82
ט"ו בשבט
א. תנן בריש מס' ראש השנה: "ארבעה ראשי שנים הם, בא' בניסן ר"ה למלכים ולרגלים כו' באחד בשבט ר"ה לאילן כדברי ב"ש, בית הלל אומרים בחמשה עשר בו".
והנה מלבד השייכות הכללית בין כל ד' ראשי השנים [דכיון שכולם נשנו במשנה אחת ונקראים בשם "ראש השנה", מובן, שיש שייכות ביניהם גם בתוכן ענינם1], הרי ע"פ הכלל הידוע2 "נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן" מובן, שתוכן הראש השנה שנשנה בתחילת המשנה — "א' בניסן ר"ה למלכים ולרגלים" — שייך במיוחד לראש השנה לאילן שנשנה בסוף המשנה.
זאת ועוד: כיון שר"ה למלכים ור"ה לרגלים חלים באותו יום — בא'3 בניסן — מסתבר שיש שייכות מיוחדת ביניהם.
ב. ויובן זה בהקדם מ"ש הבחיי4 (ועוד מפרשים5) שג' הרגלים נקבעו על התבואה: פסח בזמן האביב; שבועות, חג הקציר — קציר חטים, וחגה"ס בזמן האסיף.
וטעם הדבר שנקבעו מועדי השנה על צמיחת התבואה — ע"ד החסידות6:
בני ישראל נקראים "תבואת ה'", כמ"ש7 "קודש ישראל לה' ראשית תבואתה", וכתיב8 "וזרעתי' לי בארץ", כי ירידת נשמות ישראל בארץ הלזו היא כמו זריעה בארץ. והנה ארז"ל9 "כלום אדם זורע כור10 אלא להכניס כמה כורין", שתכלית הזריעה היא ריבוי הצמיחה, שמחטה א' צומחות חטים רבות, וכן הוא בבנ"י11, שתכלית "זריעתם" בארץ, שהיא ירידה עצומה, מאיגרא רמא לבירא עמיקתא12, היא "צמיחת" וגידול הנשמה שע"י ירידה זו, כמאמר הידוע: "ירידה זו צורך עלי'", שע"י ירידת הנשמה למטה הרי היא מתעלית למדריגה עליונה ביותר, גבוהה ביותר מדרגת הנשמה כפי שהיתה קודם ירידתה למטה.
ועוד זאת: מצמיחת התבואה יש ללמוד גם אופן עבודת נשמות ישראל:
הערות
- 1. כדמצינו גם להלכה — ראה הגמי"י הל' שופר רפ"א: כיון דמתניתין ארבעה ראשי שנים בהדי הדדי אידמו נמי להדדי בהא מילתא דכולן שוין דאין להתענות. וכ"ה בתשובות מהר"ם מרוטנבורג (דפוס פראג ס"ה). מרדכי ר"ה רפ"א (סי' תשא). ועוד. — וראה ע"ד הקבלה פע"ח שכ"ה פ"ז (נעתק במלאכת שלמה ריש ר"ה).
- 2. ס' יצירה פ"א מ"ז.
- 3. אף שבגמ' שם (ד, א ובפרש"י) מפרש דקאי על רגל שבו, דהיינו ט"ו ניסן — מ"מ מזה שנשנה במשנה "בא' בניסן ר"ה כו'" מובן ששייך (גם) לא' בניסן. ובמ"א נת' (לקו"ש ח"א ע' 243 הערה 16) ע"פ דיוק הלשון "ראש חודש" (ולא תחילת החודש), שיום זה כולל בתוכו כל ימות החודש (לקו"ת ר"ה נח, סע"א. שפע טל ש"ח פ"ג). ע"ש.
- 4. בא יג, ד. משפטים כג, יז.
- 5. ראה פנים יפות משפטים כג, ידטו.
- 6. ראה אוה"ת משפטים ע' א'קעח ואילך. סה"מ תר"ל ע' קלב. ועוד. — וראה סה"מ מלוקט ח"ה ע' קסט ואילך.
- 7. ירמי' ב, ג.
- 8. הושע ב, כה.
- 9. פסחים פז, ב.
