153
בנימין דוקא ולא בחלקו של יהודה32, אף שיהודה הוא "גבוה מכל השבטים", לפי שבנימין הי' צדיק, משא"כ יהודה, שהי' מבני לאה ש"וישנאו"33 והשתתפו בחטא מכירת יוסף, הרי אף שעשה תשובה, אין יסוד המזבח עומד בחלק של בע"ת אלא בחלקו של בנימין שהי' צדיק34. ומזה מובן, ש(עשרת35) השבטים שהשתתפו במכירת יוסף, אף שעשו תשובה, אינם בדרגת דיוסף ובנימין, בני רחל, שהם דוקא בדרגת צדיק דמעיקרא36.
ואולי יש לומר, שיסוד החילוק בין עבודת השבטים, מה שבני לאה ענינם (בעיקר) עבודת התשובה37 ויוסף38 ובנימין עבודת הצדיקים, שרשו בהאמהות, דלאה שייכת לעבודת בעלי תשובה39 ורחל לעבודת הצדיקים40.
ועפ"ז יש לפרש מה שנאמר "ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה": רחל מורה על עבודת הצדיקים, צדיק דמעיקרא, "יפת תואר ויפת מראה", בלי מום ופגם [ד"תואר היא41 בציור תמונת האברים שהם כל אבר לפי הראוי לו בתמונתו הנצרכת. . ומראה הוא41 זיו קלסתר פנים כו'", שקאי על השלימות ברמ"ח מצות עשה, הנק' רמ"ח אברין דמלכא, ושס"ה ל"ת כנגד שס"ה גידין השייכים להארת פנים40]; ולאה מורה על עבודת התשובה, שזהו ענין הבכי' דלאה, "ועיני לאה רכות", דבכי' קשורה עם עבודת התשובה.
והנה ביעקב נאמר42 "ויאהב יעקב את רחל", כי מצד יעקב עיקר העבודה היא עבודת הצדיקים, כמ"ש "ויעקב איש תם יושב אהלים"43, העבודה ב"פנים" בתחום הקדושה עצמה44, ולא לצאת לחוץ להעלות החוץ לקדושה.
וזהו הפירוש הפנימי במרז"ל "שהיו הכל אומרים שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן, הגדולה לגדול והקטנה לקטן", דמצד עבודת לאה שהיא בחי' עבודת בעלי תשובה, הרי היא שייכת45 להחזיר עשו למוטב, משא"כ רחל שענינה עבודת הצדיקים46.
הערות
- 32. בזהר שם: אוכל במזרח חצי אמה ובדרום חצי אמה. וראה משנה מדות רפ"ג. ניצוצי זהר שם. עזרת כהנים למדות שם (בית יוסף) אות ב' ד"ה בדרום.
- 33. וישב לז, ד.
- 34. ראה סה"מ תרכ"ו ע' קיא (בהוצאת תשמ"ט. ובהוצאות שלפנ"ז (צילום כת"י הר"ש סופר) ע' קל).
- 35. כ"ה בסה"מ שם. ובזהר שם מובן דבעיקר הוא בבני לאה, ד"וישנאו אותו", משא"כ בבני השפחות. ע"ש.
- 36. ראה גם אוה"ת שה"ש (כרך ב) ע' תרנ.
- 37. להעיר שראובן, בנה הבכור של לאה, הוא שפתח בתשובה תחלה (ב"ר פפ"ד, יט).
- 38. לפעמים מבואר דיוסף ע"ש "יוסף ה' לי בן אחר" (ויצא ל, כד) ענינו לעשות מ"אחר" "בן", ענין התשובה (ראה אוה"ת ויצא רכ, א ואילך. שם ויחי שפו, סע"א ואילך. ועוד). וראה תו"א וישב ד"ה והנה אנחנו מאלמים אלומים (כח, ב) ובביאור ע"ז בתו"ח, אוה"ת כו' — דיוסף הוא בחי' בירור שני, למעלה מבירורים דבי"ע.
