43
ג. ויש לומר הביאור בזה, ובהקדם השאלה — במה נשתנתה מכה זו משאר המכות, שדוקא בה הודיע משה לפרעה את זמנה המדוייק של התחלת המכה?
ולכאורה הי' מקום לומר25, שזה הי' בשביל "הירא את דבר ה'", שיוכל להניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים26, וע"כ הודיע משה לפרעה זמנה המדוייק של התחלת ירידת הברד כדי שידעו מתי להניס את מקניהם ועבדיהם אל הבתים.
וכדי לשלול פירוש זה, מוסיף רש"י "שרט לו שריטה בכותל כו'", שע"י הוספה זו ברור, שמטרת משה באמרו "כעת הזאת למחר" לא היתה מכוונת ל"הירא את דבר ה'", שלא הי' בארמונו של פרעה ולא הי' יכול להבחין כלל בסימן זה של שריטה בכותל — אלא אך ורק בשביל פרעה עצמו, דכאשר פרעה יראה שלא זו בלבד שדברי ה' מתקיימים, אלא שהם מכוונים להרגע ממש שבו קבע שתתחיל המכה, הרי אא"פ לו להיות בספק כלל שאכן יד ה' עשתה זאת.
[וההכרח לומר שלא הי' בשביל "הירא את דבר ה'" מובן בפשטות — כי גם אם משה הי' אומר סתם "הנני ממטיר מחר ברד" (כמו שאמר במכת ערוב ודבר) היו יכולים "הירא את דבר ה'" להציל את עבדיהם ומקניהם27; וכי היתה כוונת משה להרוויח שיוכלו להניח את עבדיהם ומקניהם בשדה זמן מועט28 של תחלת יום המחרת עד שירד הברד?!].
ואין להקשות מדוע עשה ה' כן רק במכת ברד (ולא לפנ"ז במכת דבר וערוב שקבע זמנם רק באופן כללי, שיהי' "מחר"29) — כי זה מובן מעצמו מהמשך הכתובים כאן: בדברי ההתראה למכת ברד מצינו הקדמה מיוחדת (שלא מצינו בשאר המכות שלפנ"ז) — "כי30 בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי אל לבך גו' בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ. . בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כוחי ולמען ספר שמי בכל הארץ", והיינו שמכה זו (יותר מכל המכות הקודמות) תוכיח ברור את כוחו של הקב"ה. וא"כ מובן בפשטות הטעם שהראה הקב"ה לפרעה את "כוחו" גם בנוגע לקביעת זמן המכה, שכיוון את הרגע ממש שבו תתחיל המכה.
ד. ע"פ כל הנ"ל יש לבאר ג"כ ההכרח לומר שמשה "שרט לו שריטה בכותל" דוקא (ולא הראה על "שעון" של מצרים); ובכלל מנ"ל שעשה איזה סימן ולא אמר סתם "כעת הזאת למחר":
כיון שכל כוונת קביעת הזמן היתה להראות לפרעה שהקב"ה יכול לכוון את
הערות
- 25. וראה לקו"ש חכ"א ע' 58.
- 26. ט, כ.
- 27. וכמפורש בפרש"י (לעיל ט, י. וראה רש"י בשלח יד, ז) שגם במכת דבר "לא נגזרה גזירה אלא על אותן שבשדות בלבד. . והירא את דבר ה' הניס את מקנהו אל הבתים". וראה אוה"ח פרשתנו שם (ט, ה).
- 28. שהרי הקב"ה אמר "השכם בבוקר" (ט, יג) — והברד ירד "כעת הזאת למחר".
- 29. וראה מה שתי' בגו"א כאן.
- 30. ט, ידטז. — בפרש"י (שם, יד) "למדנו מכאן שמכת בכורות כו'". אבל: (א) לכמה מפרשים (ר"ת הובא ברא"ם, לבוש ועוד) קאי על מכת ברד ("בכורות" — "בפת"ח הבית ובשורק הוי"ו". ע"ש). (ב) גם להמפרשים שקאי על מכת בכורות, עכצ"ל שהתראה זו שייכת גם למכת ברד כיון שנכתבה כאן. ועיקר: מ"ש (פסוק טז) "בעבור הראותך את כוחי ולמען ספר שמי גו'" קאי לכו"ע (גם) על מכת ברד. וכבר האריכו במפרשי רש"י. ואכ"מ.
רש"י על שמות י״ד:ז׳ - הטקסט מספריא
בחור. נִבְחָרִים, בָּחוּר לְשׁוֹן יָחִיד, כָּל רֶכֶב וָרֶכֶב שֶׁבְּמִנְיָן זֶה הָיָה בָּחוּר:
וכל רכב מצרים. וְעִמָּהֶם כָּל שְׁאָר הָרֶכֶב; וּמֵהֵיכָן הָיוּ הַבְּהֵמוֹת הַלָּלוּ? אִם תֹּאמַר מִשֶּׁל מִצְרַיִם, הֲרֵי נֶאֱמַר "וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם" (שמות ט'), וְאִם מִשֶּׁל יִשְׂרָאֵל, וַהֲלֹא נֶאֱמַר "וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ", מִשֶּׁל מִי הָיוּ? מִן הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה'. מִכָּאן הָיָה רַ' שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּשֵׁר שֶׁבַּמִּצְרִים הֲרֹג, טוֹב שֶׁבַּנְּחָשִׁים רְצֹץ אֶת מֹחוֹ (מכילתא):
ושלשם על כלו. שָׂרֵי צְבָאוֹת, כְּתַרְגּוּמוֹ:
בחור means CHOSEN. The word בחור is singular number — the idea is: each and every chariot in that number was a selected one.
וכל רכב מצרים signifies AND with these were ALL THE other CHARIOTS OF EGYPT. And whence came all these animals required for the chariots? If you say that they were from the cattle of the Egyptians — but you know it is stated, (Exodus 9:6) “And all the cattle of the Egyptians died”. And if you say that they were from the Israelites’ cattle — but is it not stated, (Exodus 10:26) “Our cattle, also, shall go with us”! Then whose were they? They were of those “who feared the word of the Lord” and saved their cattle by bringing them into their stables (Exodus 9:20). Deriving it from here (on account of this fact) R. Simeon said: The best amongst the Egyptians — kill him (otherwise he will afterwards devise evil against you); the best amongst the serpents — crush its brains (Mekhilta).
ושלשים על כלו means army-captains, as the Targum has it.
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך כא ‹ בא ‹ שיחה א ‹ 58 לקו"ש חל"א ע' 43
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

