84
[במפרשי התורה21 ביארו הדבר, אבל לכאורה זוהי שאלה גם בפשוטו של מקרא, והו"ל לרש"י לתרצה, ולכאורה לא מצינו ביאור בזה בפרש"י].
גם צלה"ב (כדיוק המפרשים22) בהפסוקים כאן "ויקם שדה עפרון אשר במכפלה גו' השדה והמערה. . לאברהם למקנה גו' ואחר כן קבר אברהם את שרה אשתו גו' ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחוזת קבר מאת בני חת", למה הוצרך לומר ב' פעמים "ויקם"?
[באור החיים האריך בזה23, ומבאר, שזהו להודיע ד"היתה הקני' כאן ככל משפטי הקנין", ד"לאחר ששקל אברהם לעפרון דמי המערה בזה סלק עפרון זכותו מעל הקרקע כמ"ש רמב"ם24. . שהגוי מעת שלקח הדמים סילק זכותו וישראל לא קנה עד שיגיע שטר לידו, ונמצאו נכסים אלו כנכסי מדבר", וגמר הקנין הי' אח"כ "באמצעות החזקה שהוחזק בה במה שקבר בה את שרה"25. וזהו ה"ויקם" השני שרק אז אחרי שקבר את שרה נקנה לאברהם. אבל ביאור זה הוא ע"פ הלכה, כי בפשש"מ אין שום רמז לכל זה, ובפשטות נקנה השדה לאברהם על ידי הכסף גופא, כפשוטו של מקרא].
וכדי לתרץ כל זה מקדים רש"י עה"פ "ויקם שדה עפרון — תקומה היתה לו שיצא מיד הדיוט ליד מלך", כדלקמן.
ד. ויובן זה ע"פ ביאור דיוק ל' רש"י "מיד הדיוט ליד מלך", דלכאורה26 הרי עפרון נעשה שר27 קודם המכירה, כמו שהביא רש"י לפנ"ז28 "אותו היום מנוהו שוטר29 עליהם מפני חשיבותו של אברהם", והול"ל ל' רשע וצדיק וכיו"ב ולא "הדיוט" ו"מלך" (ובמדרש30 אכן איתא "דהות דבר איניש זעיר ואיתעבידת לבר נש רב").
והביאור בזה: החילוק בגדר הקנין כשהדיוט קונה מהדיוט, גם כשאחד חשוב מהשני, לקנין של מלך הוא, דקנין הדיוט מהדיוט תוכנו שינוי רשות, והיינו דשם הקנין הוא, יציאה מבעלות א' לבעלות שני, ובמילא אף שיש בזה שינויים באופני הקנין דכסף שטר וחזקה31, הרי בכל האופנים שם הקנין הוא יציאה מרשות א' לשני.
הערות
- 21. ראה רמב"ן שם. ר"י בכור שור (שם, יאיב). חזקוני (שם, יא). אברבנאל כאן. אוה"ח שם (סוף פסוק ט).
- 22. ראה רשב"ם. חזקוני (פסוק יז; כ). ריב"א. ר"י בכור שור. רבינו בחיי פסוק כ. ועוד. וראה גם אברבנאל כאן.
- 23. פסוק יט. וראה בהנסמן בהערה שלפנ"ז.
- 24. הל' זכי' ומתנה פ"א הי"ד.
- 25. ל' האוה"ח (וראה גם ר"י בכור שור, חזקוני ורבינו בחיי). וראה בהנסמן לקמן הערה 37.
- 26. כן הקשה במשכיל לדוד על פרש"י כאן.
- 27. כן הוא במשכיל לדוד "קודם המכירה נעשה שר על העיר". אבל לשון רש"י היא (כדלקמן בפנים) "שוטר", ולא "שופט" כלשון רש"י בלוט (לעיל וירא יט, א), וכבמדרש כאן (ב"ר פנ"ח, ז) ארכוסטרטיגוס (פירוש הערוך גדול שבנציבים. מ"כ לב"ר). ולהעיר גם מהשינוי בהמשך רש"י "מפני חשיבותו של אברהם שהי' צריך לו עלה לגדולה", ובמדרש "דלא יהא בר נש רב זבין מן בר נש זעיר". אבל במושב זקנים עה"ת מעתיק מ"פי' ר"ש" "אותו היום מינוהו שר ושופט עליהם על שנצטרך לו אברהם". ואולי תיבת "שוטר" בפרש"י כאן פירושה "שופט". ודוחק גדול הוא כפשוט. ואכ"מ.
- 28. כג, יוד.
- 29. ראה לעיל הערה 27.
- 30. ב"ר פנ"ח, ח. וראה יפ"ת השלם שם.
- 31. ראה הערה הבאה.
- . אבל להעיר שבדפוס שני דרש"י כאן: שופט.
משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה א׳:י״ד - הטקסט מספריא
עכו"ם שמכר מטלטלין לישראל או קנה מטלטלין מישראל קונה במשיכה ומקנה במשיכה או בדמים אבל הקרקע אינו קונה אותו מישראל אלא בשטר ואינו מקנה אותו לישראל אלא בשטר שאין דעתו סומכת אלא על השטר לפיכך ישראל שלקח שדה מן העכו"ם ונתן הדמים וקודם שיחזיק בה בא ישראל אחר והחזיק בה כדרך שמחזיקין בנכסי הגר זכה אחרון ונותן לראשון את הדמים מפני שהעכו"ם מעת שלקח הדמים סלק רשותו וישראל לא קנה עד שיגיע השטר לידו ונמצאו נכסים אלו כנכסי מדבר שכל המחזיק בהן זכה.
בראשית רבה נ״ח:ז׳ - הטקסט מספריא
וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמֹר אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם (בראשית כג, ח), פְּגָעוּנִי לִי, סַרְסְרוּנִי לִי, וְאִם לָאו צַלּוּ לִי עִילָוֵיהּ. (בראשית כג, י): וְעֶפְרוֹן ישֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת, רַבִּי יִצְחָק אָמַר יָשַׁב כְּתִיב, אוֹתוֹ הַיּוֹם מִנּוּ אוֹתוֹ אַרְכוּסְטַרְטִיגוֹס, דְּלָא יְהֵא בַּר נָשׁ רַב זָבֵין מִן בַּר נָשׁ זְעֵיר. (בראשית כג, י): וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת, אָמַר רַבִּי פִּינְחָס מְלַמֵּד שֶׁנָּעֲלוּ דַּלְתוֹתֵיהֶן וְהָלְכוּ לִגְמֹל חֲסָדִים לְאַבְרָהָם. (בראשית, יא טו): לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה וגו' אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא כָּל שְׁקָלִים הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה סְלָעִים, וּבַנְּבִיאִים לִיטְרִין, בַּכְּתוּבִים קַנְטָרִין. רַבִּי יוּדָן אָמַר חוּץ מִשִּׁקְלֵי עֶפְרוֹן שֶׁהָיוּ קַנְטָרִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כח, כב): נִבְהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ. נִבְהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן, זֶה עֶפְרוֹן, שֶׁהִכְנִיס עַיִן רָע בְּמָמוֹנוֹ שֶׁל צַדִּיק. וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ, שֶׁחִסְּרַתּוֹ הַתּוֹרָה וָא"ו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית כג, טז): וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן, עֶפְרֹן כְּתִיב חָסֵר וָא"ו. (בראשית כג, טז): אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר, רַבִּי אַבָּא בַּר בִּיזְנָא אָמַר פְּרַגְמַטְיָא נְפָק.
בראשית רבה נ״ח:ח׳ - הטקסט מספריא
וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן (בראשית כג, יז), דַּהֲוַת נְפִילָה וְקָמַת. דַּהֲוַת דְּבַר אֵינַשׁ זְעֵיר, וְאִתְעֲבִידַת לְבַר נָשׁ רַב. שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה, מְלַמֵּד שֶׁנִּכְפְּלוּ בְּעֵינֵי כָּל אֶחָד וְאֶחָד, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא קָבוּר בְּתוֹכָהּ, בָּטוּחַ שֶׁשְּׂכָרוֹ כָּפוּל וּמְכֻפָּל. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ שֶׁכָּפַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹמָתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וּקְבָרוֹ בְּתוֹכָהּ. (בראשית כג, יז): הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וגו', אָמַר רַבִּי מִנַּיִן תְּנֵינַן הַמּוֹכֵר אֶת שָׂדֵהוּ צָרִיךְ לִכְתֹּב אֶת שָׂדֵהוּ וְאֶת סִימָנֶיהָ, מֵהָכָא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי חֵת, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כַּמָּה דְּיוֹת מִשְׁתַּפְּכוֹת, כַּמָּה קוּלְמוֹסִין מִשְׁתַּבְּרִין, כְּדֵי לִכְתֹּב בְּנֵי חֵת. עֲשָׂרָה פְּעָמִים כְּתִיב בְּנֵי חֵת, בְּנֵי חֵת, עֲשָׂרָה כְּנֶגֶד עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מְבָרֵר מִקְחוֹ שֶׁל צַדִּיק, כְּאִלּוּ מְקַיֵּם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. אָמַר רַבִּי יוּדָן חֲמִשָּׁה פְּעָמִים כָּתוּב בְּנֵי בַרְזִלַּי, כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה סִפְרֵי תּוֹרָה, לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מַאֲכִיל פְּרוּסָה לַצַּדִּיק, כְּאִלּוּ הוּא מְקַיֵּם חֲמִשָּׁה סִפְרֵי תּוֹרָה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.