215
שיחה א
א. בריש פרשתנו בדברי יהודה ליוסף מדוע הוא נכנס למריבה עבור בנימין יותר משאר אחיו, נקט הכתוב לשון של "ערבות", "כי עבדך ערב את הנער"1, וכן הוא גם לעיל בפ' מקץ2 (בדברי יהודה ליעקב), "אנכי אערבנו".
במהותה וגדרה של ערבות זו מצינו פלוגתא בש"ס3: א"ר הונא מנין לערב דמשתעבד (באמירה בעלמא בלא קנין. רשב"ם) דכתיב אנכי אערבנו מידי תבקשנו, מתקיף לה רב חסדא הא קבלנות היא דכתיב4 תנה אותו על ידי ואני אשיבנו (כלומר כאילו קבלתיו5 בידי אחזירנו לך. רשב"ם) אלא אמר רבי יצחק מהכא לקח6 בגדו כי ערב זר גו' ואומר7 בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך כו'".
והנה, אף שמפשטא דגמ' משמע שנדחו דברי ר"ה, מצינו בכ"מ8 שדין ערב (שערב משתעבד מן התורה) נלמד מערבות יהודה שאמר אנכי אערבנו [וגם במדרשים9 ריש פרשתנו סמך דיני ערבות לערבות דיהודה].
ומבואר במפרשים10 דרב הונא ורב חסדא אזלי לטעמייהו לקמן בגמ'11 בדין האומר "הלוהו ואני פורע", "הלוהו ואני נותן", שלדעת ר"ה לשון ערבות הן, ולדעת ר"ח לשון קבלנות הן, ולכן ר"ה לטעמי' ס"ל דיהודה הי' ערב12, ולכן נקטו כמה פוסקים כן להלכה (שלמדים דין ערבות מיהודה), כי גם רבא ס"ל בגמ' שם ש"כולן לשון ערבות הן"13.
ויש להבין: לכאורה קושיית רב חסדא אינה רק ש"הא (דיהודה) קבלנות היא" (כלשון הרשב"ם "כאילו קבלתיו
הערות
- 1. פרשתנו מד, לב ובפרש"י. וראה תנחומא פרשתנו ה. תנחומא באבער שם ד. ועוד.
- 2. מג, ט.
- 3. ב"ב קעג, ב.
- 4. מקץ מב, לז. והוא מדברי ראובן ולא מדברי יהודה. וראה חדא"ג מהרש"א שם. וראה גם על הגליון ב"מסורת הש"ס" — משאילתות שהובא לקמן בפנים. עץ יוסף לתנחומא ריש פרשתנו.
- 5. הגהות הב"ח ברשב"ם.
- 6. משלי כ, טז.
- 7. שם ו, א.
- 8. רש"י גיטין נ, א ד"ה כיון "וערב משתעבד מה"ת דכתיב אנכי אערבנו" (ועד"ז ברש"י כתובות קב, סע"א). [ודוחק לומר שרש"י נקט דרשה הראשונה ולא נחית להביא מסקנת הגמ', כדרכו בכ"מ (כידוע שרש"י פרשן ולא פסקן — ובפרט בפירושו עה"ת), כי כותב "משתעבד מה"ת" ("שעבודא דאורייתא"), ולדרשה הב' הרי נלמד ממ"ש במשלי (כתובים) ]. וכן מפורש ביד רמ"ה ב"ב שם. מרדכי ב"מ פ"ז (צד, א). מדרש שכל טוב מקץ מג, ט (בפעם הב'). וכן הביא הב"י בטחו"מ ר"ס קכט. וראה גם לבוש חו"מ שם.
- 9. תנחומא. ב"ר.
- 10. יד רמ"ה ב"ב שם. ט"ז שם סקכ"ט ס"ב. ועוד. וראה פרישה לטחו"מ שם. וראה תו"ש מקץ שם אות יג.
- 11. ב"ב קעד, א.
- 12. ועפ"ז מובן זה שהביא ר"ה מהכתוב לא רק "אנכי אערבנו" אלא גם "מידי תבקשנו" (אבל ראה דק"ס מכ"י שהובא רק "אנכי אערבנו", וכבפרש"י גיטין וכתובות הנ"ל).
- 13. וגם ב"תן לו ואני פורע", "תן לו ואני חייב", שלדעת ר"ה לשון קבלנות הן — הרי "רבא אמר כולן לשון ערבות הן בר מתן לו ואני נותן" (ולהעיר מרבינו גרשום שם).
- . וראה גם פרישה שבהערה 10.
כתובות ק״ב א - הטקסט מספריא
לָא, בִּשְׁטָרֵי פְסִיקָתָא, וְכִדְרַב גִּידֵּל.
דְּאָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב: כַּמָּה אַתָּה נוֹתֵן לְבִנְךָ? כָּךְ וְכָךְ. וְכַמָּה אַתָּה נוֹתֵן לְבִתְּךָ? כָּךְ וְכָךְ. עָמְדוּ וְקִידְּשׁוּ — קָנוּ. הֵן הֵן הַדְּבָרִים הַנִּקְנִין בַּאֲמִירָה.
תָּא שְׁמַע, כָּתַב לְכֹהֵן: ״שֶׁאֲנִי חַיָּיב לְךָ חָמֵשׁ סְלָעִים״ — חַיָּיב לִיתֵּן לוֹ חָמֵשׁ סְלָעִים, וּבְנוֹ אֵינוֹ פָּדוּי.
שָׁאנֵי הָתָם דִּמְשׁוּעְבַּד לֵיהּ מִדְּאוֹרָיְיתָא: אִי הָכִי, אַמַּאי כָּתַב? כְּדֵי לְבָרֵר לוֹ כֹּהֵן.
אִי הָכִי, בְּנוֹ אַמַּאי אֵינוֹ פָּדוּי? כִּדְעוּלָּא. דְּאָמַר עוּלָּא: דְּבַר תּוֹרָה — פָּדוּי לִכְשֶׁיִּתֵּן, וּמַאי טַעְמָא אָמְרוּ בְּנוֹ אֵינוֹ פָּדוּי? גְּזֵירָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ פּוֹדִין בִּשְׁטָרוֹת.
אָמַר רָבָא, כְּתַנָּאֵי: עָרֵב הַיּוֹצֵא אַחַר חִיתּוּם שְׁטָרוֹת — גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין.
מַעֲשֶׂה בָּא לִפְנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְאָמַר: גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין. אָמַר לוֹ בֶּן נַנָּס: אֵינוֹ גּוֹבֶה לֹא מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין וְלֹא מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים.
אָמַר לוֹ: לָמָּה? אָמַר לוֹ: הֲרֵי שֶׁהָיָה חוֹנֵק אֶת חֲבֵירוֹ בַּשּׁוּק, וּמְצָא[וֹ] חֲבֵירוֹ וְאָמַר לוֹ: הַנַּח לוֹ, וַאֲנִי אֶתֵּן לָךְ — פָּטוּר, שֶׁלֹּא עַל אֱמוּנָתוֹ הִלְוָהוּ.
לֵימָא רַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמַר כְּבֶן נַנָּס.
אַלִּיבָּא דְּבֶן נַנָּס כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי,
The Gemara rejects this: No, the mishna is referring to a case of documents of stipulation that record the amounts that parents agree to provide to their son or daughter, and this is in accordance with the opinion of Rav Giddel.
As Rav Giddel said that Rav said: When two families negotiate the terms of marriage for their respective children, one side says to the other: How much do you give your son? And the second side answers: Such and such amount. How much do you give your daughter? And the first side responds: Such and such amount. Then, if the son and daughter arose and performed the betrothal, all of these obligations are acquired and therefore binding. These are among the things that are acquired through words alone, without the need for an additional act of acquisition. The mishna is referring to a document that records such an agreement.
Come and hear another challenge to the opinion of Reish Lakish, based upon the following mishna (Bekhorot 51a): If he wrote to a priest with whom he wants to perform the redemption of his firstborn son: I am obligated to pay you five sela, then he is obligated to give him five sela and his son is not redeemed even once he pays the money. This baraita apparently supports the opinion of Rabbi Yoḥanan.
The Gemara answers: It is different there, because he is obligated to give the five sela to him by Torah law in order to fulfill his obligation of redeeming his firstborn son, even without writing a contract. The Gemara asks: If that is so, why did he write the contract at all? The Gemara answers: In order to select for himself a specific priest with whom to perform the redemption of his son.
The Gemara asks: If that is so, why is his son not redeemed once he pays the money? The Gemara answers: This is in accordance with the opinion of Ulla. As Ulla said, by Torah law a son is redeemed when the father gives the money. And for what reason did the Sages say: His son is not redeemed? It is a rabbinic decree that was enacted lest people say that one can redeem a firstborn son with documents, i.e., by giving a document allowing the priest to collect a debt from a third party. This is not effective, since the Torah requires that one redeem his son with actual money.
Rava said: The dispute between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish is like a dispute between tanna’im over the same matter in the following mishna (Bava Batra 175b): In a case where a guarantor appears after the signatures in contracts, i.e., someone wrote that he is a guarantor for a loan after the contract was signed, the creditor collects only from the unsold property of the guarantor. Since the guarantee is not viewed as though it were written in the document, it is like a loan by oral agreement, which is collected only from unsold property.
An incident came before Rabbi Yishmael, and he said: The creditor collects from unsold property. Ben Nannas said to him: He does not collect from the guarantor at all; not from unsold property, nor from liened property that was sold, since what the guarantor wrote has no legal standing whatsoever.
Rabbi Yishmael said to him: Why? Ben Nannas said to him: If someone was strangling another in the marketplace and demanding money that is owed to him, and a friend of the victim found him and said to the strangler: Leave him alone and I will give you what you are demanding from him, the friend of the victim is exempt from having to make any payment. This is because the creditor did not lend the money based on his trust in the friend of the victim, as the friend promised to repay the loan only after the money had been loaned. The same should apply in the case of the guarantor who comes after the contracts were already signed.
Rava concludes: Let us say that Rabbi Yoḥanan stated his ruling in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, that the obligation that one accepts upon himself is binding, and Reish Lakish stated his ruling in accordance with the opinion of ben Nannas.
The Gemara responds: According to the opinion of ben Nannas, everyone agrees that if he wrote in a contract: I owe you one hundred dinars, he is not obligated to pay.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 7 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ל ויגש שיחה א מאותו ספר ב"ב קעג, ב ואילך
- לקוטי שיחות כרך כו משפטים שיחה א מאותו ספר ב"ב קעד, ב
- תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' וישב, כ"ף כסלו ה'תשי"ז ב"ב קעג, ב
- שולחן ערוך קו"א יורה דעה הלכות ת"ת פרק ראשון (א) ב"ב קעד, ב
- לקוטי שיחות כרך לב בהר שיחה א מאותו ספר כתובות קב, א
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת צא כתובות קב, ב
- סדר תנאים אירוסין ונישואין שטר התנאים במשך הדורות התחייבות על הנדוניא כתובות קב, ב