50
מ"מ, אא"פ לקיים "וזכרת כי עבד היית. . ויצאת לחירות" במעשה (בשלימותו), כאשר הוא נמצא במצב ד"עבדין"37.
[ויש לומר, שזהו דיוק לשון השגת הראב"ד "זה הבל", די"ל שמרמז בזה, דהוראה זו, שיטבול מצה בחרוסת כי "הוציאנו מעבדות שהוא מטיט שהחרוסת זכר לו לחירות שהמצה זכר לו" בזמן הזה, כשאינו בחירות, אינה זכירה, אלא בגדר "הבל"].
ז. וי"ל הביאור בכל זה בפנימיות הענינים.
זה ששעבוד וגלות מצרים הוא חמור משאר הגליות הוא לא רק מצד העבדות ושעבוד הגופני, קושי השעבוד כפשוטו, אלא גם (ואדרבה — בעיקר) מצד "קושי השעבוד" ברוחניות, שבנ"י במצרים היו נכנעים ומשועבדים לה"רע" של מצרים, כידוע38 הפירוש ב"וירעו אותנו המצרים"38, שהמצרים עשו אותנו רעים, שהרע שלהם נכנס בנו (עד שבנ"י היו מושקעים במ"ט שערי טומאה39, ואמרז"ל40 שבעת קרי"ס טענה מדת הדין הללו עובדי ע"ז והללו כו').
והטעם שגלות הרוחני של מצרים קשה יותר משאר כל הגליות — כי הרע של גלות מצרים הוא חמור משאר כל הגליות (וכמחז"ל41 שהמצרים מקולקלים מכל האומות, ונרמז בזה שמצרים נק'42 "ערות הארץ"). ואין זה רק חילוק בכמות, אלא שזהו סוג אחר לגמרי, כי הרע של מצרים יש בה הנקודה הכללית של רע43, שממנה מסתעפים כל פרטי עניני הרע (כולל — כל הרע שבשאר הגליות).
וזהו אחד הביאורים44 במחז"ל45 שכל המלכיות נק' ע"ש מצרים ע"ש שהם מצירים לישראל, שזהו לפי שהרע שבמצרים הוא השורש והמקור להרע שבכל שאר המלכיות (והגליות), כי מצרים הוא נקודת הרע שממנה מסתעפים פרטי הרע כנ"ל, ולכן כולן נקראות על שמה46.
הערות
- 37. ואין זה סתירה מה שגם לדעת הראב"ד יש מצוה בזה"ז לאכול מרור שהוא זכר לעבדות, כי אינו באותו זמן ובאותה פעולה, משא"כ טיבול מצה בחרוסת, זכר לשעבוד בפעולה של חירות. ומה שכורך מצה ומרור בזה"ז היינו "זכר למקדש" (ל' הרמב"ם שם פ"ח סה"ח). וראה רבינו מנוח שם "דהא אינה למצוה כלל אלא זכר בעלמא והמצוה כבר קיים אותה" . ולהעיר מארחות חיים הלכות פסח אות כז "וכן דעת הראב"ד ז"ל. . שאף הכריכה צריך טבול כו'".
- 38. ראה של"ה קסב, א.
- 38. תבוא כו, ו.
- 39. זוהר חדש ר"פ יתרו. וראה גם תקו"ז תל"ב. ריטב"א להגש"פ פי' עבדים היינו. ובכ"מ.
- 40. זח"ב קע, ב. שמו"ר פמ"ג, ח. ועוד. הובא בילקוט ראובני בשלח יד, כט.
- 41. תו"כ בהוספה לפ' אחרי יח, ג. פרש"י שם.
- 42. מקץ מב, ט. וראה קה"ר עה"פ (קהלת א, ד) והארץ לעולם עומדת.
- 43. ראה ל"ת להאריז"ל ר"פ תצא (וס' הליקוטים שם) שהד' גליות הם נגד ד' אותיות שם הוי', וגלות מצרים נגד קוצו של יו"ד — כתר דקליפה.
- 44. ראה רד"ה קול דודי תש"ט.
- 45. ב"ר פט"ז, ד.
- 46. ראה לקו"ש חט"ז ע' 91 (הגש"פ הנ"ל ע' קסא ואילך). וע"ש בארוכה (ע' 87 ואילך. הגש"פ שם ע' קנו ואילך) מריטב"א ועוד ראשונים בביאור מחלוקת ר"א ור"ע אם כל מכה הי' של ארבע מכות או של חמש מכות, אם המכות פעלו רק בד' יסודות או גם בחומר היולי. ע"ש.
- . משא"כ בזמן המקדש — ראה רבינו מנוח לרמב"ם שם בתחלתו בתי' הקושיא הנ"ל (דס' המנהיג), ובפר"ח סתע"ה שם ד"ה דעת הרמב"ם בתי' הב'.