- 10. כ"ה בתו"א ר"פ בשלח. ובגמ' שם — סאה. ובתו"ח בשלח שם (קסט, ב) — קב.
- 11. ראה תו"א שם. הנסמן באוה"ת משפטים שם.
- 12. ע"פ ל' חז"ל חגיגה ה, ב.
משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב א׳ - הטקסט מספריא
מצות עשה של תורה לשמוע תרועת השופר בראש השנה שנאמר יום תרועה יהיה לכם. ושופר שתוקעין בו בין בראש השנה בין ביובל הוא קרן הכבשים הכפוף. וכל השופרות פסולין חוץ מקרן הכבש. ואף על פי שלא נתפרש בתורה תרועה בשופר בראש השנה הרי הוא אומר ביובל והעברת שופר וכו' תעבירו שופר. ומפי השמועה למדו מה תרועת יובל בשופר אף תרועת ראש השנה בשופר.
במקדש היו תוקעין בראש השנה בשופר אחד ושתי חצוצרות מן הצדדין השופר מאריך והחצוצרות מקצרות שמצות היום בשופר. ולמה תוקעין עמו בחצוצרות משום שנאמר בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'. אבל בשאר מקומות אין תוקעין בראש השנה אלא בשופר בלבד.
שופר של עכו"ם אין תוקעין בו לכתחלה ואם תקע יצא. ושל עיר הנדחת אם תקע בו לא יצא. שופר הגזול שתקע בו יצא שאין המצוה אלא בשמיעת הקול אע"פ שלא נגע בו ולא הגביהו השומע יצא ואין בקול דין גזל. וכן שופר של עולה לא יתקע בו ואם תקע יצא שאין בקול דין מעילה. ואם תאמר והלא נהנה בשמיעת הקול מצות לא ליהנות ניתנו. לפיכך המודר הנייה משופר מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה.
שופר של ראש השנה אין מחללין עליו את יום טוב ואפילו בדבר שהוא משום שבות. כיצד היה השופר בראש האילן או מעבר הנהר ואין לו שופר אלא הוא אינו עולה באילן ואינו שט על פני המים כדי להביאו. ואין צריך לומר שאין חותכין אותו או עושין בו מלאכה. מפני שתקיעת שופר מצות עשה ויום טוב עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה. מותר ליתן בתוכו מים או יין או חומץ ביום טוב כדי לצחצחו. ולא יתן לתוכו מי רגלים לעולם מפני הכבוד שלא יהיו מצות בזויות עליו.
שיעור השופר כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן. נסדק לאורכו פסול. לרחבו אם נשתייר בו כשיעור כשר וכאילו נכרת מקום הסדק. ניקב אם סתמו שלא במינו פסול. סתמו במינו אם נשתייר רובו שלם ולא עכבו הנקבים שנסתמו את התקיעה הרי זה כשר. קדחו בזכרותו כשר שמין במינו אינו חוצץ. דבק שברי שופרות עד שהשלימו לאחד פסול.
הוסיף עליו כל שהוא בין במינו בין שלא במינו פסול. צפהו זהב מבפנים או במקום הנחת פה פסול. צפהו מבחוץ אם נשתנה קולו מכמות שהיה פסול ואם לא נשתנה כשר. נתן שופר בתוך שופר אם קול פנימי שמע יצא ואם קול חיצון שמע לא יצא. הרחיב את הקצר וקצר את הרחב פסול.
היה ארוך וקצרו כשר. גרדו בין מבפנים בין מבחוץ אפילו העמידו על גלדו כשר. היה קולו עב או דק או צרור כשר שכל הקולות כשרין בשופר.
התוקע בתוך הבור או בתוך המערה. אותן העומדים בתוך הבור והמערה יצאו. והעומדים בחוץ אם קול שופר שמעו יצאו. ואם קול הברה שמעו לא יצאו. וכן התוקע לתוך חבית גדולה וכיוצא בה. אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע לא יצא
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- לג - שנת תשכ"ב - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ בשלח, ט"ו בשבט, ה'תשכ"ב לקו"ש חל"ו ע' 82
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.