138
גוונים)25 — אלא מדגיש "ששש ומתפאר בגוונין שלו", שעי"ז מובן שכוונת התרגום ל"מין חי'".
ד. אבל עדיין צע"ק דיוק לשון רש"י "ששש ומתפאר בגוונין שלו", דלכאורה הי' מספיק "ששש" (כלשון הגמרא)26, ומהי ההוספה ש(לא רק "שש" אלא גם) "מתפאר בגוונין שלו"?
ויש לומר, שבזה מרמז רש"י גם להמעלה המיוחדת שב"עורות תחשים", שאינו רק בגלל יופי הגוונים שבעורות אלו, אלא לפי שזה מדגיש את תכונת התחש, שעורות מגוונים אלו פועלים בהתחש שיתפאר בצבעיו (וזהו ענין עיקרי בו עד כדי כך, שזהו חלק משמו בלשון התרגום).
וזוהי גם המעלה והחשיבות בתרומה זו ד"עורות תחשים": מובן ופשוט, שתרומה ממין החי עולה בחשיבותה על תרומה ממין הצומח (ע"ד שמצינו בקרבנות על המזבח)27, ובזה היא חשיבותם המיוחדת של "עורות תחשים" גם לגבי "עורות אלים מאדמים", לא רק לפי שבעורות תחשים היו "הרבה גוונים" (דלא כשאר הצבעים שהובא כל אחד מהם בפ"ע, תכלת וארגמן ותולעת שני כו'), אלא בעיקר משום שהגוונים הם חלק מעור התחש עצמו. דבנדבת ה"עורות אילים מאדמים" (שצבעו אותן לאחרי שכבר היו) הרי הנדבה ממין החי היא רק בנוגע לגוף העור עצמו, אבל לא בנוגע לצבע העורות; משא"כ בנדבת עור תחש, הרי גם הצבע הוא בכלל הנדבה דחי, מאחר שהצבעים הם חלק מעצם עור החי, ועד שזה נוגע לתכונת החי — "ששש ומתפאר בגוונין שלו" (כנ"ל).
וי"ל, שזהו טעם נוסף לכך שיריעות אלה היו המכסה העליון ביותר שעל המשכן28 — כי נוסף על זה שיריעות אלה עלו ביופים על השאר29, ועוד זאת, שאינו דומה יופי של עור צבוע לגבי יופיו ותפארתו של עור שיש בו ריבוי גוונים בטבעו ותולדתו — הנה בעורות תחשים הרי הגוונים הם חלק מתכונת "חי'", כנ"ל.
ה. ויש להוסיף ביאור בזה שמכסה עורות תחשים הי' המכסה העליון של המשכן, כי מעלה זו שבעורות תחשים, שגם הצבע שבהם הוא חלק מהחי, יש בו ביטוי מיוחד של התוכן הפנימי דכללות המשכן:
"חי" הוא רמז על הקב"ה, שנקרא "חי העולמים", לפי שהוא ית' מקור החיים של כל העולמות, ובלשון הרמב"ם30 ש"
הערות
- 25. וכ"כ בבאר מים חיים על פרש"י בשם הרד"ק "וזהו שש גוונא שתירגם אונקלוס".
- 26. בדפוס ראשון דפרש"י "ששש בגוונים".
- 27. ראה לקו"ש חט"ז (ע' 451 ואילך) בטעם שהנשים טוו על העזים, במחובר, כי אז התרומה היא בסוג הקרבה דחי, שהיא תרומה חשובה יותר ממטוה בחוטים החתוכים מעזים. ע"ש באורך.
- 28. לר"נ (כגי' רש"י פרשתנו כו, יד) שהי' מכסה בפ"ע של עורות תחשים. והובא ברש"י מתחילה כדיעה הא'. וגם לדברי ר"י דמכסה א' הי', הרי חצי' של היריעה העליונה הי' מעור תחש.
- 29. ואף שפרש"י (פרשתנו כו, יג) למדה תורה דרך ארץ שיהא אדם חס על היפה, והיינו על יריעות התחתונות דשש משזר תכלת וארגמן כו', הרי נוסף על העיקר, שזהו רק לגבי יריעות העזים דפשיטא שלגביהן הן היפה, הרי הכוונה שם היא בעיקר לענין השוויות שלהם. וראה בחיי שמפרש "כלומר שלא יגיעו לארץ כדי שלא יתטנפו בעפר ובגשמים", שזה שלא יתטנפו בעפר כו' פשיטא שהי' בעורות תחשים שלא היו מכסות את הקרשים כל עיקר.
- 30. ריש הל' יסוה"ת.
רש"י על שמות כ״ו:י״ד - הטקסט מספריא
מכסה לאהל. לְאוֹתוֹ גַּג שֶׁל יְרִיעוֹת עִזִּים עֲשֵׂה עוֹד מִכְסֶה אַחֵר שֶׁל עוֹרוֹת אֵילִים מְאָדָּמִים, וְעוֹד לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ מִכְסֵה עוֹרוֹת תְּחָשִׁים; וְאוֹתָן מִכְסָאוֹת לֹא הָיוּ מְכַסִּין אֶלָּא אֶת הַגָּג, אָרְכָּן ל' וְרָחְבָּן י', אֵלּוּ דִּבְרֵי רַבִּי נְחֶמְיָה, וּלְדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה מִכְסֶה אֶחָד הָיָה, חֶצְיוֹ שֶׁל עוֹרוֹת אֵילִים מְאָדָּמִים וְחֶצְיוֹ שֶׁל עוֹרוֹת תְּחָשִׁים (שבת כ"ח):
מכסה לאהל [AND THOU SHALT MAKE] A COVERING FOR THE אהל — For that roofing of goats’ hair (which is termed אהל in this section) make still another covering of rams’ skins dyed red, and above this also a covering of Tachash skins. These uppermost covers however covered the roof only (were not hanging over the sides), their length being 30 cubits and their width 10. This is the opinion of R. Nehemia (that the goats’ skins and the layer of rams’ and Tachash skins formed two different covers one above the other); according to R. Jehudah, however, there was only one cover, half of it being of rams’ skins dyed red and half of it of Tachash skins (cf. Shabbat 28a).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.