276
"יפוצו":
בלשון התורה (לשון הקודש) ישנם כמה לשונות וביטויים לענין השפעה והתפשטות (כמו: המשכה, גילוי, התפשטות, השפעה, פרסום וכיו"ב). הלשון "יפוצו" מורה על השפעה והתפשטות באופן של פיזור12. ובנוגע לעניננו: ההדגשה בלשון "יפוצו" היא — שלימוד תורת החסידות יהי' באופן של הפצה — פיזור במרחב רב13, ועד לתכלית המרחב, בלי כל צמצומים והגבלות, כי, כל זמן שיש איזה צמצום והגבלה בזה (אפילו הגבלה הכי קטנה), אין זה "הפצה" אמיתית (ע"פ תורת אמת).
ושני פרטים בזה: (א) בנוגע למקום שבו מלמד תורת החסידות — שהלימוד צריך להגיע ולחדור בכל חלקי המקום (הן באדם והן בעולם) שבו מלמד תורה זו14. (ב) בנוגע לתורה שמלמד, שלא יהי' שום ענין (אפילו ענין הכי נעלה שבתורת החסידות) שיהי' נשאר אצלו ולא יתפשט לחוץ.
ד. "מעינותיך":
בענין המים ישנם כמה דרגות, "שש מעלות במקואות זו למעלה מזו"15, ו"מעין" הוא המעלה הכי גבוהה — שמטהר16 "בכל שהוא"17. וענין זה מודגש גם באופן נביעת המעין — שנובע טיפין טיפין, כיון שבמעין לא משנה גודל הכמות.
וטעם הדבר: ענין הכמות נוגע דוקא כאשר הדבר נמשך מחוץ למקורו, דמכיון שע"י יציאתו מהמקור נעשה בו חלישות, לכן, החשיבות שלו היא דוקא כשיש בו כמות מסויימת; משא"כ בהיותו במקורו (שזהו"ע המעין) הוא בתכלית התוקף, תוקף בלתי מוגבל18, ולכן אין נוגע בזה ענין הכמות (שהוא ענין של מדידה).
ומזה מובן גם בעניננו — "אין מים אלא תורה"19: "מעינותיך" — [שכולל כל הדרגות ב"מעין" (ובפרט שהוא בלשון רבים), עד למעלה ממדידה והגבלה (ע"ד "למעלה מעלה עד אין קץ"20)] — שבתורה קאי על הענינים הכי נעלים שבתורה, עד
הערות
- 12. ראה מצו"צ עה"פ יפוצו: ענין פזור.
- 13. ראה פרש"י עה"פ: הוראות ברבים.
- 14. ובזה עצמו לא נכלל שההפצה צ"ל ב"חוצה" (כדלקמן ס"ה), כי המבואר כאן הוא פרט והוראה בנוגע לאופן הלימוד (שצ"ל באופן דהפצה ופיזור), ולא בנוגע למקום הלימוד. ולאידך, יש חידוש ב"יפוצו" לגבי "חוצה", כי הענין ד"יפוצו" הוא — ההפצה והפיזור (גם) בה"חוצה" גופא, עד שלא נשאר שום פרט בה"חוצה" שאינו חדור לגמרי ב"מעינותיך".
- 15. ריש מס' מקואות. רמב"ם הל' מקואות רפ"ט.
- 16. מקואות שם. רמב"ם שם ה"ח. טושו"ע יו"ד סר"א ס"ב.
- 17. הצורך בשיעור מסויים הוא בכדי שגופו של דבר המיטהר יהי' מכוסה במי המעין, אבל מצד המעין הוא מטהר בכל שהוא. וראה סה"ש תשמ"ט ח"א ע' 162 (שוה"ג להערה 81).
- 18. להעיר גם, ד"מעין" קשור עם התהום, בלי גבול (ראה סה"ש שם).
- 19. ב"ק יז, א. וש"נ.
