ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לה מקץ שיחה ב

183

יוסף אסור להאכילם בשר זה מצד "לפני עור"²⁶.

וי"ל שגם מהאי טעמא לא פרש"י שהיתה כאן שחיטה כשירה, כיון שאין זה מועיל כלל להתיר בשחיטה לשבטים.

ד. ולכאורה איך אכלו השבטים בשר זה? וי"ל שלא הי' איסור באכילת הבשר כי היו מוכרחים בזה מצד יראת המלכות (וע"ד מ"ש במהרש"א²⁷ לענין "וישתו וישכרו עמו"²⁸, שבאותו יום שתו יין עם יוסף — אף שהם חשבוהו לנכרי והוי סתם יינם שאסור (מדרבנן) — אלא ש"מפני אימת המלכות" הותר).

גם י"ל (בדוחק עכ"פ) שבפועל לא אכלו השבטים מהטבח שהושם לפניהם²⁹. ובכתוב נאמר רק³⁰ "וישימו גו'" ולא נזכר שאכלו כ"א רק "וישתו וישכרו עמו".

[ואף שנאמר³⁰ "וישימו גו' ולמצרים האוכלים אתו לבדם כי לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם כי תועבה היא למצרים", ובפרש"י "ואונקלוס נתן טעם לדבר", וז"ל התרגום "ארי בעירא דמצראי דחלין לה, עבראי אכלין" (שהעברים אוכלים צאן שהוא יראתם של המצרים³¹) — ומזה משמע, שאחי יוסף אכלו אז³² בשר צאן — בדוחק עכ"פ י"ל שלא אכלו בפועל, והתרגום בא רק לבאר הנהגת עורכי השלחן, הטעם ל"וישימו גו' ולמצרים גו' לבדם" (שלא ישבו לאכול עם העברים), ולא מדבר ע"ד אכילת השבטים בפועל³³].

אבל עדיין אין זה מתרץ הנהגת יוסף — דאיך הותר לו לשים לפניהם בשר נבילה, הלא יש בזה משום "לפני עור"?

ה. ולכן נ"ל כי בפשוטו של מקרא לא מצינו שגם השבטים, בני יעקב, קיימו כל התורה כולה עד שלא ניתנה.

אצל האבות מביא רש"י שקיימו כל התורה כולה, וכמ"ש שאברהם קיים

הערות

26. ראה תוד"ה דמחיל קידושין לב, א. אבל יל"ע להסברא (דלקמן ס"ד) שהותר להם בשר זה מפני אימת המלכות — אם יש בזה לפני עור, כיון שלדעתם אוכלים בהיתר (מפני האונס), ולפי האמת הי' שחוט כדין.
27. חדא"ג שבת קלט, א ד"ה ולקדקד.
28. פרשתנו מג, לד.
29. ובנוגע ליוסף עצמו יש לפרש כן באופן מרווח, שלא אכל מטבח זה, דפשטות ל' הכתוב "וטבוח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשים" הוא, שהטבח הוא בשביל האנשים, ואין ראי' מזה מהו מאכלו של יוסף. ובפרט ש"וישימו לו לבדו ולהם לבדם" (שם, לב).
30. שם.
31. ראה גם רש"י ויגש מו, לד. וארא ח, כב.
32. ראה רד"ק ואברבנאל שם, שהמצרים לא אכלו בשר בכלל ולכן לא אכלו עם השבטים שאכלו בשר.
33. ועוד: אין כוונת הת"א לפרש שבסעודה זו אכלו השבטים צאן ד"דחלין לי'" — דכי אפשר לומר שיוסף צוה "לאשר על ביתו" לטבוח טבח מיראתם של מצרים?! — אלא רק לתת טעם על הנהגת המצרים בכלל, שלא אכלו עם עברים בכלל כיון שהם אוכלי צאן.
. ופשוט שהיו "בעירא דלא דחלין לי'", וכמפורש בפרש"י וישב (לז, לו) "שר הטבחים — שוחטי בהמות המלך" (דלא כהתרגום, ראב"ע ורמב"ן שם), וכמ"ש במפרשים (רא"ם וריב"א שם. מושב זקנים (מבעה"ת) שם לט, א. ועוד). ואפילו בצאן — ראה רש"י ויגש (מז, ו) "על צאן שלי". ומ"ש (שם מו, לד) כי "תועבת מצרים כל רועה צאן" — י"ל כי היו רועים גם צאן דדחלין לי'. וראה רש"י בא (יא, ה בסופו) שעבדו לבכור [ואף ששם נאמר "וכל בכור בהמה" — בפשטות כ"ה בכל המינים, גם בצאן. ולהעיר מרש"י בראשית ד, כ: לרועי בהמות. . מרעה צאנו]. ואכמ"ל בזה.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.