75

שב שכוונת האב במנוע ממנו מאכלים אלו הוא רק כדי לייסרו ולהענישו (ולא לטובתו), וכן בעניננו, שבנ"י התלוננו שהקב"ה אינו רוצה שיהנו ממאכלים אלו (אלא שבמשל טעמו של האב הוא לטובת הבן, כל בניו, ובנמשל — הוא מפני טובתם של המיעוט, המניקות, כדלקמן).

ה. ועפ"ז מיושבים גם הדיוקים הנ"ל ברש"י:

א) מקדים "שום" ל"בצל" ("אל תאכלי שום ובצל") — כי ב"שום" מודגש ומוכרח שהוא מאכל קשה רק למניקות בלבד ולא לכל ישראל — שהרי חכמים³³ מנו כמה מעלות טובות באכילת שום, ועד שעזרא תיקן ש"אוכלין שום בערב שבת"³⁴ (ובגלל זה נקראים כל ישראל "אוכלי שום"³⁵), ועכצ"ל ששום הוא מאכל קשה רק למניקות, ומזה למדים על השאר, שהם מאכלים קשים רק למניקות ולא לכל ישראל.

ב) רש"י משמיט "עוברות" — כי לפי פשוטו של מקרא מסתבר למעט ככל האפשר מספר בנ"י שמאכלים אלו רעים עבורם, כי דוקא אז מובנת תלונתם של ישראל. וי"ל שס"ל לרש"י, שע"ד הפשט לא שייך לומר (בבירור) בנוגע למן שמינים אלו (כפי שהיו במן) הם קשים למעוברות, לפי שההיזק ממאכלים למעוברות י"ל שהוא (בעיקר) מריח המאכלים, כדאיתא בגמ'³⁶ שבמעוברת נוגע ותופס מקום מה שמריחים, "עוברה שהריחה". ולכן לא שייך זה בנוגע להמן שרק טעמו הי' משתנה ולא ריחו³⁷.

ובדרך זו יש ליישב עוד דיוק בהמשך לשון רש"י בכתוב זה, שמפרש ג' מינים הראשונים "הקשואים — הם קוקומברו"ש בלע"ז. אבטחים — בורק"ש. החציר — כרישין פוריל"ש, ותרגומו ית בוציניא וכו'".

ואינו מובן:

א) מהו דיוק לשון רש"י גבי "קשואים" — "הם קוקומברו"ש", שלא כתב כן גבי אבטחים וחציר?

ב) מהי כוונת רש"י בהביאו "ותרגומו ית בוציניא וכו'", שמביא רק התרגום על "קישואים" ("ית בוציניא"), והשאר רק מרמז ב"וכו'"? דממ"נ, או שהו"ל להעתיק התרגום גם על אבטחים וחציר [ובפרט ש"חציר" יכולים לפרש מלשון עשב³⁸, כמ"ש³⁹ מצמיח הרים חציר, וא"כ ודאי שהו"ל לרש"י להוכיח שכאן פירושו "כרישין" מהתרגום שכתב "כרתי"⁴⁰] — או אם סמך שהתלמיד יעיין בעצמו בתרגום (וכפי שמצינו בכמה מקומות שרש"י רק מציין לתרגום), למה העתיק (התחלת) לשון התרגום "ית בוציניא"⁴¹?