195
כלומר: "תבואה" רוחנית ענינה חכמה. וכמו שמצינו שהתורה נקראת בשם "לחם", "כי49 כמו שהלחם הגשמי זן את הגוף כשמכניסו בתוכו וקרבו ממש ונהפך שם להיות דם ובשר כבשרו ואזי יחי' ויתקיים כך בידיעת התורה והשגתה בנפש האדם שלומדה היטב בעיון שכלו עד שנתפסת בשכלו ומתאחדת עמו והיו לאחדים נעשה מזון לנפש וחיים בקרבה כו'". כלומר, השכל דתורה הוא הנקרא לחם, כי תכונת השכל היא, שהמושכל מתאחד עם כח השכל ונעשים לאחדים50, כמו שהלחם הגשמי נכנס לתוך הגוף ונעשה דם ובשר כבשרו. ומזה מובן שמעין זה הוא להבדיל בכל חכמה ושכל51.
וזהו הטעם (הפנימי) שמכל הארצות באו לשבר בר ("חכמה") מארץ מצרים דוקא — כי מצרים היתה מקורה של "חכמה", כדאיתא בזהר52 ש"היתה חכמת מצרים יותר מכל העולם".
אמנם, בד"א — באומות העולם, אבל בנ"י אינם זקוקים כלל לחכמת מצרים עבור לימוד החכמה, כי עם היות שכמה עניני תורה קשורים בידיעת חכמות העולם — ולדוגמא: המצוה לחשוב בחשבוני התקופות והמזלות בשביל קידוש החודש ועיבור השנה53, ועוד54 — מ"מ, בשנים כתיקונן, הידיעה בחכמות אלו באה מן התורה עצמה55 (ע"ד המסופר בחז"ל56 שר' יהושע בן חנני' למד זמן עיבור נחש מן הכתוב), ובעת מן העתים הדורש ידיעה בחכמות אלו, נמצאות הן בשלימותן אצל חכמי ישראל57 ובספריהם ואין צורך ללומדן מחכמי האומות. וכמ"ש הרמב"ם58 בנוגע לחשבונות התקופות והמזלות, שבימי הנביאים חברו חכמי ישראל מבני יששכר ספרים בענינים אלו אלא שלא הגיעו לידינו59.
וזהו הטעם הפנימי לזה שבעצם לא היו בני יעקב צריכים לשבור בר במצרים.
ו. עפ"ז יובן גם התוכן הפנימי בטענת יעקב "למה תתראו" — כי דבר זה, שישראל אין נזקקים כלל ל"חכמת מצרים", יכול לגרום לטענה מצד העמים. כי אף שגם האומות יודעים שהקב"ה בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, ויש הבדל בין ישראל לעמים, מ"מ הרי בהידיעה בעניני העולם — לכאורה דומים הם לבני ישראל, וגם אצלם ישנם חכמות אלו.
ויתירה מזו: יתכן שאליבא דאמת "חכמה" זו שבידי האומות היא אותה החכמה שאצל ישראל, ועד שאפשר לסמוך על מסקנת חכמי האומות להלכה למעשה, וכמ"ש הרמב"ם60 לענין חכמת
הערות
- 49. תניא פ"ה.
- 50. ראה גם מו"נ ח"א פס"ח.
- 51. וראה לקמן סעיף ו.
- 52. ח"א (מדרש הנעלם) קכה, סע"א — הובא בלקו"ת ס"פ צו. וראה מ"א ה, י.
- 53. שבת עה, א. וראה רמב"ם כותרת להל' קדוש החודש. שם פ"א ה"וז.
- 54. ראה בפרטיות אנציקלופדי' תלמודית ערך חכמות חיצוניות סעיף ה (וראה שם ס"א), וש"נ. וראה לקו"ש חי"ב ע' 197 ואילך.
- 55. ראה אנציקלופדי' תלמודית שם סוס"א. וש"נ.
- 56. בכורות ח, א (הובא בפרש"י בראשית ג, יד). וראה מדרש תהלים מזמור יט (לענין חכמת המזלות כו'). ועוד.
- 57. ראה אנציקלופדי' שם סוס"א וסוס"ה וש"נ.
- 58. הל' קדה"ח ספי"ז.
- 59. ואדרבה, ידוע שחכמי האומות הקדמונים קבלו חכמות אלו מחכמי ישראל (כוזרי מאמר ב אות סו. וראה סדר הדורות ג"א תמב וש"נ).
- 60. הל' קדה"ח שם. וראה הקדמת הרמב"ם לשמונה פרקים "שמע (קבל) האמת ממי שאמרו".
תניא, ליקוטי אמרים ה׳ - הטקסט מספריא
וּלְתוֹסֶפֶת בֵּיאוּר, בַּאֵר הֵיטֵב לְשׁוֹן ״תְּפִיסָא״ שֶׁאָמַר אֵלִיָּהוּ: ״לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בָךְ כוּ׳״.
