190
והיינו שההודאה באמירת "מודה אני" שרשה הוא ברצונו הפשוט של כאו"א מישראל, שישנו תמיד בכל נפש מישראל יהי' מי שיהי' ובכל מצב שהוא, וכפס"ד הרמב"ם57 הידוע שכל איש ישראל רוצה תמיד לקיים רצון קונו.
וענין זה הוא בהדגשה תיכף בקומו משינתו, לפי "שכל אדם כשהקב"ה מחזיר לו נשמתו נעשה כברי' חדשה כמ"ש חדשים לבקרים כו' שהאדם מפקיד נשמתו עיפה והקב"ה מחזיר לו חדשה ורגועה כדי לעבוד להשי"ת בכל יכולתו ולשרתו כל היום הזה כי זה כל האדם", והיינו שכל איש ישראל תיכף כשקם משינתו מוכן הוא לעבוד להשי"ת בכל יכולתו ולשרתו כל היום.
[וזהו תוכן אמירה זו דמודה אני, "להתבונן מיד לפני מי הוא שוכב לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, כמ"ש58 הלא את השמים ואת הארץ אני מלא כו'"59 — "כן יחשוב בכל עסקיו ועניניו"60, "וזה כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים ההולכים לפני האלקים כמ"ש61 שויתי ה' לנגדי תמיד"62, והיינו שעד"ז צ"ל כל היום כולו].
ובמילא אין צורך כאן בענין הטהרה שבקידוש ידים ורגלים (כיון שהוא ע"ד דבר שאין מקבל טומאה (לדוגמא — כל שבים63)), כ"א רק גדר קדושה, והיינו שהזמנה והכשרה זו של האדם לעבדו ולשרתו צריכים להביאה לידי מעשה, "להתקדש בקדושתו" בפועל — ולכן אין צורך ואין מקום לרחיצת הפנים.
(משיחות ח"י אלול תשמ"ה, ש"פ דברים תשמ"ו)
הערות
- 57. ספ"ב מהל' גירושין.
- 58. ירמי' כג, כד.
- 59. סידור אדה"ז בתחלתו.
- 60. שו"ע אדה"ז מהד"ק שם ס"ב. וראה דרכי משה בטור שם ורמ"א או"ח בתחלתו (ממו"נ ח"ג פנ"ב).
- 61. תהלים טז, ח.
- 62. שו"ע אדה"ז מהד"ת שם ס"ה.
- 63. כלים פי"ז מי"ג. רמב"ם הל' כלים פ"א ה"ג.
משנה כלים י״ז:י״ג - הטקסט מספריא
כל שבים טהור חוץ מכלב המים. מפני שהוא בורח ליבשה. דברי ר' עקיבא. העושה כלים מן הגדל בים. וחבר להם מן הגדל בארץ אפילו חוט. אפילו משיחה. דבר שהוא מקבל טומאה טמא:
משנה תורה, הלכות כלים א׳:ג׳ - הטקסט מספריא
כלים העשויין מעצמות חיה שבים ומעורה טהורים כל שבים טהור ואינו מקבל טומאה מן הטומאות ולא טומאת מדרס אף האורג בגד מצמר הגדל בים אינו מקבל טומאה שנאמר או בגד או עור מפי השמועה למדו מה בגד מן הגדל בארץ אף עור מן הגדל בארץ חיבר מן הגדל בים עם הגדל בארץ אפילו חוט או משיחה אם חיברו חיבור עד שמשים את שניהן כאילו הן אחד לטומאה שאם נטמא זה יטמא זה הכל מקבל טומאה:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

