82

ו. והנה איתא בגמ' סנהדרין⁴³ אין בן דוד בא עד שתתהפך כל המלכות למינות אמר רבא מאי קרא כולו הפך לבן טהור הוא (כשפשט הנגע בכל העור כך כשנהפכה כל המלכות למינות תבא גאולה. רש"י). ומאמר זה הובא גם בסוף מס' סוטה⁴⁴, ושם הובא זה בתוך הסימנים שיהיו ב"עקבות משיחא", ומסיים "ועל מה יש לנו להשען על אבינו שבשמים".

וע"פ משנת"ל שיש ב' אופנים בטעם "כולו הפך לבן טהור הוא" אם הוי גזירת הכתוב או מצד הטעם וסברא, שמורה שאין זה נגע — י"ל עד"ז בענין הנ"ל (שהפיכת המלכות למינות הוא סימן לביאת משיח צדקנו):

א) שזהו סימן שלילי — דמכיון שהוא מצב ירוד וגרוע כ"כ, שאין למטה ממנו, הרי אין ברירה כביכול ובהכרח שהקב"ה יביא תיכף את הגאולה, ב) אדרבה⁴⁵, הפיכת המלכות למינות מורה על כך שהעולם הולך ומתברר, ועד כ"כ שבא לידי גילוי שכל מלכות שבעולם שאין לו שייכות למלכות שמים הרי היא בגדר "מינות", ורק בנ"י מאמינים ויודעים שה' אחד, שדבר זה הוא חלק מצירוף וזיכוך העולם, ש"יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים גו'"⁴⁶, ואז בן דוד בא, ובנ"י יבררו ויתקנו את כל העולם כולו לעבוד את ה' ביחד שנאמר⁴⁷ אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד.

[וע"ד מאמר הגמ' (שני האופנים) מעין זה לגבי בני ישראל⁴⁸: אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב בדור שכולו זכאי דכתיב⁴⁹ ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ בדור שכולו חייב דכתיב⁵⁰ וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע וכתיב⁵¹ למעני למעני אעשה].

וב' אופנים אלו הם ע"ד שני האופנים הנ"ל: אם הא ד"כולו הפך לבן טהור הוא" הוי גזירת הכתוב, היינו שהגאולה אינה שייכת למצב העולם מצ"ע (שאינם ראוים לגאולה, ואדרבה) כ"א באה בגזירה והכרח מצד למעלה [וע"ד הנ"ל בנוגע לישראל "בדור שכולו חייב דכתיב וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע וכתיב למעני למעני אעשה", ופי' בחדא"ג שם שיעמיד להם הקב"ה מלך כו' שעי"ז יעשו תשובה, תשובה הכרחית]; או דהוי מילתא בטעם וסברא, שכולו הפך לבן מורה שאין כאן נגע, והיינו כנ"ל, שהפיכת המלכות למינות היא הוראה על בירור וזיכוך העולם, שהעולם מצד מצבו ראוי לגאולה ובמילא בן דוד בא (וע"ד הנ"ל בדור שכולו זכאי, שבנ"י יעשו תשובה רצונית⁵²).

וכשם שהוא בנוגע לבנ"י, שפסק הרמב"ם⁵³ להלכה ש"הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן", שי"ל הכוונה בזה (כמשנ"ת במק"א⁵⁴) לתשובה שלימה, תשובה רצונית, "ומיד הן נגאלין" —