הִנֵּה, כָּל שֵׂכֶל כְּשֶׁמַּשְׂכִּיל וּמַשִּׂיג בְּשִׂכְלוֹ אֵיזֶה מוּשְׂכָּל, הֲרֵי הַשֵּׂכֶל תּוֹפֵס אֶת הַמּוּשְׂכָּל וּמַקִּיפוֹ בְּשִׂכְלוֹ, וְהַמּוּשְׂכָּל נִתְפָּס וּמוּקָּף וּמְלוּבָּשׁ בְּתוֹךְ הַשֵּׂכֶל שֶׁהִשִּׂיגוֹ וְהִשְׂכִּילוֹ.
וְגַם הַשֵּׂכֶל מְלוּבָּשׁ בַּמּוּשְׂכָּל בְּשָׁעָה שֶׁמַּשִּׂיגוֹ וְתוֹפְסוֹ בְּשִׂכְלוֹ. דֶּרֶךְ מָשָׁל: כְּשֶׁאָדָם מֵבִין וּמַשִּׂיג אֵיזוֹ הֲלָכָה בְּמִשְׁנָה אוֹ בִּגְמָרָא לַאֲשׁוּרָהּ עַל בּוּרְיָהּ הֲרֵי שִׂכְלוֹ תּוֹפֵס וּמַקִּיף אוֹתָהּ, וְגַם שִׂכְלוֹ מְלוּבָּשׁ בָּהּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.
וְהִנֵּה, הֲלָכָה זוֹ, הִיא חָכְמָתוֹ וּרְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁעָלָה בִּרְצוֹנוֹ, שֶׁכְּשֶׁיִּטְעוֹן רְאוּבֵן כָּךְ וְכָךְ דֶּרֶךְ מָשָׁל וְשִׁמְעוֹן כָּךְ וְכָךְ – יִהְיֶה הַפְּסַק בֵּינֵיהֶם כָּךְ וְכָךְ.
וְאַף אִם לֹא הָיָה וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה לְעוֹלָם, לָבֹא לְמִשְׁפָּט עַל טְעָנוֹת וּתְבִיעוֹת אֵלּוּ, מִכָּל מָקוֹם, מֵאַחַר שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁאִם יִטְעוֹן זֶה כָּךְ וְזֶה כָּךְ, יִהְיֶה הַפְּסַק כָּךְ, הֲרֵי כְּשֶׁאָדָם יוֹדֵעַ וּמַשִּׂיג בְּשִׂכְלוֹ פְּסַק זֶה כַּהֲלָכָה הָעֲרוּכָה בְּמִשְׁנָה אוֹ גְּמָרָא אוֹ פּוֹסְקִים, הֲרֵי זֶה מַשִּׂיג וְתוֹפֵס וּמַקִּיף בְּשִׂכְלוֹ רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, דְּלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵּיהּ וְלֹא בִּרְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ, כִּי אִם בְּהִתְלַבְּשׁוּתָם בַּהֲלָכוֹת הָעֲרוּכוֹת לְפָנֵינוּ, וְגַם שִׂכְלוֹ מְלוּבָּשׁ בָּהֶם.
וְהוּא יִחוּד נִפְלָא שֶׁאֵין יִחוּד כָּמוֹהוּ וְלֹא כְּעֶרְכּוֹ נִמְצָא כְּלָל בְּגַשְׁמִיּוּת, לִהְיוֹת לַאֲחָדִים וּמְיוּחָדִים מַמָּשׁ מִכָּל צַד וּפִנָּה.
וְזֹאת מַעֲלָה יְתֵרָה גְּדוֹלָה וְנִפְלָאָה לְאֵין קֵץ אֲשֶׁר בְּמִצְוַת יְדִיעַת הַתּוֹרָה וְהַשָּׂגָתָהּ עַל כָּל הַמִּצְוֹת מַעֲשִׂיּוֹת, וַאֲפִילוּ עַל מִצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בְּדִבּוּר, וַאֲפִילוּ עַל מִצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה שֶׁבְּדִבּוּר.
כִּי עַל יְדֵי כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבְּדִבּוּר וּמַעֲשֶׂה, הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַלְבִּישׁ אֶת הַנֶּפֶשׁ, וּמַקִּיפָהּ אוֹר ה׳ מֵרֹאשָׁהּ וְעַד רַגְלָהּ, וּבִידִיעַת הַתּוֹרָה, מִלְּבַד שֶׁהַשֵּׂכֶל מְלוּבָּשׁ בְּחָכְמַת ה׳, הִנֵּה גַּם חָכְמַת ה׳ בְּקִרְבּוֹ – מַה שֶּׁהַשֵּׂכֶל מַשִּׂיג וְתוֹפֵס וּמַקִּיף בְּשִׂכְלוֹ מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לוֹ לִתְפּוֹס וּלְהַשִּׂיג מִידִיעַת הַתּוֹרָה, אִישׁ כְּפִי שִׂכְלוֹ וְכֹחַ יְדִיעָתוֹ וְהַשָּׂגָתוֹ בִּפְשַׁט־רֶמֶז־דְּרוּשׁ־סוֹד.
