114
לז' כמו תמר, וסבלה צער עיבור שני חדשים יתרים, ועכצ"ל שזהו לפי שהי' כאן "חסר" וחסרון — "כאן אחד צדיק ואחד רשע".
ו. אבל עדיין צ"ב בפרש"י בפ' וישב:
לאחרי שכבר פירש בפרשתנו ההפרש בין שתי הלידות [ובשני הפרטים: זמן הלידה — מלאים או חסרים; ההפרש בהנולדים — "תומם חסר" לפי שאחד רשע, או תאומים מלא לפי ששניהם צדיקים] — מדוע חזר רש"י ופירש כ"ז עוה"פ בפ' וישב?
ויש לומר הביאור בזה: כשלומדים בפ' וישב פרטי הסיפור אודות עיבורה של תמר — מתעוררת תמי' גדולה: העיבור דרבקה הי' בתכלית הצניעות (ונוסף לזה שבא כתוצאה מתפלתם של צדיקים23), ואילו עיבורה של תמר הי' באופן הפכי24 — וכיצד יתכן שרבקה סבלה בצער העיבור ימים (וחדשים) מלאים, ותמר ילדתם "לחסרים", לז' חדשים?
ולכן הוצרך רש"י לחזור ולהדגיש בפ' וישב, שלמרות אופן עיבורה של תמר, הפירוש ד"ויהי בעת לדתה" הוא "לחסרים" (בניגוד לרבקה שהי' "למלאים") — וטעם הדבר, שזהו מצד הנולדים, כהמשך הכתוב "והנה תאומים בבטנה" — "מלא ולהלן תומם חסר לפי שהאחד רשע אבל אלו שניהם צדיקים".
ז. אמנם לכאורה ענין זה דורש ביאור — איך יתכן, שדוקא מהריון דרבקה, שהי' בתכלית הצניעות והקדושה, נולדו "תומם חסר", "אחד צדיק ואחד רשע"?
ויש לומר בזה (ע"פ פנימיות הענינים) ע"פ משנ"ת במק"א25 בביאור מחז"ל26 (והובא בפרש"י) עה"פ27 "ויתרוצצו הבנים בקרבה", שכבר במעי אמו הי' עשו "רץ" לעבודה זרה — דלכאורה תמוה, כיצד יתכן שבנו של יצחק ורבקה, שנולד בתכלית הקדושה והטהרה, תהי' לו משיכה בטבע לעבודה זרה, באופן שזה הי' טבע נפשו עוד קודם שנולד, גם בהיותו במעי אמו ("תחומה" של רבקה)?
ונת' בזה, שזה שנולד עשו בטבע כזה הי' כדי שיוכל להגיע למעלת "הכובש את יצרו", וכמבואר בארוכה בשמונה פרקים להרמב"ם28 אודות שני הסוגים בעובדי ה' — "החסיד המעולה" שמלכתחילה אין בו נטיות לרע כו' ומתאווה רק לטוב, ו"הכובש את יצרו" ש"מתאווה אל הפעולות הרעות. . ויכבוש את יצרו". וכן הוא בנוגע לעשו, שזה שנולד בטבע להיות "רץ" לעבודה זרה, היינו משום שהיו לו הכחות הרוחניים הדרושים להיות "כובש את יצרו", ואם הי' ממלא כוונה זו הרי לא זו בלבד שהי' שווה ליעקב, אלא אדרבה, כמבואר ברמב"ם שם, "הכובש את יצרו" הוא "יותר חשוב ויותר שלם" מ"החסיד המעולה".
ומזה מובן גם בנוגע ללשון רש"י עה"פ "והנה תומם בבטנה" — ש"כאן אחד צדיק ואחד רשע", שאין הכוונה רשע
הערות
- 23. פרשתנו כה, כא וברש"י.
- 24. ואף שתמר לש"ש נתכוונה (ראה רש"י וישב לח, יד. וברש"י שם, טו (וכן שם, כו) "בבית חמי' היתה צנועה") — מ"מ, באופן גלוי "הפקירה עצמה" (ל' רש"י שם לח, יד).
- 25. לקו"ש ח"כ ע' 109 ואילך.
- 26. ב"ר פס"ג, ו. זהר פרשתנו קלט, רע"א.
- 27. כה, כב.
- 28. פ"ו.
רש"י על בראשית ל״ח:י״ד - הטקסט מספריא
ותתעלף. כִּסְּתָה פָנֶיהָ, שֶׁלֹּא יַכִּיר בָּהּ:
ותשב בפתח עינים. בִּפְתִיחַת עֵינַיִם, בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים שֶׁעַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ בְּפִתְחוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁכָּל עֵינַיִם מְצַפּוֹת לִרְאוֹתוֹ (סוטה י'):
כי ראתה כי גדל שלה וגו'. לְפִיכָךְ הִפְקִירָה עַצְמָהּ אֵצֶל יְהוּדָה, שֶׁהָיְתָה מִתְאַוָּה לְהַעֲמִיד מִמֶּנּוּ בָנִים:
ותתעלף AND SHE WRAPPED HERSELF — she veiled her face that he should not recognise her.
ותשב בפתח עינים AND SHE SAT AT THE ENTRANCE OF ENAYIM (literally, at the opening of the eyes) — at the place where the eyes become opened:) at the cross-road which is on the way leading to Timnah. Our Rabbis explain (Sotah 10b) that it means at the door (פתח) of our father Abraham’s residence to which all eyes עינים)) looked forward to pay a visit.
כי ראתה כי גדל שלה FOR SHE SAW THAT SHELAH WAS GROWN etc. — This was the reason why she offered herself to Judah, for she was anxious to have children from him (as an ancestor in some way or other) (Horayot 10b).
בראשית רבה ס״ג:ו׳ - הטקסט מספריא
וַיִתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ (בראשית כה, כב), רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר זֶה רָץ לַהֲרֹג אֶת זֶה וְזֶה רָץ לַהֲרֹג אֶת זֶה. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר זֶה מַתִּיר צִוּוּיוֹ שֶׁל זֶה וְזֶה מַתִּיר צִוּוּיוֹ שֶׁל זֶה. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי שֶׁלֹא תֹאמַר מִשֶּׁיָּצָא מִמְּעֵי אִמּוֹ נִזְדַּוֵּג לוֹ, אֶלָּא עַד שֶׁהוּא בִּמְעֵי אִמּוֹ זִרְתֵּהּ מְתוּחָה לְקִבְלֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים נח, ד): זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם. וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ, בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה עוֹמֶדֶת עַל בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת יַעֲקֹב מְפַרְכֵּס לָצֵאת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה א, ה): בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיְתָה עוֹבֶרֶת עַל בָּתֵּי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים עֵשָׂו רָץ וּמְפַרְכֵּס לָצֵאת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם. וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶה אָנֹכִי, רַבִּי יִצְחָק אָמַר מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה אִמֵּנוּ רִבְקָה מְחַזֶּרֶת עַל פִּתְחֵיהֶן שֶׁל נָשִׁים וְאוֹמֶרֶת לָהֶן הִגִּיעַ לָכֶם הַצַּעַר הַזֶּה בִּימֵיכֶם, אִם כָּךְ הוּא צַעֲרוֹ שֶׁל בָּנִים וְהַלְוַאי לֹא עִבַּרְתִּי. רַבִּי הוּנָא אָמַר אִם כָּךְ אֲנִי עָתִיד לְהַעֲמִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים הַלְּוַאי לֹא עִבַּרְתִּי מִנְיַן זֶה. תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי נְחֶמְיָה רְאוּיָה הָיְתָה רִבְקָה שֶׁיַּעַמְדוּ מִמֶּנָּה שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית כה, כג): וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ, דָּא תְּרֵין, (בראשית כה, כג): וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, הָא אַרְבָּעָה, (בראשית כה, כג): וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, הָא שִׁתָּא, (בראשית כה, כג): וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר, הָא תְּמַנְיָא, (בראשית כה, כד): וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת, הָא עