26
ועפ"ז צ"ע, דכיון שגם קרבן עוף הוא בכלל "תמימים יהיו לכם", מהי ההסברה שאינו בדין "תמים" השולל בעל מום?
וע"פ הנ"ל יש לומר, שס"ל להרמב"ם, שאין בעל מום ומחוסר אבר ב' שמות נפרדים, שרק חד מינייהו (מחוסר אבר) ישנו בעוף, אלא שגדר התמימות הנדרש בעוף שולל רק מחוסר אבר ולא סתם מום (ע"ד הנ"ל גבי קרבנות ב"נ וקרבנות שלפני מ"ת)27.
ויש לומר בהסברת הדבר:
קרבן בהמה הוא קרבן עשיר לגבי קרבן עוף (כדין קרבן עולה ויורד, שדל מביא קרבן עוף). והנה גדר ענין העשירות אינו רק מילוי החסרון (שאצל העשיר לא חסר דבר), אלא היא שלימות נוספת. כמחז"ל28 גבי מצות צדקה "די מחסורו29 אתה מצווה עליו לפרנסו, ואי אתה מצווה עליו לעשרו", זאת אומרת, דאף שחייבים למלא כל חסרונו של העני [עד ד"אשר יחסר לו"29 כולל "אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו"28, אם הוא בן טובים28 הראוי לכך], מ"מ אין חיוב להעשירו, הרי שעשירות היא שלימות נוספת, יותר ממילוי החסרון.
ולכן, גבי קרבן עוף (קרבן עני) רק מחוסר אבר הוי בגדר חסרון, הסותר לענין התמימות, ואילו פגם קטן "לא הוי מומא" והקרבן הוא בכלל "תמימים יהיו לכם"; ורק בקרבן בהמה, קרבן עשיר, גם פגם קטן מוציאו מכלל "תמים".
ג. ע"פ נקודה זו, דזה שסתם מום (שאין בו חסרון אבר) לא הוי פסול בקרבנות דקודם מ"ת (וכן לאחר מ"ת בקרבן עוף דישראל), אינו לפי שאין בהם דין תמימות, אלא לפי שדרגת השלימות והתמימות הנדרשת בהם אינה נפגמת ע"י סתם מום —
יש ליישב (ע"פ פנימיות הענינים) קושיית התוס'30 על לשון הש"ס בהא דמכשיר ר' עקיבא31 בעלי מומין ד"אם32 עלו לא ירדו", שהוא רק "בדוקין שבעין הואיל וכשירין בעופות"33. וכ' התוס' "קשה דאיכא כמה מומין דלא פסלי
הערות
- 27. וי"ל שהרמב"ם ס"ל, שהלימוד מ"מן העוף" הוא רק גילוי מילתא, שלא נתמעט עוף לגמרי מדין תמות (ע"ד מ"ש בתוד"ה ת"ל קידושין שם. תוד"ה מנין הנ"ל הערה 5. תוד"ה ושנסמית שצויין בסמוך). ולהעיר מפרש"י בכ"מ (זבחים — לה, ב ד"ה וכשירין. סח, ב ד"ה נסמית. פה, ב ד"ה הואיל. וכן בחולין כג, א ד"ה בבהמה), שמחוסר אבר פסול בעוף משום "הקריבהו נא לפחתך" (מלאכי א, ח). וכבר הקשו עליו בתוס' (זבחים לה, ב ד"ה אלא; שם סח, ריש ע"ב ד"ה ושנסמית) מש"ס הנ"ל דלמד מ"מן העוף". ואכ"מ.
- 28. כתובות סז, ב.
- 29. פ' ראה טו, ח.
- 30. זבחים עז, ב ד"ה הכא.
- 31. זבחים פד, א — במשנה.
- 32. רש"י שם.
- 33. ל' הש"ס שם פה, ב. וכן לעיל שם לה, ב. ועוד.
חולין כ״ג א - הטקסט מספריא
כִּי אִיצְטְרִיךְ קְרָא לְמַעוֹטֵי נִרְבָּע וְנֶעֱבָד.
סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וּכְתִיב ״כִּי מׇשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם״, וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר הַשְׁחָתָה, אֵינוֹ אֶלָּא דְּבַר עֶרְוָה וַעֲבוֹדָה זָרָה; דְּבַר עֶרְוָה, דִּכְתִיב: ״כִּי הִשְׁחִית כׇּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ״;
עֲבוֹדָה זָרָה, דִּכְתִיב: ״פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל״, כֹּל שֶׁהַמּוּם פּוֹסֵל בּוֹ – דְּבַר עֶרְוָה וַעֲבוֹדָה זָרָה פּוֹסְלִין בּוֹ, וְכֹל שֶׁאֵין הַמּוּם פּוֹסֵל בּוֹ – אֵין דְּבַר עֶרְוָה וַעֲבוֹדָה זָרָה פּוֹסְלִין בּוֹ. וְהָנֵי עוֹפוֹת, הוֹאִיל וְלָא פָּסֵיל בְּהוּ מוּמָא, דְּאָמַר מָר: תַּמּוּת וְזַכְרוּת בִּבְהֵמָה וְאֵין תַּמּוּת וְזַכְרוּת בְּעוֹפוֹת, אֵימָא דְּבַר עֶרְוָה וַעֲבוֹדָה זָרָה נָמֵי לָא לִפְסוֹל בְּהוּ – קָא מַשְׁמַע לַן.
בָּעֵי רַבִּי זֵירָא: הָאוֹמֵר ״הֲרֵי עָלַי עוֹלַת בְּהֵמָה מִן הָאַיִל אוֹ מִן הַכֶּבֶשׂ״, וְהֵבִיא פַּלְגָּס, מַהוּ?
אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן לָא תִּבְּעֵי לָךְ, דְּאָמַר בְּרִיָּה הָוֵי, דִּתְנַן: הִקְרִיבוֹ – מֵבִיא עָלָיו נִסְכֵּי אַיִל, וְאֵין עוֹלֶה לוֹ מִזִּבְחוֹ.
וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: ״אוֹ לָאַיִל״, לְרַבּוֹת אֶת הַפַּלְגָּס.
כִּי תִּבְּעֵי לָךְ אַלִּיבָּא דְּבַר פְּדָא,
The Gemara rejects that proof: When the phrase in the verse “of doves or of young pigeons” was necessary, it was to exclude a bird that was the object of bestiality or a bird that was worshipped as a deity.
As it could enter your mind to say: Since it is written with regard to the halakhot of disqualified offerings: “Because their corruption [moshḥatam] is in them, there is a blemish in them” (Leviticus 22:25), referring to two types of disqualifications: Corruption and blemish, and the school of Rabbi Yishmael taught: Anywhere that the term corruption [hashḥata] is stated, it is referring to nothing other than a matter of licentiousness and idol worship. The Gemara cites proofs for this claim: Corruption is referring to matters of licentiousness, as it is written: “For all flesh had corrupted [hishḥit] their way upon the earth” (Genesis 6:12); the word “way” alludes to sexual intercourse.
Corruption is also referring to idol worship, as it is written: “Lest you deal corruptly [tashḥitun], and make you a graven image” (Deuteronomy 4:16); one might have thought: Any type of offering that a blemish disqualifies, matters of licentiousness and idol worship disqualify it, and any type of offering that a blemish does not disqualify, matters of licentiousness and idol worship do not disqualify it. And with regard to these birds, since blemishes do not disqualify them, as the Master says: There is a requirement of an unblemished state and male gender in a sacrificial animal and there is no requirement of an unblemished state and male gender in sacrificial birds, say that matters of licentiousness and idol worship should also not disqualify the birds. Therefore, the tanna teaches us from the phrase in the verse “of doves or of young pigeons” that a bird that was the object of bestiality and a bird that was worshipped as a deity are disqualified.
§ Apropos the discussion of the beginning of the yellowing of the neck plumage, the Gemara cites another matter where there is uncertainty as to whether an animal of a particular age is of uncertain status or an entity in and of itself. Rabbi Zeira raises a dilemma: With regard to one who says: It is incumbent upon me to bring an animal burnt offering of a ram, which is a sheep that is at least thirteen months old, or of a lamb, which is up to one year old, and he brought a palges, which is between one year and thirteen months old, what is the halakha?
The Gemara elaborates: According to the opinion of Rabbi Yoḥanan, do not raise a dilemma, as he says that a palges is an entity in and of itself, as we learned in a mishna (Para 1:3): If one was obligated to bring a ram or lamb as an offering, and he sacrificed a palges, he brings with it the meal offering and the libations of a ram offering, namely, a meal offering of two-tenths of an ephah of fine flour mingled with four log of oil, and a libation of four log of wine, but it does not fulfill his obligation to bring his offering.
And Rabbi Yoḥanan says that the requirement to bring the meal offering and libations of a ram offering is derived from the verse in the portion of the libations: “Or for a ram, you shall prepare for a meal offering two-tenths of an ephah of fine flour mixed with one-third of a hin of oil” (Numbers 15:6); that serves to include the palges, whose meal offering and libations are like that of a ram. Based on that derivation, there is no uncertainty with regard to the status of the palges.
When you raise a dilemma, it is according to the opinion of bar Padda, who holds that it is a case of uncertainty,
רש"י על דברים ט״ו:ח׳ - הטקסט מספריא
פתח תפתח. אֲפִלּוּ כַמָּה פְעָמִים (שם):
כי פתח תפתח. הֲרֵי כִי מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן אֶלָּא:
והעבט תעביטנו. אִם לֹא רָצָה בְמַתָּנָה תֵּן לוֹ בְּהַלְוָאָה (עי' שם; כתובות ס"ז):
די מחסרו. וְאִי אַתָּה מְצֻוֶּה לְהַעֲשִׁירוֹ:
אשר יחסר לו. אֲפִלּוּ סוּס לִרְכֹּב עָלָיו וְעֶבֶד לָרוּץ לְפָנָיו (שם):
לו. זוֹ אִשָּׁה וְכֵן הוּא אוֹמֵר (בראשית ב') אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ (ספרי):
פתח תפתח [BUT] THOU SHALT SURELY OPEN [THINE HAND] — even many times (Sifrei Devarim 116:13).
כי פתח תפתח BUT THOU SHALT SURELY OPEN [THINE HAND] — Here, you see, the word כי has the meaning of “but” (whilst e.g.. in v. 7 it means “if”, in v. 10 “because”).
והעבט תעביטנו AND THOU SHALT LEND HIM ON PLEDGE — If he does not want a gift, give it to him as a loan (cf. Sifrei Devarim 116:14; Ketubot 67b).
די מחסרו [LEND HIM ON PLEDGE] SUFFICIENT FOR HIS NEED — but you are not commanded to make him rich.
אשר יחסר לו [SUFFICIENT FOR HIS NEED] IN THAT WHICH HE LACKETH — This implies: you must provide him even with a horse to ride on and a slave to run before him (if he was accustomed to such and now feels the lack of them) (Sifrei Devarim 116:16; Ketubot 67b).
לו — implies that you must help him even to get a wife; for so it states. אעשה לו עזר כנגדו “I will make a helpmate for him (לו)” (Sifrei Devarim 116:17; Ketubot 67b).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 3 עמודים.