתוב (שם, יב) ש"חצי היריעה העודפת תסרח על אחורי המשכן" (לכסות הנשאר מגולה מיריעות התחתונות). ואולי ס"ל להשפ"ח שהש"ס מפרש ל' "חצי (היריעה)" מלשון חלק (ולא חצי בדיוק), כפירוש הראב"ע ורלב"ג שם. אלא שבלאה"כ דבריו צע"ג, שהרי בש"ס מפורש "דל תרתי לכפלא. . פשא להו תרתי סרי (לצד מערב)".
אבן עזרא על שמות כ״ו:ט׳ - הטקסט מספריא
חמש. בשו"א ופת"ח דרך קצרה, כמו שלש סאים (ברא' יח ו):
והנה כאשר כפל את היריעה הששית נשאר חציה בסוף על כן כתוב חצי היריעה העודפת (פ' יב), ואין צורך להזכיר, כי אורך היריעות לרוחב המשכן והנה רוחב המשכן עשר אמות, ותשע אמות היה גובה שני צדי המשכן, על כן כתוב והאמה מזה (פ' יג) לכסות המשכן:
רש"י על שמות כ״ו:כ״ד - הטקסט מספריא
ויהיו. כָּל הַקְּרָשִׁים תּוֹאֲמִים זֶה לָזֶה מִלְּמַטָּה, שֶׁלֹּא יַפְסִיק עֹבִי שְׂפַת שְׁנֵי הָאֲדָנִים בֵּינֵיהֶם לְהַרְחִיקָם זוֹ מִזּוֹ, זֶהוּ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי שֶׁיִּהְיוּ צִירֵי הַיָּדוֹת חֲרוּצִים מִצִּדֵּיהֶן, שֶׁיְּהֵא רֹחַב הַקֶּרֶשׁ בּוֹלֵט לְצִדָּיו חוּץ לִידֵי הַקֶּרֶשׁ, לְכַסּוֹת אֶת שְׂפַת הָאֶדֶן, וְכֵן הַקֶּרֶשׁ שֶׁאֶצְלוֹ, וְנִמְצְאוּ תוֹאֲמִים זֶה לָזֶה; וְקֶרֶשׁ הַמִּקְצוֹעַ שֶׁבְּסֵדֶר הַמַּעֲרָב חָרוּץ לְרָחְבּוֹ בְּעָבְיוֹ כְּנֶגֶד חָרִיץ שֶׁל צַד קֶרֶשׁ הַצְּפוֹנִי וְהַדְּרוֹמִי, כְדֵי שֶׁלֹּא יַפְרִידוּ הָאֲדָנִים בֵּינֵיהֶם:
ויחדו יהיו תמים. כְּמוֹ תוֹאֲמִים:
על ראשו. שֶׁל קֶרֶשׁ:
אל הטבעת האחת. כָּל קֶרֶשׁ וְקֶרֶשׁ הָיָה חָרוּץ מִלְמַעְלָה בְרָחְבּוֹ שְׁנֵי חֲרִיצִין, בִּשְׁנֵי צִדָּיו, כְּמוֹ עֹבִי טַבַּעַת, וּמַכְנִיסוֹ בְּטַבַּעַת אַחַת, נִמְצָא מַתְאִים לַקֶּרֶשׁ שֶׁאֶצְלוֹ, אֲבָל אוֹתָן טַבָּעוֹת לֹא יָדַעְתִּי אִם קְבוּעוֹת הֵן, אִם מְטֻלְטָלוֹת, וּבַקֶּרֶשׁ שֶׁבַּמִּקְצוֹעַ הָיְתָה טַבַּעַת בְּעֹבִי הַקֶּרֶשׁ הַדְּרוֹמִי וְהַצְּפוֹנִי, וְרֹאשׁ קֶרֶשׁ הַמִּקְצוֹעַ שֶׁבְּסֵדֶר מַעֲרָב נִכְנָס לְתוֹכוֹ, נִמְצְאוּ שְׁנֵי הַכְּתָלִים מְחֻבָּרִים:
כן יהיה לשניהם. לִשְׁנֵי הַקְּרָשִׁים שֶׁבַּמִּקְצוֹעַ, לַקֶּרֶשׁ שֶׁבְּסוֹף צָפוֹן וְלַקֶּרֶשׁ הַמַּעֲרָבִי, וְכֵן לִשְׁנֵי הַמִּקְצוֹעוֹת:
ויהיו AND THEY SHALL BE — all the boards shall be —תאמים COUPLED TOGETHER with each other, מלמטה BENEATH, so that the thickness of the edges of two adjacent sockets should not form a space between them, keeping them apart. That is what I meant when I explained (v. 17) that the pivot-like tenons of a board should be cut away on all sides, in order that the breadth of the board shall project at the sides beyond the tenons of the boards that it may cover the rim of the socket. In like manner was the adjacent board treated. The result was that they coupled together (stood one close against the other). Each end-board in the western row was cut away along its width into its thickness over against the portion cut away from the adjacent boards of the northern and southern wall, so that the sockets standing between should not part them (the end-board and that standing next to it on the north side or south side).
ויחדו יהיו תמים AND THEY SHALL BE COUPLED TOGETHER — תמים has the same meaning here as תאמים in the phrase immedialely preceding.
על ראשו ABOVE THE HEAD OF IT — i. e. of each board.
אל הטבעת האחת INTO ONE RING — Each board had on the top two semi-circular incisions, one on each end of its breadth, tallying with the thickness of the ring which was to be inserted into it. They passed it (the board) into the same ring into which the next board had been passed (see illustration); Thus it (one board) joined close to the board next to it. I do not know however whether these rings were fixed to the boards or whether they were loose (not screwed down). In the case of the end-board the ring was inserted into the incisions made in the thickness of the north and south board respectively, and the top of the board which was in the west row adjacent to it was passed into it also. Thus the two pairs of walls (the western with the southern and northern respectively) were held together.
כן יהיה לשניהם THUS SHALL IT BE FOR THEM BOTH — for the two end-boards; e. g., for the board at the end of the north side and for the adjacent board in the western wall; and thus shall it be at both corners.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.