- 20. ראה תקו"ז סוף תנ"ז (וראה שם תי"ט — מ, ב). ז"ח יתרו לד, סע"ג.
משנה תורה, הלכות מקואות ט׳ - הטקסט מספריא
שש מעלות במקואות זו למעלה מזו הראשון מי גבאים ומי בורות שיחין ומערות וכיוצא בהן ממים המכונסין בקרקע אף ע"פ שהן שאובין ואף ע"פ שאין בהן מ' סאה הואיל ואינו מתטמא אלא לרצון כמו שביארנו הרי הן בחזקת טהורין וכשירין לעשות מהן עיסה הטבולה לחלה וליטול מהן לידים והוא שיטול מהן בכלי כמו שביארנו:
למעלה מהן מי תמצית שלא פסקו אלא עדיין הגשמים יורדין וההרים בוצצין והן נמשכין ונקוין ואינן שאובין אבל אין בהן מ' סאה הרי הן כשרין לתרומה וליטול מהן לידים ומטביל בהן את המים שנטמאו פסקו הגשמים ולא פסקו ההרים מלהזחיל עדיין הן מי תמצית פסקו ההרים ואינן בוצצין הרי אלו כמי גבאין:
החופר בצד הים ובצד הנהר ובמקום הבצין הרי הן כמי תמצית שלא פסקו:
החופר בצד המעיין כל זמן שהיו באין מחמת המעיין אף על פי שפוסקין וחוזרין ומושכין הרי הן כמי מעיין פסקו מלהיות מושכין הרי הן כמי גבאין:
למעלה מהן מקוה שיש בו מ' סאה מים שאינם שאובין שבו טובל כל אדם טמא חוץ מן הזב הזכר ובו מטבילין את כל הכלים הטמאים ואת הידים שמטביליו לקדש כמו שביארנו:
למעלה מזה המעיין שמימי מועטין והרבו עליו מים שאובין שוה למקוה שאין מטהרין במים הנמשכין ממנו אלא במים הנקוין ועומדין באשבורן ושוה למעיין שהוא מטהר בכל שהוא שהמעיין אין למימיו שיעור אפילו כל שהן מטהרין:
למעלה מזה המעיין שלא נתערב בו מים שאובין אבל מימיו מוכים כגון שהיו מימיו מרים או מלוחים שהרי הוא מטהר בזוחלים והן המים הנגררים ונמשכין מן המעיין:
למעלה מזה המעיין שמימיו מים חיים שבהן בלבד טובלים בו הזבים הזכרים ולוקחין מהן לטהרת המצורע ולקדש מי חטאת מה בין מעיין למקוה המקוה אינו מטהר אלא במ' סאה והמעיין מטהר בכל שהוא המקוה אינו מטהר אלא באשבורן והמים הנזחלים ממנו אינן מטהרין והמעיין מטהר בזוחלים המקוה לא תעלה בו טבילה לזבים והמעיין אם היו מימיו מים חיים הזב טובל בהן:
מעיין שמימיו יוצאין ונמשכין לתוך השוקת ואחר כך יוצאין מן השוקת ונזחלין הרי כל המים שבשוקת ושחוץ לו פסולין היו מקצתן נמשכין על שפת השוקת אפילו כל שהוא הרי המים שחוץ לשוקת כשרים שהמעיין מטהר בכל שהוא היו מימיו נמשכין לתוך בריכה שהיא מים ונקוין שם הרי אותה הבריכה כמקוה היה יוצא חוץ לבריכה ה"ז פסול לזבים ולמצורעים ולקדש מי חטאת עד שידע שיצאו כל מי המקוה שהיו בתוך הבריכה:
מעיין שמימיו נמשכין ע"ג כלים שאין להן בית קיבול כגון שלחן וספסל וכיוצא בהן ה"ז כמקוה ובלבד שלא יטביל על גבי הכלים:
מעיין שהיו אמות קטנות נמשכות ממנו ורבה עליו מים שאובין לתוך המעיין עד שגברו המים שבאמות ושטפו הרי הן כמעיין לכל דבר היו מימי המעיין עומדים ואינן נמשכין ורבה עליו מים עד שמשכו ממנו אמות המים הרי המים שמשוכין שוין למקוה לטהר באשבורן בלבד ושוין למעיין לטהר בכל שהוא:
כל הימים מטהרין בזוחלין ופסולין לזבים ולמצורעים ולקדש בהן מי חטאת:
המים הזוחלין מן המעיין הרי הם כמעיין לכל דבר והמנטפין מן המעיין אע"פ שהן טורדין הרי הם כמקוה ואין מטהרין אלא בארבעים סאה עומדין ופסולין לזבים ולמצורעים ולקדש בהן מי חטאת היו הזוחלין מן המעיין מתערבין עם הנוטפין [ממנו אם רבו הזוחלין על הנוטפין] הרי הכל כמעיין לכל דבר ואם רבו הנוטפים על הזוחלין וכן אם רבו מי גשמים על מי הנהר אינן מטהרין בזוחלין אלא באשבורן לפיכך צריך להקיף מפץ וכיוצא בו באותו הנהר המעורב עד שיקוו המים ויטבול בהן:
נוטפין שעשאן זוחלין כגון שסמך למקוה המנטף טבלא של חרס חלקה והרי המים נזחלין ויורדין עליה הרי הן כשרין וכל דבר שמקבל טומאה ואפילו מד"ס אין מזחילין בו:
זוחלין שקלחן בעלי אגוז כשרים כשהיו שאין עלי האגוז הלח שהוא צובע חשוב ככלים:
מי גשמים הבאין מן המדרון והנם נזחלין ויורדין אף על פי שהיו מתחילתן ועד סופן מ' סאה אין מטבילין בהן כשהן נזחלין עד שיקוו וינוחו באשבורן מ' סאה הרי שהקיף כלים ועשה מהן מחיצות עד שנתקבץ ביניהן מ' סאה ממים הנזחלין מן הגשמים ה"ז טובל בהן וכלים שעשה מהן הגדר לא עלתה להן טבילה:
גל שנתלש מן הים ונפל על האדם או על הכלים אם יש בו מ' סאה הרי אלו טהורין לחולין שאין הטובל לחולין צריך כוונה כמו שביארנו בהלכות שאר אבות הטומאות ואם נתכוון והיה יושב ומצפה עד שיפול עליו הגל עלתה לו טבילה לדבר שנתכוון לו:
אין מטבילין בגל כשהוא באויר קודם שיפול על הארץ ואע"פ שיש בו ארבעים סאה לפי שאין מטבילין בזוחלים קל וחומר באויר היו שני ראשי הגל נוגעין בארץ מטבילין בו ואין מטבילין בכיפה שלו מפני שהוא אויר:
שולחן ערוך, יורה דעה ר״א:ב׳ - הטקסט מספריא
