200
ב. והנה הרא"ם6 פירש, שמקורו של רש"י הוא בגמ' קידושין7, וז"ל הסוגיא שם: מנין ששלוחו של אדם כמותו שנא'8 ונשיא אחד נשיא אחד ממטה9. . והא קטנים לאו בני שליחות נינהו אלא כי הא. . דאמר כו' מנין שזכין לאדם שלא בפניו שנא' ונשיא. . ותיסברא. . הא חובה נמי איכא דאיכא דניחא לי' בהר ולא ניחא לי' בבקעה ואיכא דניחא לי' כו' אלא כדרבא כו' מנין ליתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהן שב"ד מעמידין להם אפוטרופוס לחוב ולזכות, לחוב אמאי אלא לחוב ע"מ לזכות, ת"ל ונשיא אחד נשיא אחד ממטה תקחו10.
ופרש"י שם11 "כלומר. . לאורויי נמי דלקטנים אפילו חובה הבאה מחמת זכות רשאין ב"ד לעשות להן כי הכא דלזכותם בנחלה באו ואע"פ שפעמים שחלוקה זו חובתם דאיכא דלא ניחא לי' בחלק שנפל לו אפ"ה לא הדרי בהו" (ולפיכך ממנים ב"ד אפוטרופוס ליתומים "לדון ולערער בשבילם לזכותם ולהנאתם ואם יתחייבו בדין מה שעשו עשו"12).
ועפ"ז מבאר הרא"ם, ד"זהו שכתב רש"י (כאן) כאילו עשאום שלוחים ולא שלוחים ממש דאטו קטנים של שבטים בני שליחות נינהו". והיינו, דזה שכ' רש"י "כאילו עשאום שלוחים" כוונתו לדייק, שלא היו בגדר שלוחים (כהס"ד בגמ'), אלא שכחם הי' יפה כמו שלוחים רק בפרט זה, ד"מה שהם עושין יהי' עשוי" וקיים, וא"א להם ליהדר בהו.
אבל נוסף על העיקר — שכיון שרש"י בפירושו עה"ת לא בא אלא "לפשוטו של מקרא"13 (ובפרט שבנדו"ד אינו כותב שמקור פירושו הוא מגמ'14), הרי אין מקום לומר שכוונת רש"י היא לשלול קס"ד דהגמ' (שהנשיאים היו שלוחים) שלא נזכרה בפרש"י כלל;
הרי עוד זאת — רש"י בדיוק לשונו כאן ה"ה סותר פירוש הרא"ם (שאא"ל שהיו שלוחים מפני ש"אטו קטנים של שבטים בני שליחות נינהו", ולכן כ' רש"י "כאילו עשאום שלוחים") — שהרי מפורש בפרש"י כאן "ומחלק נחלת השבט למשפחות ולגברים" (ולא כרגיל בכ"מ "זכרים"), כי "גברים" שולל (גם) קטנים15 — ולפ"ז הרי שפיר יל"פ לפרש"י שהיו בגדר שלוחים ממש, דהרי גדולים בני שליחות נינהו16.
הערות
- 6. לפרש"י כאן. וראה גם גו"א, שפ"ח, קצור מזרחי ועוד.
- 7. מב, א.
- 8. לד, יח.
- 9. כן הועתק בגמ' לפנינו. ובר"ן כאן הובא כל המשך הכתוב "תקחו לנחול את הארץ".
- 10. כן הועתק בגמ' לפנינו. ובר"ן ליתא "תקחו". וברא"ם העתיק מהגמ' כל הכתוב. וראה לקמן הערה 37.
- 11. ד"ה אלא כדרבא — הובא ברא"ם כאן.
- 12. פרש"י שם ד"ה אלא לחוב — הובא ברא"ם כאן.
- 13. בראשית ג, ח. שם, כד. ובכ"מ.
- 14. ולהעיר שבגמ' הוא לימוד מהכתוב "ונשיא אחד נשיא אחד", ואילו בפרש"י בא כפירוש התיבות "אשר ינחלו לכם".
