72
סאתן. וא"כ אמאי לא נענשו גם הם ע"י "אש מן השמים"?
ג. ויש לומר הביאור בזה, ע"פ פרש"י לעיל בפ' לך30, בפירוש שמות המלכים, "ברע מלך סדום. . ברשע מלך עמורה שנאב מלך אדמה ושמאבר מלך צבוים", וז"ל31: "ברע — רע לשמים ורע לבריות; ברשע — שנתעלה ברשעו32; שנאב — שונא אביו שבשמים; שמאבר — שם אבר לעוף ולקפוץ ולמרוד בהקב"ה".
הרי בשני האחרונים מודגשת בשמם רק מרידתם נגד הקב"ה (בין אדם למקום), ואילו אצל "ברע" הי' רע כפול — רע לשמים ורע לבריות. ובפשטות זהו הפירוש ד"ברע" — "ב' (סוגי) רע". ועפ"ז נ"ל, דמ"ש רש"י אח"כ בפירוש "ברשע" — "שנתעלה ברשעו", היינו הוספה על "ברע", היינו שגם אצל "ברשע" היו ב' סוגי רשע ("ב' רשע"), לשמים ולבריות, ונקרא "ברשע" (לא "ברע") לפי "שנתעלה ברשעו".
ויש לומר, שזהו גם החילוק בין רשעת אנשי ערים אלה בשנים הבאות33 (כשנענשו על חטאם), דרשעת אדמה וצבוים היתה בעיקר בחטאים שבין אדם למקום, רע לשמים, משא"כ בסדום ועמורה הי' רע כפול, הן לשמים (שמרדו בה'34 והיו עובדי ע"ז35) והן לבריות, ואדרבה, עיקר הרשעה של סדום ועמורה אשר בגללה נענשו בעונש חמור כזה הי' (כמפורש בקרא17) "יד עני ואביון לא החזיקה", וכמובא גם בפרש"י פרשתנו36 "הכצעקתה, צעקת ריבה אחת שהרגוה מיתה משונה על שנתנה מזון לעני" (וכמובן ג"כ מהנהגת אנשי סדום כשבאו המלאכים אל לוט37).
ד. וע"פ זה מובן גם החילוק בין עונשם של הערים, עד שאין רש"י צריך לפרשו, כי מובן הוא מפרש"י לעיל:
בס"פ נח38 מבאר רש"י ההבדל בין עונשם של דור המבול ושל דור הפלגה, וז"ל: "וכי איזו קשה של דור המבול או של דור הפלגה, אלו לא פשטו יד בעיקר ואלו פשטו יד בעיקר להלחם בו, ואלו נשטפו ואלו לא נאבדו מן העולם, אלא שדור המבול היו גזלנים והיתה מריבה ביניהם לכך נאבדו, ואלו היו נוהגים אהבה וריעות ביניהם כו' למדת ששנאוי המחלוקת וגדול השלום".
הערות
- 30. שם.
- 31. ומקורו בתנחומא שם (ח) . — ובב"ר (פמ"ב, ה) נדרש באו"א. ואכ"מ.
- 32. בדפוס ראשון ורוב כת"י רש"י שתח"י ליתא ד"ה ברע וד"ה ברשע. אבל ישנם בדפוסי רש"י הנפוצים (ובדפוס שני (וא' מכת"י רש"י שתח"י): ברע שהי' רע. ברשע שהי' רשע).
- 33. לשיטת רש"י בפירושו עה"ת בפ' בא (יב, מ) — שברית בין הבתרים היתה שלשים שנה לפני לידת יצחק — מלחמת ד' מלכים עם החמשה בפ' לך (שקדמה לברית בין הבתרים, כסדרם בקרא. וכמפורש ברש"י לך טו, א) , היתה בערך כט שנה לפני הפיכת סדום ועמורה (שקדמה ללידת יצחק בשנה אחת — ראה פרשתנו יח, י וברש"י שם).
- 34. רש"י לך לך יג, יג. וראה רד"ק שם.
- 35. נסמן לעיל הערה 16.
- 17. יחזקאל טז, מט. הובא בראב"ע לך שם. רמב"ן פרשתנו יט, ה (ע"ש). — וראה לקו"ש ח"ה ע' 156 הערה 45 ובשוה"ג שם. וש"נ.
- 36. יח, כא. — אלא שרש"י הביאו רק כפירוש שני (ועוד מקדים "ורבותינו דרשו"), דאינו פשוטו ממש, כי כיצד יתכן לומר שהריגת "ריבה אחת" היתה ע"י תושבי ב' ערים (סדום ועמורה).
- 37. פרשתנו יט, ד ואילך. וראה רש"י שם, ב ד"ה ולינו.
- 38. יא, ט.
