ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לה וישלח שיחה ג

153

בנימין דוקא ולא בחלקו של יהודה³², אף שיהודה הוא "גבוה מכל השבטים", לפי שבנימין הי' צדיק, משא"כ יהודה, שהי' מבני לאה ש"וישנאו"³³ והשתתפו בחטא מכירת יוסף, הרי אף שעשה תשובה, אין יסוד המזבח עומד בחלק של בע"ת אלא בחלקו של בנימין שהי' צדיק³⁴. ומזה מובן, ש(עשרת³⁵) השבטים שהשתתפו במכירת יוסף, אף שעשו תשובה, אינם בדרגת דיוסף ובנימין, בני רחל, שהם דוקא בדרגת צדיק דמעיקרא³⁶.

ואולי יש לומר, שיסוד החילוק בין עבודת השבטים, מה שבני לאה ענינם (בעיקר) עבודת התשובה³⁷ ויוסף³⁸ ובנימין עבודת הצדיקים, שרשו בהאמהות, דלאה שייכת לעבודת בעלי תשובה³⁹ ורחל לעבודת הצדיקים⁴⁰.

ועפ"ז יש לפרש מה שנאמר "ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה": רחל מורה על עבודת הצדיקים, צדיק דמעיקרא, "יפת תואר ויפת מראה", בלי מום ופגם [ד"תואר היא⁴¹ בציור תמונת האברים שהם כל אבר לפי הראוי לו בתמונתו הנצרכת. . ומראה הוא⁴¹ זיו קלסתר פנים כו'", שקאי על השלימות ברמ"ח מצות עשה, הנק' רמ"ח אברין דמלכא, ושס"ה ל"ת כנגד שס"ה גידין השייכים להארת פנים⁴⁰]; ולאה מורה על עבודת התשובה, שזהו ענין הבכי' דלאה, "ועיני לאה רכות", דבכי' קשורה עם עבודת התשובה.

והנה ביעקב נאמר⁴² "ויאהב יעקב את רחל", כי מצד יעקב עיקר העבודה היא עבודת הצדיקים, כמ"ש "ויעקב איש תם יושב אהלים"⁴³, העבודה ב"פנים" בתחום הקדושה עצמה⁴⁴, ולא לצאת לחוץ להעלות החוץ לקדושה.

וזהו הפירוש הפנימי במרז"ל "שהיו הכל אומרים שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן, הגדולה לגדול והקטנה לקטן", דמצד עבודת לאה שהיא בחי' עבודת בעלי תשובה, הרי היא שייכת⁴⁵ להחזיר עשו למוטב, משא"כ רחל שענינה עבודת הצדיקים⁴⁶.

הערות

32. בזהר שם: אוכל במזרח חצי אמה ובדרום חצי אמה. וראה משנה מדות רפ"ג. ניצוצי זהר שם. עזרת כהנים למדות שם (בית יוסף) אות ב' ד"ה בדרום.
33. וישב לז, ד.
34. ראה סה"מ תרכ"ו ע' קיא (בהוצאת תשמ"ט. ובהוצאות שלפנ"ז (צילום כת"י הר"ש סופר) ע' קל).
35. כ"ה בסה"מ שם. ובזהר שם מובן דבעיקר הוא בבני לאה, ד"וישנאו אותו", משא"כ בבני השפחות. ע"ש.
36. ראה גם אוה"ת שה"ש (כרך ב) ע' תרנ.
37. להעיר שראובן, בנה הבכור של לאה, הוא שפתח בתשובה תחלה (ב"ר פפ"ד, יט).
38. לפעמים מבואר דיוסף ע"ש "יוסף ה' לי בן אחר" (ויצא ל, כד) ענינו לעשות מ"אחר" "בן", ענין התשובה (ראה אוה"ת ויצא רכ, א ואילך. שם ויחי שפו, סע"א ואילך. ועוד). וראה תו"א וישב ד"ה והנה אנחנו מאלמים אלומים (כח, ב) ובביאור ע"ז בתו"ח, אוה"ת כו' — דיוסף הוא בחי' בירור שני, למעלה מבירורים דבי"ע.
39. ראה תו"א ר"פ ויחי (ועוד), בפי' "ראה ה' בעניי" (ויצא כט, לב), "שמע ה' כי שנואה אנכי" (שם, לג), שהוא בחי' המרירות והריחוק, השייכת לעבודת התשובה. ע"ש.
40. סה"מ תרכ"ח ע' קה ואילך.
41. ראה גם פרש"י ויצא שם (כט, יז).
42. ויצא כט, יח.
43. תולדות כה, כז.
44. ראה בארוכה לקו"ש ח"כ ע' 110 ואילך.
45. להעיר שרש"י בפי' עה"ת לא כתב כלשון הגמ' בדברי רב "לא גנאי הוא לה אלא שבח הוא לה". וראה ב"ר שם (פ"ע, טז. פע"א, ב): קשה היא התפלה שבטלה את הגזירה ולא עוד אלא שקדמה לאחותה.
46. להעיר מפרש"י ויצא (ל, כב) "זכר לה כו' ושהיתה מצירה שלא תעלה בגורלו של עשו שמא יגרשנה יעקב לפי שאין לה בנים ואף עשו הרשע כך עלה בלבו כששמע שאין לה בנים", ובפרש"י שם, כג "והיו אומרים עלי שאעלה לחלקו של עשו הרשע". אבל מובן דשאני "שהיו הכל אומרים" הנאמר בלאה, שנקבעו ב' הבנות לב' הבנים (ראה ב"ר שבהערה שלפנ"ז. וראה עץ הדעת טוב עה"פ כאן), מזה ש"היתה (רחל) מצירה כו' ואף עשו הרשע כך עלה בלבו כו' שאין לה בנים".

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.