- 15. וראה גם פרש"י פינחס (כו, נג) "לאלה תחלק הארץ ולא לפחותים מבן עשרים" (וראה רא"ם שם). בפנים יפות כאן, שלב' הדיעות בגמ' (ב"ב קיז, א) אם ליוצאי מצרים נתחלקה או לבאי הארץ נתחלקה, צ"ל שגם קטנים נחלו, אבל בכל אופן לא נזכר זה כלל בפשש"מ. ואכ"מ.
- 16. להעיר שגם ע"ד ההלכה י"א שלדעת רש"י למדין מכאן דין זכי' לגדולים (ראה פרש"י קידושין שם ד"ה אלא כדרבא "כלומר לא זכות שלא בפניו גרידתא איכא למשמע מיניה לגדולים אלא כו'" (וראה רמב"ן ורשב"א ב"מ עא, ב), ואשר לשיטת רש"י זכי' היא מטעם שליחות (ראה בפרטיות אנציקלופדי' תלמודית ערך זכין לאדם שלא בפניו בתחלתו. וש"נ). ואכ"מ.
רש"י על במדבר כ״ו:נ״ג - הטקסט מספריא
לאלה תחלק הארץ. וְלֹא לַפְּחוּתִים מִבֶּן עֶשְׂרִים אַעַ"פִּ שֶׁבָּאוּ לִכְלַל עֶשְׂרִים בְּטֶרֶם חִלּוּק הָאָרֶץ; שֶׁהֲרֵי שֶׁבַע שָׁנִים כָּבְשׁוּ וְשֶׁבַע חִלְּקוּ, לֹא נָטְלוּ חֵלֶק בָּאָרֶץ אֶלָּא אֵלּוּ שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וָאֶלֶף, וְאִם הָיוּ לְאֶחָד מֵהֶם שִׁשָּׁה בָנִים לֹא נָטְלוּ אֶלָּא חֵלֶק אֲבִיהֶם לְבַדּוֹ (בבא בתרא קי"ז):
לאלה תחלק הארץ TO THESE THE LAND SHALL BE DIVIDED, and not to any who are now less than twenty years old; even though they become included among those who are twenty before the division of the land, — for they were seven years in conquering it and seven years did they take in dividing it — for no one received a portion in the land except these 601,000 and if one of these had six sons, they received only their father’s portion (cf. Bava Batra 117a).
מזרחי, במדבר כ״ו:נ״ג - הטקסט מספריא
לאלה תחלק הארץ ולא לפחותים מבן עשרים. אין לדקדק מדפירש לאלה ולא לפחותים מכלל דס"ל כר' יאשיה דאמר ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ שנאמר לשמות מטות אבותם ינחלו ומה אני מקיים לאלה תחלק הארץ כאלה להוציא את הטפלים ופי' רשב"ם ז"ל כאלה שהם בני עשרים דלבני עשרים שיצאו ממצרים נתחלקה הארץ אבל לא לטפלים שיצאו פחותים מבני עשרים דהא אחר זה פירש לשמות מטות אבותם ינחלו אלו יוצאי מצרים שינה הכתוב נחלה זו מכל נחלות שבתורה שכל הנחלות החיים יורשים את המתים וכאן מתים יורשים את החיים כיצד וכו' וזהו אליבא דרבי יונתן דאמר לבאי הארץ נתחלקה הארץ שנאמר לאלה תחלק הארץ בנחלה ומה אני מקיים לשמות מטות אבותם ינחלו משונה נחלה זו מכל נחלות שבעולם שכל נחלות שבעולם החיים יורשים את המתים וכאן מתים יורשים את החיים כיצד וכו' הלכך על כרחינו לומר דהא דפרש"י לאלה תחלק ולא לפחותים מבן עשרים אינו רוצה לומר כאלה שהם מבני עשרים ככה יהיו כל אחד מיוצאי מצרים שנתחלקה להם הארץ אבל לא לטפלים שיצאו ממצרים פחותים מבני עשרים שנה שזהו כדעת רבי יאשיה דאמר ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ אלא הכי פירושא לאלה ממש הנזכרים לעיל אלה פקודי בני ישראל ת"ר אלף ואלף ושבע מאות ושלשים שהם באי הארץ כרבי יונתן ומפני שלא היה הכתוב צריך לזה דמתחלק הארץ בנחלה במספר שמות הבא אחריו ידענו שלאלה הנזכרים לעיל תחלק מה ת"ל לאלה דמשמע מיעוטא לאלה ולא לזולתם לא בא למעט אלא לאלה דוקא שהם מבני עשרים ומעלה ולא אחרים:
בבא בתרא קי״ז א - הטקסט מספריא
גְּמָ׳ תְּנַן כְּמַאן דְּאָמַר לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ –
דְּתַנְיָא, רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם יִנְחָלוּ״. אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה״? ״לָאֵלֶּה״ – כָּאֵלֶּה, לְהוֹצִיא אֶת הַטְּפָלִים.
רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: לְבָאֵי הָאָרֶץ נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה״. אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם יִנְחָלוּ״? מְשׁוּנָּה נַחֲלָה זוֹ מִכׇּל נְחָלוֹת שֶׁבָּעוֹלָם; שֶׁכׇּל נְחָלוֹת שֶׁבָּעוֹלָם – חַיִּין יוֹרְשִׁין מֵתִים, וְכָאן – מֵתִים יוֹרְשִׁין חַיִּין.
אָמַר רַבִּי: אֶמְשׁוֹל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לִשְׁנֵי אַחִין כֹּהֲנִים שֶׁהָיוּ בְּעִיר אַחַת, לְאֶחָד יֵשׁ לוֹ בֵּן אֶחָד, וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי בָנִים, וְהָלְכוּ לַגּוֹרֶן. זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן אֶחָד – נוֹטֵל חֵלֶק אֶחָד, וְזֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי בָנִים – נוֹטֵל שְׁנֵי חֲלָקִים. וּמַחְזִירִין אֵצֶל אֲבִיהֶן, וְחוֹזְרִין וְחוֹלְקִין בְּשָׁוֶה.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר:
GEMARA: The Gemara comments: In the mishna that teaches that Zelophehad and Hepher were entitled to portions in Eretz Yisrael, we learned in accordance with the opinion of the one who says: Eretz Yisrael was divided among those who left Egypt.
The Gemara cites a baraita that presents three opinions as to how Eretz Yisrael was divided. As it is taught in a baraita that Rabbi Yoshiya says: Eretz Yisrael was divided among those who left Egypt, as it is stated: “According to the names of the tribes of their fathers they shall inherit” (Numbers 26:55), which teaches that the Jewish people would inherit Eretz Yisrael according to the names of their fathers, i.e., those who left Egypt. Rabbi Yoshiya continues: But how do I realize the meaning of the verse: “Unto these the land shall be divided for an inheritance” (Numbers 26:53), which indicates that the land was to be divided among those recently counted in the wilderness, i.e., those who would enter Eretz Yisrael? He answers: “Unto these” teaches that the land will be divided among those who are like these people who were counted, in that they were adults above the age of twenty, to exclude the children, who were not entitled to a portion in Eretz Yisrael, as they were not of age at the time of the Exodus.
The baraita presents a second opinion. Rabbi Yonatan says: Eretz Yisrael was divided among those who entered Eretz Yisrael, as it is stated: “Unto these the land shall be divided for an inheritance” (Numbers 26:53). But how do I realize the meaning of the verse: “According to the names of the tribes of their fathers they shall inherit” (Numbers 26:55)? This teaches that this inheritance is different from all other inheritances in the world, for in all other inheritances in the world, the living inherit from the dead, but here, the dead inherit from the living. In other words, the portions of land received by those who entered Eretz Yisrael were transferred to their fathers who left Egypt, and then inherited by the current generation, as the Gemara will now explain.
Rabbi Yehuda HaNasi said: I will tell you a parable. To what is this matter comparable? To two brothers who were priests and who were in one town. One brother has one son, and one brother has two sons, and the sons all went to the threshing floor to collect teruma. This brother, who has one son, takes one portion of the teruma from his child, and that brother, who has two sons, takes two portions from his sons. And the brothers then return with the three portions to their father, and then redivide the portions among themselves equally, so that each brother receives one and one-half portions. When the brothers give their shares to their children, the son of the first brother will receive all that his father had received, while the sons of the other brother will divide what their father had received.
The baraita presents a third opinion. Rabbi Shimon ben Elazar says:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 1 עמודים.