37

ומזה מובן, שכוונת הרמב"ם בענין ה"עד" שבס"ת היא (לא כדמשמע לכאורה מפשטות הכתוב "והי' שם בך לעד", עדות והתראה לבנ"י על שמירת התומ"צ — כ"א) עדות ע"ז ש"בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". כלומר: המציאות של ס"ת ה"ה "עד" על בחירת הקב"ה בעם ישראל²⁹. ולכן, כשאיש ישראל יושב לפני ס"ת, הרי ידיעה זו שספר התורה הוא "עד" צריכה לפעול בו כובד ראש ואימה ופחד מפני הקב"ה ש"בחר בנו מכל העמים" להיות לו לעם סגולה כו'.

וזהו גם החידוש בהעדות דס"ת לגבי האות דתפלין:

בענין האות דתפילין כ' רש"י³⁰ "שישראל צריכים להעמיד אות על עצמן להכיר שהם מחזיקים בתורתו של הקב"ה", ולכן זה קשור דוקא עם הפעולה דהנחת תפילין, שהיא דוקא ביום ולא בלילה, ולא בשבת ויו"ט³¹, ואינה שייכת לנשים וקטנים³². ולכן לא שייך בזה הדין דישיבה בכובד ראש באימה ופחד מצד גוף התפילין.

אבל העדות דס"ת אינה מצד פעולת האדם, קריאתו בתורה וכיו"ב, אלא גוף החפצא של הס"ת עצמו "הוא העד הנאמן לכל באי עולם", שבנ"י מובדלים משאר העמים בזה שהם העם שבהם בחר ה'; ולכן ה"ז בכל עת ובכל זמן ולכל אחד ואחת מישראל, וכדיוק לשון הרמב"ם "כל מי שיושב כו'". כי הבדלה זו ד"אתה בחרתנו מכל העמים. . ורוממתנו מכל הלשונות" כוללת כאו"א מבנ"י מבלי הבדל כלל.

ה. עפ"ז מובן ג"כ החילוק בין דברי הרמב"ם כאן "שהוא העד הנאמן כו'" ומ"ש בהלכה שלפנ"ז "מצוה לייחד לספר תורה מקום ולכבדו ולהדרו יותר מדאי דברים שבלוחות הברית הן הן שבכל ספר וספר" (כלומר, דין זה הוא מטעם שהספר (וכל ספר שבספר זה) מכיל "דברים שבלוחות הברית"):

ההפרש בין "ברית" ו"עדות" בפשטות הוא: "ברית" הוא שם התואר לדבר הפועל קשר וחיבור בין שני בעלי הברית, ועדות ענינה רק הוכחה וראי' על ענין (הברית שכבר נכרת בין שני בעלי ברית).

וזהו החילוק בין "לוחות הברית" וספר תורה ש"הוא העד הנאמן כו'"³³:

(עיקר) ענינם של הלוחות הוא זה שהם "לוחות הברית"³⁴, שנקראו כך לפי שהם הברית בין הקב"ה ובנ"י, כמ"ש³⁵ "לוחות הברית אשר כרת ה' עמכם", היינו הברית על שמירת התורה והמצות, שעי"ז נעשה קשר וברית בין הקב"ה ובנ"י³⁶.

ולכן "מצוה לייחד לספר תורה מקום