- . אלא ש"ברשע" מפרש "שנעשה רשע", ואילו בפרש"י "שנתעלה ברשעו".
- . כ"כ ברבותינו בעה"ת לך יב, ד (בשיטת רש"י). אבל ראה תוד"ה לא ברכות ז, ב. רש"י פרשתנו יט, כ. ואכ"מ.
רש"י על בראשית י״ג:י״ג - הטקסט מספריא
ואנשי סדום רעים. וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא נִמְנַע לוֹט מִלִּשְׁכֹּן עִמָּהֶם. וְרַבּוֹתֵינוּ לָמְדוּ מִכָּאן (יומא ל"ח) וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב (משלי י'):
רעים. בְּגוּפָם:
וחטאים. בְּמָמוֹנָם (סנה' ק"ט):
לה' מאד. יוֹדְעִים רִבּוֹנָם, וּמִתְכַּוְּנִים לִמְרֹד בּוֹ:
ואנשי סדום רעים BUT THE MEN OF SODOM WERE WICKED, and yet Lot did not refrain from living with them. Our Rabbis learned from here how the text (Proverbs 10:11) “and the name of the wicked shall rot” should be applied (Yoma 38b).
רעים WICKED in their persons
וחטאים AND SINNERS with their wealth (Sanhedrin 109a)
לה' מאד BEFORE THE LORD, EXCEEDINGLY — They knew their Master and yet intentionally rebelled against Him (Sifra, Bechukotai, Section 2 2).
רמב"ן על בראשית י״ט:ה׳ - הטקסט מספריא
וְנֵדְעָה אֹתָם כַּוָּנָתָם לְכַלּוֹת אֶת הָרֶגֶל מִבֵּינֵיהֶם כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין קט), כִּי חָשְׁבוּ שֶׁבַּעֲבוּר טוֹבַת אַרְצָם שֶׁהִיא כְּגַן ה' יָבֹאוּ שָׁם רַבִּים, וְהֵם הָיוּ מוֹאֲסֵי הַצְּדָקָה. אֲבָל לוֹט בְּעָשְׁרוֹ וּמָמוֹנוֹ בָּא אֲלֵיהֶם, אוֹ שֶׁבִּקֵּשׁ מֵהֶם רְשׁוּת, אוֹ שֶׁקִּבְּלוּהוּ לִכְבוֹד אַבְרָהָם. וְהַכָּתוּב מֵעִיד שֶׁזֹּאת כַּוָּנָתָם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל טז מט) "הִנֵּה זֶה הָיָה עֲוֹן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט הָיָה לָהּ וְלִבְנוֹתֶיהָ וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה". וּמָה שֶׁאָמַר (בראשית י"ג:י"ג) "רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד", שֶׁהָיוּ מַכְעִיסִים וּמוֹרְדִים בְּשַׁלְוָתָם וּבְעִנּוּי הָאֶבְיוֹנִים, וְהוּא שֶׁאָמַר (יחזקאל טז נ) "וַתִּגְבְּהֶינָה וַתַּעֲשֶׂינָה תוֹעֵבָה לְפָנָי וָאָסִיר אֶתְהֶן כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי". וְעַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (עיין סנהדרין קט) הָיוּ בָּהֶם כָּל מִדּוֹת רָעוֹת, אֲבָל נִגְמַר דִּינָם עַל אוֹתוֹ הֶעָוֹן, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֶחֱזִיקוּ יַד עָנִי וְאֶבְיוֹן, כִּי הָיוּ תְּדִירִים בְּאוֹתוֹ עָוֹן יוֹתֵר מִכֻּלָּם. וְגַם כִּי כָל הָעַמִּים עוֹשִׂים צְדָקוֹת עִם רֵעֵיהֶם וְעִם עֲנִיֵּיהֶם, לֹא הָיָה בְּכָל הַגּוֹיִם כִּסְדוֹם לְאַכְזָרִיּוּת. וְדַע כִּי מִשְׁפַּט סְדוֹם הָיָה לְמַעֲלַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי הִיא מִכְּלַל נַחֲלַת ה' וְאֵינָהּ סוֹבֶלֶת אַנְשֵׁי תּוֹעֵבוֹת, וְכַאֲשֶׁר תָּקִיא אֶת הַגּוֹי כֻּלּוֹ מִפְּנֵי תּוֹעֲבוֹתָם הִקְדִּימָה וְקָאֲתָה אֶת הָעָם הַזֶּה שֶׁהָיוּ רָעִים מִכֻּלָּם לַשָּׁמַיִם וְלַבְּרִיּוֹת, וְשָׁמְמוּ עֲלֵיהֶם הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְהֻשְׁחֲתָה הָאָרֶץ בְּלֹא רְפוּאָה לְעוֹלָם, מִפְּנֵי שֶׁבַּעֲבוּר טוֹבָה נִתְגָּאוּ. וְרָאָה הקב"ה שֶׁיִּהְיֶה לְאוֹת לִבְנֵי מֶרִי, לְיִשְׂרָאֵל הָעֲתִידִים לְיָרְשָׁהּ, כַּאֲשֶׁר הִתְרָה בָּהֶן "גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וּצְבוֹיִם אֲשֶׁר הָפַךְ ה' בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ" (דברים כט כב), כִּי יֵשׁ בָּאֻמּוֹת רָעִים וְחַטָּאִים מְאֹד וְלֹא עָשָׂה בָּהֶם כָּכָה, אֲבָל לְמַעֲלַת הָאָרֶץ הַזֹּאת הָיָה הַכֹּל, כִּי שָׁם הֵיכַל ה'. וְעוֹד אֲנִי עָתִיד לְבָאֵר זֶה בְּסֵדֶר אַחֲרֵי מוֹת (ויקרא יח כד), אִם יְחַיֵּנִי הַמֵּמִית וְהַמְּחַיֶּה:
רש"י על בראשית י״ט:ב׳ - הטקסט מספריא
הנה נא אדני. הִנֵּה נָא אַתֶּם אֲדוֹנִים לִי אַחַר שֶׁעֲבַרְתֶּם עָלַי. דָּבָר אַחֵר הִנֵּה נָא צְרִיכִים אַתֶּם לָתֵת לֵב עַל הָרְשָׁעִים הַלָּלוּ שֶׁלֹּא יַכִּירוּ בָכֶם וְזוֹ הִיא עֵצָה נְכוֹנָה:
סורו נא. עַקְּמוּ אֶת הַדֶּרֶךְ לְבֵיתִי דֶרֶךְ עֲקַלָּתוֹן שֶׁלֹּא יַכִּירוּ שֶׁאַתֶּם נִכְנָסִין שָׁם, לְכָךְ נֶאֱמַר סוּרוּ (בראשית רבה):
ולינו ורחצו רגליכם. וְכִי דַרְכָּן שֶׁל בְּנֵי אָדָם לָלוּן תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ רוֹחֵץ? וְעוֹד, שֶׁהֲרֵי אַבְרָהָם אָמַר לָהֶם תְּחִלָּה רַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם? אֶלָּא כָּךְ אָמַר לוֹט, אִם כְּשֶׁיָּבֹאוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם וְיִרְאוּ שֶׁכְּבָר רַחֲצוּ רַגְלֵיהֶם יַעֲלִילוּ עָלַי וְיֹאמְרוּ כְּבָר עָבְרוּ שְׁנֵי יָמִים אוֹ שְׁלֹשָׁה שֶׁבָּאוּ לְבֵיתְךָ וְלֹא הוֹדַעְתָּנוּ, לְפִיכָךְ אָמַר, מוּטָב שֶׁיִתְעַכְּבוּ כָּאן בַּאֲבַק רַגְלֵיהֶם שֶׁיִּהְיוּ נִרְאִין כְּמוֹ שֶׁבָּאוּ עַכְשָׁו; לְפִיכָךְ אָמַר לִינוּ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ רַחֲצוּ:
ויאמרו לא. וּלְאַבְרָהָם אָמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה, מִכָּאן שֶׁמְּסָרְבִין לְקָטָן וְאֵין מְסָרְבִין לְגָדוֹל (בראשית רבה):
כי ברחוב נלין. הֲרֵי כִּי מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן אֶלָּא, שֶׁאָמְרוּ לֹא נָסוּר אֶל בֵּיתְךָ אֶלָּא בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר נָלִין:
רנה נא אדני BEHOLD NOW, MY LORDS — Behold now you are my lords since you have passed by me. Another explanation is: Behold now you should be careful with respect to these wicked people that they should not observe you, and, therefore this is the good advice that I give you, viz.:
סורו נא—take a circuitous route to my house — a round-about way, that people should not notice you entering it. For this reason he said: סורו turn aside (Genesis Rabbah 50:4).
ולינו ורחצו רגליכם AND LODGE OVER NIGHT AND LAVE YOUR FEET — Is it then customary for people first to tarry all night and then to wash? Furthermore, Abraham began by saying to them, “Wash your feet”! —But this is what Lot thought: If when the men of Sodom come they see that they have already washed their feet, they will make a charge against me saying, “Two or three days have already elapsed since these come to your house and you did not report it to us” — consequently he said: it is better that they should stay here with the dust on their feet so that they would seem to have just arrived. On this account he first said to them, “Lodge over night”, and afterwards “Wash [your feet]” (Genesis Rabbah 50:4).
ויאמרו לא AND THEY SAID, NAY — But to Abraham they had said, “So do [as thou hast said]”! Hence we may infer that one may readily decline an invitation from an inferior but one should not so readily decline an invitation from a superior (Genesis Rabbah 50:4).
כי ברחוב נלין BUT WE WILL ABIDE IN THE STREET — Here כי is used in the sense of but; they said: We will not turn aside into your house but we will abide in the street of the city all night.
רש"י על בראשית י״ט:כ׳ - הטקסט מספריא
העיר הזאת קרובה. קְרוֹבָה יְשִׁיבָתָהּ, נִתְיַשְּׁבָה מִקָּרוֹב, לְפִיכָךְ לֹא נִתְמַלְּאָה סְאָתָהּ עֲדַיִן (שבת י'). וּמַה הִיא קְרִיבָתָהּ? מִדּוֹר הַפַּלָּגָה שֶׁנִּתְפַּלְּגוּ הָאֲנָשִׁים וְהִתְחִילוּ לְהִתְיַשֵּׁב אִישׁ אִישׁ בִּמְקוֹמוֹ, וְהִיא הָיְתָה בִּשְׁנַת מוֹת פֶּלֶג, וּמִשָּׁם וְעַד כָּאן נ"ב שָׁנָה, שֶׁפֶּלֶג מֵת בִּשְׁנַת מ"ח לְאַבְרָהָם. כֵּיצַד? פֶּלֶג חַי אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת רְעוּ ר"ט שָׁנָה, צֵא מֵהֶם ל"ב כְּשֶׁנּוֹלַד שְׂרוּג, וּמִשְּׂרוּג עַד שֶׁנּוֹלַד נָחוֹר ל', הֲרֵי ס"ב, וּמִנָּחוֹר עַד שֶׁנּוֹלַד תֶּרַח כ"ט, הֲרֵי צ"א, וּמִשָּׁם עַד שֶׁנּוֹלַד אַבְרָהָם ע', הֲרֵי קס"א, תֵּן לָהֶם מ"ח הֲרֵי ר"ט, וְאוֹתָה שָׁנָה הָיְתָה שְׁנַת הַפַּלָּגָה, וּכְשֶׁנֶּחְרְבָה סְדוֹם הָיָה אַבְרָהָם בֶּן צ"ט שָׁנָה, הֲרֵי מִדּוֹר הַפַּלָּגָה עַד כָּאן נ"ב שָׁנָה; וְצֹעַר אִחֲרָה יְשִׁיבָתָהּ אַחֲרֵי יְשִׁיבַת סְדוֹם וְחַבְרוֹתֶיהָ שָׁנָה אַחַת, הוּא שֶׁנֶּאֱמַר אִמָּלְטָה נָּא, נָא בְּגִימַטְרִיָּא נ"א:
הלא מצער היא. וַהֲלֹא עֲוֹנוֹתֶיהָ מוּעָטִין וְיָכוֹל אַתָּה לְהַנִּיחָהּ:
ותחי נפשי בָּהּ, זֶהוּ מִדְרָשׁוֹ. וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא הֲלֹא עִיר קְטַנָּה הִיא וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעַט, אֵין לָךְ לְהַקְפִּיד אִם תַּנִּיחֶנָּה, וּתְחִי נַפְשִׁי בָהּ:
העיר הזאת קרובה THIS CITY IS NEAR — Its settlement as a city is near in point of time — it has been populated quite recently and therefore its measure is not yet filled (Shabbat 10b). And how recent was its settlement? It dated from the generation of the Dispersal of Nations, when mankind was scattered and men began to settle down each in his own place. This took place in the year when Peleg died, and from that time until now was fifty-two years, because Peleg died when Abraham was 48 years old. How is this? Peleg lived after he begat Reu 209 years (11:19): deduct from this number the 32 years that Reu was old when Serug was born (v. 22) and the 30 from the birth of Serug until the birth of Nahor (v. 22) giving 62, and from the birth of Nahor until Terah was born (v. 24) 29, giving 91, and from then until Abraham’s birth 70, giving a total of 161. Add 48 years of Abraham’s life and you have the 209. That was the year of the Dispersion. When Sodom was destroyed Abraham was 99 years old, so that from the Generation of the Dispersal (in the 48th year of Abraham’s life) until this time was 52 years. The colonisation of Zoar took place one year later than that of Sodom and its sister cities. To this fact reference is made in the words אמלטה נא “let me escape נא” i.e. let me escape to the city which is (נ''א (51 in numerical value.
הלא מצער הוא IS IT NOT SMALL?— Are not its sins but few, so that you can let it alone.
ותחי נפשי SO THAT MY SOUL MAY LIVE? This is the Midrashic explanation (Shabbat 10b). The real meaning of the verse is: It is a small city with few inhabitants; you therefore need not be particular about leaving it alone, so that my soul may live in it.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.