- 39. ראה תו"א ר"פ ויחי (ועוד), בפי' "ראה ה' בעניי" (ויצא כט, לב), "שמע ה' כי שנואה אנכי" (שם, לג), שהוא בחי' המרירות והריחוק, השייכת לעבודת התשובה. ע"ש.
- 40. סה"מ תרכ"ח ע' קה ואילך.
- 41. ראה גם פרש"י ויצא שם (כט, יז).
- 42. ויצא כט, יח.
- 43. תולדות כה, כז.
- 44. ראה בארוכה לקו"ש ח"כ ע' 110 ואילך.
- 45. להעיר שרש"י בפי' עה"ת לא כתב כלשון הגמ' בדברי רב "לא גנאי הוא לה אלא שבח הוא לה". וראה ב"ר שם (פ"ע, טז. פע"א, ב): קשה היא התפלה שבטלה את הגזירה ולא עוד אלא שקדמה לאחותה.
- 46. להעיר מפרש"י ויצא (ל, כב) "זכר לה כו' ושהיתה מצירה שלא תעלה בגורלו של עשו שמא יגרשנה יעקב לפי שאין לה בנים ואף עשו הרשע כך עלה בלבו כששמע שאין לה בנים", ובפרש"י שם, כג "והיו אומרים עלי שאעלה לחלקו של עשו הרשע". אבל מובן דשאני "שהיו הכל אומרים" הנאמר בלאה, שנקבעו ב' הבנות לב' הבנים (ראה ב"ר שבהערה שלפנ"ז. וראה עץ הדעת טוב עה"פ כאן), מזה ש"היתה (רחל) מצירה כו' ואף עשו הרשע כך עלה בלבו כו' שאין לה בנים".
משנה מדות ג׳ - הטקסט מספריא
המזבח היה שלשים ושתים. על שלשים ושתים. עלה אמה וכנס אמה זה היסוד. נמצא שלשים על שלשים. עלה חמש וכנס אמה זה הסובב. נמצא עשרים ושמנה על עשרים ושמנה. מקום הקרנות אמה מזה ואמה מזה. נמצא עשרים ושש על עשרים ושש. מקום הילוך רגלי הכהנים אמה מזה ואמה מזה. נמצא עשרים וארבע על עשרים וארבע. מקום מערכה. אמר רבי יוסי מתחלה לא היה אלא שמונה ועשרים על שמונה ועשרים. כונס ועולה במדה זו. עד שנמצא מקום המערכה עשרים על עשרים. וכשעלו בני הגולה. הוסיפו עליו ארבע אמות מן הדרום. וארבע אמות מן המערב כמין גמא. שנאמר (יחזקאל מג, טז) והאריאל שתים עשרה ארך בשתים עשרה רחב. רבוע. יכול שאינו אלא שתים עשרה על שתים עשרה כשהוא אומר אל ארבעת רבעיו. מלמד שמן האמצע הוא מודד שתים עשרה אמה לכל רוח. וחוט של סיקרא חוגרו באמצע להבדיל בין הדמים העליונים לדמים התחתונים. והיסוד היה מהלך על פני כל הצפון ועל פני כל המערב. ואוכל בדרום אמה אחת. ובמזרח אמה אחת:
ובקרן מערבית דרומית היו שני נקבים כמין שני חוטמין דקין. שהדמים הניתנין על יסוד מערבי ועל יסוד דרומי. יורדין בהן ומתערבין באמה. ויוצאין לנחל קדרון:
למטה ברצפה באותו הקרן. מקום היה שם אמה על אמה. וטבלא של שיש. וטבעת היתה קבועה בה. שבו יורדין לשית. ומנקין אותו. וכבש היה לדרומו של מזבח. שלשים ושתים על רחב שש עשרה. ורבובה היתה לו במערבו. ששם היו נותנים פסולי חטאת העוף:
אחד אבני הכבש. ואחד אבני המזבח. מבקעת בית כרם. וחופרין למטה מהבתולה. ומביאים משם אבנים שלמות. שלא הונף עליהן ברזל. שהברזל פוסל בנגיעה ובפגימה לכל דבר. נפגמה אחת מהן. היא פסולה. וכולן כשרות. ומלבנים אותן פעמים בשנה. אחת בפסח. ואחת בחג. וההיכל פעם אחת בפסח. רבי אומר, כל ערב שבת מלבנים אותו במפה מפני הדמים. לא היו סדין אותן בכפיס של ברזל. שמא יגע ויפסול. שהברזל נברא לקצר ימיו של אדם. והמזבח נברא להאריך ימיו של אדם. אינו בדין שיונף המקצר על המאריך:
וטבעות היו לצפונו של מזבח. ששה סדרים של ארבעה ארבעה. ויש אומרים ארבע של ששה ששה. שעליהן שוחטים את הקדשים. בית המטבחיים. היה לצפונו של מזבח. ועליו שמנה עמודים ננסין. ורביעין של ארז על גביהן. ואונקליות של ברזל. היו קבועין בהם. ושלשה סדרים היו לכל אחד ואחד. שבהם תולין ומפשיטין. על שלחנות. של שיש שבין העמודים:
הכיור היה בין האולם ולמזבח. ומשוך כלפי הדרום. בין האולם ולמזבח שתים ועשרים אמה ושתים עשרה מעלות היו שם. רום מעלה חצי אמה. ושלחה אמה. אמה אמה ורובד שלש. ואמה אמה ורובד שלש. והעליונה. אמה אמה. ורובד ארבע. רבי יהודה אומר העליונה אמה אמה ורובד חמש:
פתחו של אולם גובהו ארבעים אמה ורחבו עשרים אמה. וחמש מלתראות של מילת היו על גביו. התחתונה עודפת על הפתח אמה מזה ואמה מזה. שלמעלה ממנה עודפת עליה אמה מזה ואמה מזה. נמצאת העליונה שלשים אמה. ונדבך של אבנים היה בין כל אחת ואחת:
וכלונסות של ארז היו קבועין מכתלו של היכל לכתלו של אולם. כדי שלא יבעט. ושרשרות של זהב היו קבועין בתקרת האולם. שבהן פרחי כהונה עולין. ורואין את העטרות. שנאמר (זכריה ו, יד). והעטרות תהיה לחלם ולטוביה ולידעיה ולחן בן צפניה לזכרון בהיכל ה'. גפן של זהב היתה עומדת על פתחו של היכל ומודלה על גבי כלונסות. כל מי שהוא מתנדב. עלה. או גרגיר. או אשכול. מביא ותולה בה. אמר רבי אליעזר ברבי צדוק. מעשה היה ונמנו עליה שלש מאות כהנים:
בראשית רבה פ״ד:י״ט - הטקסט מספריא
וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר (בראשית לז, כט), וְהֵיכָן הָיָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ, כְּשֶׁנִּפְנָה הָלַךְ וְהֵצִיץ לְאוֹתוֹ בּוֹר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵעוֹלָם לֹא חָטָא אָדָם לְפָנַי וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה, וְאַתָּה פָּתַחְתָּ בִּתְשׁוּבָה תְּחִלָּה, חַיֶּיךָ שֶׁבֶּן בִּנְךָ עוֹמֵד וּפוֹתֵחַ בִּתְשׁוּבָה תְּחִלָּה, וְאֵיזֶה זֶה הוֹשֵׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע יד, ב): שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ. (בראשית לז, לא): וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים, וְלָמָּה שְׂעִיר עִזִּים, שֶׁדָּמוֹ דּוֹמֶה לְשֶׁל אָדָם. (בראשית לז, לב): וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וגו'. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיהוּדָה אַתָּה אָמַרְתָּ (בראשית לז, לב): הַכֶּר נָא, חַיֶּיךָ שֶׁתָּמָר אוֹמֶרֶת לְךָ (בראשית לח, כה): הַכֶּר נָא. (בראשית לז, לג): וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי, אָמַר לֵית אֲנָא יָדַע מָה אֲנָא חָמֵי, כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וגו', אָמַר רַב הוּנָא נִצְנְצָה בּוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ, זוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל פּוֹטִיפַר.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