וּלְפִי שֶׁבִּידִיעַת הַתּוֹרָה, הַתּוֹרָה מְלוּבֶּשֶׁת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם וְשִׂכְלוֹ וּמוּקֶּפֶת בְּתוֹכָם, לָכֵן נִקְרֵאת בְּשֵׁם ״לֶחֶם״ וּ״מְזוֹן הַנֶּפֶשׁ״.
כִּי כְּמוֹ שֶׁהַלֶּחֶם הַגַּשְׁמִי זָן אֶת הַגּוּף כְּשֶׁמַּכְנִיסוֹ בְּתוֹכוֹ וְקִרְבּוֹ מַמָּשׁ, וְנֶהְפָּךְ שָׁם לִהְיוֹת דָּם וּבָשָׂר כִּבְשָׂרוֹ, וַאֲזַי יִחְיֶה וְיִתְקַיֵּם, כָּךְ בִּידִיעַת הַתּוֹרָה וְהַשָּׂגָתָהּ בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם שֶׁלּוֹמְדָהּ הֵיטֵב בְּעִיּוּן שִׂכְלוֹ עַד שֶׁנִּתְפֶּסֶת בְּשִׂכְלוֹ וּמִתְאַחֶדֶת עִמּוֹ וְהָיוּ לַאֲחָדִים – נַעֲשָׂה מָזוֹן לַנֶּפֶשׁ וְחַיִּים בְּקִרְבָּהּ, מֵחַיֵּי הַחַיִּים אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא הַמְלוּבָּשׁ בְּחָכְמָתוֹ וְתוֹרָתוֹ שֶׁבְּקִרְבָּהּ.
וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּ״עֵץ חַיִּים״ שַׁעַר מ״ד פֶּרֶק ג׳, שֶׁלְּבוּשֵׁי הַנְּשָׁמוֹת בְּגַן עֵדֶן הֵן הַמִּצְוֹת, וְהַתּוֹרָה הִיא הַמָּזוֹן לַנְּשָׁמוֹת שֶׁעָסְקוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר וַיַּקְהֵל דַּף ר״י.
וְ״לִשְׁמָהּ״, הַיְינוּ כְּדֵי לְקַשֵּׁר נַפְשׁוֹ לַה׳ עַל יְדֵי הַשָּׂגַת הַתּוֹרָה, אִישׁ כְּפִי שִׂכְלוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּ״פְרִי עֵץ חַיִּים״.
[וְהַמָּזוֹן הִיא בְּחִינַת אוֹר פְּנִימִי, וְהַלְּבוּשִׁים בְּחִינַת מַקִּיפִים. וְלָכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁתַּלְמוּד תּוֹרָה שָׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת, לְפִי שֶׁהַמִּצְוֹת הֵן לְבוּשִׁים לְבַד, וְהַתּוֹרָה הִיא מָזוֹן וְגַם לְבוּשׁ לַנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, שֶׁמִּתְלַבֵּשׁ בָּהּ בְּעִיּוּנָהּ וְלִמּוּדָהּ, וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁמּוֹצִיא בְּפִיו בְּדִבּוּר, שֶׁהֶבֶל הַדִּבּוּר נַעֲשֶׂה בְּחִינַת אוֹר מַקִּיף, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּ״פְרִי עֵץ חַיִּים״]:
רש"י על בראשית ג׳:י״ד - הטקסט מספריא
כי עשית זאת. מִכָּאן שֶׁאֵין מְהַפְּכִים בִּזְכוּתוֹ שֶׁל מֵסִית, שֶׁאִלּוּ שְׁאָלוֹ לָמָּה עָשִׂיתָ זֹאת? הָיָה לוֹ לְהָשִׁיב דִּבְרֵי הָרַב וְדִבְרֵי הַתַּלְמִיד דִּבְרֵי מִי שׁוֹמְעִין? (סנהדרין כ"ט):
מכל הבהמה ומכל חית השדה. אִם מִבְּהֵמָה נִתְקַלֵּל מֵחַיָּה לֹא כָּל שֶׁכֵּן, הֶעֱמִידוּ רַבּוֹתֵינוּ מִדְרָשׁ זֶה בְמַסֶּכֶת בְּכוֹרוֹת (דף ח') לְלַמֵּד שֶׁיְּמֵי עִבּוּרוֹ שֶׁל נָחָשׁ שֶׁבַע שָׁנִים:
על גחונך תלך. רַגְלַיִם הָיוּ לוֹ וְנִקְצְצוּ:
כי עשית זאת BECAUSE THOU HAST DONE THIS — From here we infer that we should not occupy ourselves with what may be in favour of one who seduces people to idolatry, for had He asked it, “Why hast thou done this?”, it could have answered Him, “When the words of the teacher and those of the pupil are contradictory, whose orders should be obeyed?” (Sanhedrin 29a). (i. e. if You told them one thing and I another, should they not have obeyed You?).