שמות רבה מ״ג:ח׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מַה רָאָה לְהַזְכִּיר כָּאן יְצִיאַת מִצְרַיִם, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר שָׁלוֹם בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי בֶּן פְּרָטָא לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְאֶחָד שֶׁבָּא לִקַּח עֶבֶד, אָמַר לַאֲדוֹנָיו הָעֶבֶד הַזֶּה שֶׁאַתָּה מוֹכֵר קָאקְגְּרִיסִין הוּא אוֹ קָאלוֹחָסִין הוּא, אָמַר לוֹ קָאקְגְּרִיסִין הוּא וְעַל זֶה אֲנִי מוֹכְרוֹ, לְקָחוֹ וְהוֹלִיכוֹ לְבֵיתוֹ, פַּעַם אַחַת סָרַח אוֹתוֹ הָעֶבֶד הִתְחִיל אֲדוֹנוֹ מַכֵּהוּ אָמַר לוֹ הוֹרֶגְךָ אָנִי, מָה אֲנִי מְבַקֵּשׁ עֶבֶד רָע, הִתְחִיל הָעֶבֶד צוֹוֵחַ בִּיָּא מַעֲבִיר עָלָי. אָמַר לוֹ אֲדוֹנָיו סָרַחְתָּ כָּל הַסִּרְחוֹן הַזֶּה וְאַתָּה צוֹוֵחַ בִּיָּא הֶעֱבַרְתָּ לִי. אָמַר הָעֶבֶד בֶּאֱמֶת בִּיָּא הֶעֱבַרְתָּ עָלָי. אָמַר לוֹ מָרִי הֵיאַךְ לָקַחְתָּ אוֹתִי בְּעֶבֶד טוֹב אוֹ בְּעֶבֶד רָע, אָמַר לוֹ בְּעֶבֶד רָע, אָמַר לוֹ בְּעֶבֶד רַע אַתָּה לְקַחְתַּנִי וּתְבַקְשֵׁנִי עֶבֶד טוֹב. כָּךְ אָמַר משֶׁה, רִבּוֹן הָעוֹלָם לֹא כָּךְ אָמַרְתָּ לִי (שמות ג, י): וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה, וְאָמַרְתִּי לְךָ בְּאֵיזֶה זְכוּת אַתָּה גּוֹאֲלָן, הֵם עוֹבְדִים עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְאָמַרְתָּ לִי אַתָּה עַכְשָׁו רוֹאֶה אוֹתָם עוֹבְדִים עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וַאֲנִי עוֹמֵד וְרוֹאֶה אוֹתָם שֶׁהֵן יוֹצְאִין מִמִּצְרַיִם, וְאֶקְרַע לָהֶם אֶת הַיָּם, וַאֲבִיאֵם אֶל הַמִּדְבָּר, וְאֶתֵּן לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה, וְאַרְאֶה לָהֶם אֶת כְּבוֹדִי פָּנִים בְּפָנִים וְהֵם מְקַבְּלִים מַלְכוּתִי, וְכוֹפְרִים בִּי בְּסוֹף אַרְבָּעִים יוֹם וְעוֹשִׂין אֶת הָעֵגֶל, הוּא שֶׁאוֹמֵר (שמות ג, ז): רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי, וְזֶהוּ קוֹל שֶׁל עֵגֶל (שמות לב, יח): קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ, וְעַד שֶׁלֹא גְאַלְתָּם אָמַרְתָּ לִי שֶׁהֵם עוֹשִׂים אֶת הָעֵגֶל, וְעַכְשָׁו שֶׁעָשׂוּ אוֹתוֹ אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְהָרְגָן, לְכָךְ הִזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּסָּנֵיגוֹרְיָא שֶׁלּוֹ. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס הַכֹּהֵן בֶּן חָמָא בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, מַהוּ רָאֹה רָאִיתִי, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה אַתָּה רוֹאֶה אוֹתָן עַכְשָׁו וַאֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם הֵיאַךְ מִתְבּוֹנְנִים בִּי, אֲנִי יוֹצֵא בַּקָּרוּכִין שֶׁלִּי שֶׁאֶתֵּן לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, יח): רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן, וְהֵם שׁוֹמְטִין אֶחָד מִן טֶטְרָאמוּלִין שֶׁלִּי, שֶׁכָּתוּב (יחזקאל א, י): וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְֹּׂמֹאול, לְפִיכָךְ אָמַר משֶׁה לָמָּה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ, אַתָּה הָיִיתָ יוֹדֵעַ אוֹתָם, וְעַכְשָׁיו אַתָּה כּוֹעֵס עֲלֵיהֶם עַל שֶׁעָשׂוּ הָעֵגֶל.