מֵי מַעְיָן מְטַהֲרִין אַף בְּזוֹחֲלִין (פֵּרוּשׁ זוֹחֲלִין נִמְשָׁכִים וְהוֹלְכִים וְאֵינָן מְכֻנָּסִים) ; מֵי גְּשָׁמִים אֵין מְטַהֲרִין אֶלָּא בְּאַשְׁבֹּרֶן (פֵּרוּשׁ מָקוֹם עָמֹק שֶׁמִּתְכַּנְּסִים בּוֹ הַמַּיִם וְנִקְרָא אַשְׁבֹּרֶן) אֲבָל עַל יְדֵי זְחִילָה פְּסוּלִין מִן הַתּוֹרָה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם מהרי"ק שֹׁרֶשׁ קט"ו ות"ה סי' רכ"ד) אִם הֵם לְחוּד בְּלֹא מַעְיָן הָיוּ הַזּוֹחֲלִין מִן הַמַּעְיָן מִתְעָרְבִים עִם הַנּוֹטְפִים שֶׁהֵם מֵי גְּשָׁמִים, הֲרֵי הַכֹּל כְּמַעְיָן לְכָל דָּבָר; וְאִם רַבּוּ הַנּוֹטְפִים עַל הַזּוֹחֲלִין, וְכֵן אִם רַבּוּ מֵי גְּשָׁמִים עַל מֵי הַנָּהָר, אֵינָם מְטַהֲרִים בְּזוֹחֲלִין אֶלָּא בְּאַשְׁבֹּרֶן. לְפִיכָךְ, צָרִיךְ לְהַקִּיף מַפָּץ (פי' כְּעֵין מַחְצֶלֶת) וְכַיּוֹצֵא בוֹ בְּאוֹתוֹ הַנָּהָר הַמְעֹרָב, עַד שֶׁיִּקָּווּ הַמַּיִם וְיִטְבֹּל בָּהֶם. הַגָּה: וְכֵן נָכוֹן לְהוֹרוֹת וּלְהַחְמִיר (מהרי"ק ות"ה שָׁם וּשְׁאָר אַחֲרוֹנִים כָּתְבוּ וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כְּשִׁטַּת הָר"ם וְרֹא"שׁ וְסִיעָתָם) ; אֲבָל יֵשׁ מַתִּירִים לִטְבֹּל בִּנְהָרוֹת כָּל הַשָּׁנָה, אַף בִּשְׁעַת הַגְּשָׁמִים וְהַפְשָׁרַת שְׁלָגִים וְרַבּוּ הַנּוֹטְפִים עַל הַזּוֹחֲלִין, מִשּׁוּם דְּעִקַּר גִּדּוּל הַנָּהָר הוּא מִמְּקוֹם מְקוֹרוֹ (טוּר בְּשֵׁם ר"ש וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַשִׁ"י וסה"ת וּסְמַ"ג) ; וְכֵן נָהֲגוּ בְּרֹב הַמְּקוֹמוֹת בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מִקְוֶה, וְאֵין לִמְחוֹת בְּיַד הַנּוֹהֲגִין לְהָקֵל כִּי יֵשׁ לָהֶם עַל מִי שֶׁיִּסְמֹכוּ (מהרי"ק ובת"ה שָׁם וּמהרי"ו סִימָן ע' וב"ז סִימָן קנ"ד). מִיהוּ יֵשׁ לִזָּהֵר מִלִּטְבֹּל בְּנָהָר הַמִּתְהַוֶּה לְגַמְרֵי עַל יְדֵי גְּשָׁמִים, וּכְשֶׁאֵין גְּשָׁמִים פּוֹסֵק לְגַמְרֵי, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁאָר נְהָרוֹת שׁוֹפְכִים לְתוֹכוֹ בִּשְׁעַת הַגְּשָׁמִים וּמִתְהַוֶּה עַל יָדָן, מִכָּל מָקוֹם הוֹאִיל וּפוֹסֵק לְגַמְרֵי בְּשָׁעָה שֶׁאֵין גְּשָׁמִים, אָסוּר לִטְבֹּל בּוֹ דֶּרֶךְ זְחִילָתוֹ עַד שֶׁיִּקָּווּ הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכוֹ (שָׁם במהרי"ק) ; אֲבָל בְּנָהָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק, אַף עַל פִּי שֶׁבִּשְׁעַת הַגְּשָׁמִים מִתְרַחֵב וּמִתְפַשֵּׁט עַל כָּל גְּדוֹתָיו, מֻתָּר לִטְבֹּל בּוֹ בְּכָל מָקוֹם (בֵּית יוֹסֵף לְדַעַת הַמָּרְדְּכַי וְהָאֲשֵׁרִי וְהַתּוֹסָפוֹת), לְפִי סְבָרַת הַמְקִלִּין וּלְפִי מַה שֶּׁנָּהֲגוּ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