מכל הבהמה ומכל חית השדה FROM AMONG (or, MORE THAN) ALL CATTLE AND ALL THE BEASTS OF THE FIELD — If it was cursed more than the cattle whose period of gestation is longer than that of beasts does it not necessarily follow that it was cursed more than the beasts? Our Rabbis have definitely established the correctness of the following deduction in treatise Bekhorot 8a, that it (viz., the use of these apparently superfluous words “and more than all the beasts of the field”) teaches that the period of gestation of the serpent is seven years.
על גחנך תלך UPON THY BELLY SHALT THOU GO — It had feet but they were cut off (Genesis Rabbah 20:5).
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 38 עמודים.
- אגרות קודש כרך א כז שבת עה, א
- אגרות קודש כרך ב רלג שבת עה, א
- אגרות קודש כרך ב שצה שבת עה, א
- אגרות קודש כרך ג תצה שבת עה, א
- אגרות קודש כרך ג תקטז בכורות ח, א
- לקוטי שיחות כרך ד תצא שיחה א מאותו ספר שבת עה, א
- לקוטי שיחות כרך ד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה כג מאותו ספר שבת עה, א
- לקוטי שיחות כרך ה בראשית שיחה ג מאותו ספר שבת ע"ה, ב
- לקוטי שיחות כרך ו הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ד מאותו ספר בכורות ח, ב
- לקוטי שיחות כרך יב הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יד מאותו ספר שבת עה, א
- לקוטי שיחות כרך יב הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יד מאותו ספר בכורות ח, א
- לקוטי שיחות כרך טו בראשית שיחה ב מאותו ספר בכורות ח, ב
- לקוטי שיחות כרך טו בראשית שיחה ב מאותו ספר בכורות ח, ב
- לקוטי שיחות כרך טז בא שיחה א מאותו ספר בכורות ח, ב
- לקוטי שיחות כרך יז אמור שיחה ד מאותו ספר בכורות ח, ב
- לקוטי שיחות כרך כב הוספות - שיחות ומכתבים שיחה א מאותו ספר בכורות ח, ב
- לקוטי שיחות כרך כג חג השבועות שיחה ג מאותו ספר בכורות ח, סע"א ואילך
- לקוטי שיחות כרך כג קרח שיחה א מאותו ספר בכורות ח, א
- לקוטי שיחות כרך כט הוספות - שיחות ומכתבים שיחה טז מאותו ספר שבת עה, א
- תורת מנחם שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות) ה'תשי"א בכורות ח, ב
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח ה'תשי"ג בכורות ח, ב
- תורת מנחם ש"פ וארא, מבה"ח שבט, ה'תשי"ד בכורות ח, א
- תורת מנחם שיחת יום ד' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשט"ו שבת עה, סע"ב ואילך
- תורת מנחם שיחת* ש"פ ויצא, ט' כסלו, ה'תשכ"ה שבת עה, סע"א
- תורת מנחם שיחת ש"פ תבוא, כ"א אלול, ה'תשכ"ה בכורות ח, א
- תורת מנחם שיחת יום א' פ' וארא, כ"ד טבת, ה'תשכ"ג שבת עה, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ד בכורות ח, א
- תורת חיים שמות ח"א פרשת שמות להבין כללות ענין האותות והמופתים שבת עה, ב
- תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ולהבין זה בתוס' ביאור · ולהבין זה בתוס' ביאור בכורות ח, א
- שארית יהודה שו"ת אורח חיים סימן טו שבת עה, א
- אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת יב שבת עה, א
- שיעורי הלכה למעשה מלאכות שבת שבת עה, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ד (סי' שא-שז) שא באיזה כלים מותר לצאת בשבת ובאיזה מהם אסורים שבת עה, א
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ח בכורות ח, סע"א ואילך
- תורת מנחם שיחת ש"פ ואתחנן, שבת נחמו, י"א מנחם-אב, ה'תשכ"ט בכורות ח, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשל"א בכורות ח, ב
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשל"א שבת עה, רע"א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הקדמות בני הגאון המחבר שבת עה, א