רש"י על ויקרא י״ח:ג׳ - הטקסט מספריא
כמעשה ארץ מצרים. מַגִּיד שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם שֶׁל מִצְרִיִּים וְשֶׁל כְּנַעֲנִיִּים מְקֻלְקָלִים מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁיָּשְׁבוּ בוֹ יִשְׂרָאֵל מְקֻלְקָל מִן הַכֹּל:
אשר אני מביא אתכם שמה. מַגִּיד שֶׁאוֹתָן עֲמָמִין שֶׁכִּבְּשׁוּ יִשְֹרָאֵל מְקֻלְקָלִים מִכֻּלָּם (שם):
ובחקתיהם לא תלכו. מַה הִנִּיחַ הַכָּתוּב שֶׁלֹּא אָמַר? אֶלָּא אֵלּוּ נִימוֹסוֹת שֶׁלָּהֶן — דְּבָרִים הַחֲקוּקִין לָהֶם — כְּגוֹן טַרְטִיָּאוֹת וְאִצְטַדִיָּאוֹת, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֵלּוּ דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים (שם):
כמעשה ארץ מצרים AFTER THE DEEDS OF THE LAND OF EGYPT… [SHALL YE NOT DO] — This tells us that the deeds of the Egyptians and the Canaanites were more corrupt than those of all other nations, and that the district of Egypt in which the Israelites had resided (אשר ישבתם בה) was even more corrupt than all the rest of Egypt (Sifra, Acharei Mot, Section 8 3).
אשר אני מביא אתכם שמה [AND AFTER THE DEEDS OF THE LAND OF CANAAN] WHITHER I BRING YOU [SHALL YE NOT DO] — This again tells us that those Canaanitish clans whom Israel subdued were more corrupt than all the others of them (Sifra, Acharei Mot, Section 8 4).
ובחקתיהם לא תלכו NEITHER SHALL YE WALK IN THEIR ORDINANCES — What has Scripture left unsaid when it spoke of the deeds of the Egyptians and Canaanites that it felt compelled to add ובחקתיהם לא תלכו But by these latter words it refers to their social customs — things which have assumed for them the character of a law as, for instance, the frequenting of theaters and race-courses. Rabbi Meir, however, said: These (חקתיהם) refer to the "ways of the Amorites" (superstitious practices) which our Rabbis have enumerated (Shabbat 67a; Sifra, Acharei Mot, Section 8 8; cf. also Tosefta Shabbat 7).
בראשית רבה ט״ז:ד׳ - הטקסט מספריא
אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַשְׁקוֹת כּוֹס תַּרְעֵלָה לָאֻמּוֹת מִמָּקוֹם שֶׁהַדִּין יוֹצֵא, מַאי טַעְמָא (בראשית ב, י): וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד, וְהָיָה לְאַרְבָּעָה נְהָרִים אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים, אֵלּוּ אַרְבָּעָה גָּלֻיּוֹת כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה רָאשִׁים. (בראשית ב, יא): שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן, זוֹ בָּבֶל, עַל שֵׁם (חבקוק א, ח): וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו. הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה, שֶׁעָלָה וְהִקִּיף אֶת כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב בֵּיהּ (תהלים מב, ו): הוֹחִלִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ. אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב, אֵלּוּ דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁהֵן נֶחְמָדִין מִזָּהָב וּמִפָּז רָב. וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִיא טוֹב, מְלַמֵּד שֶׁאֵין תּוֹרָה כְּתוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא חָכְמָה כְּחָכְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם וגו', מִקְרָא מִשְׁנָה וְתַלְמוּד וְתוֹסֶפְתָּא וְאַגָּדָה. וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִיחוֹן, זוֹ מָדַי שֶׁהָיָה הָמָן שָׁף עַמָּהּ כַּנָּחָשׁ, עַל שֵׁם (בראשית ג, יד): עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ. חִדֶּקֶל זוֹ יָוָן, שֶׁהָיְתָה קַלָּה וְחַדָּה בִּגְזֵרוֹתֶיהָ, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לְיִשְׂרָאֵל כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַב הוּנָא בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים קָדְמָה מַלְכוּת יָוָן לְמַלְכוּת הָרְשָׁעָה, בְּנִימוּסִין וּבְפִנְקֵיסִין וּבְלָשׁוֹן. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַחָא אָמַר, כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם אַשּׁוּר, עַל שֵׁם שֶׁהֵם מִתְעַשְּׁרוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם נִינְוֵה, עַל שֵׁם שֶׁהֵם מִתְנָאוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי חֲלַפְתָּא כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם מִצְרַיִם, עַל שֵׁם שֶׁהֵם מְצִירוֹת לְיִשְׂרָאֵל. וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת, זוֹ אֱדוֹם. פְּרָת, שֶׁהֵפֵרָה וְהִצִירָה לְבָנָיו [נ"א לפניו]. פְּרָת, שֶׁפָּרָה וְרָבָה מִבִּרְכָתוֹ שֶׁל זָקֵן. פְּרָת, שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהִפָּרַע לָהּ. פְּרָת, עַל שֵׁם סוֹפָהּ (ישעיה סג, ג): פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי וגו'.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.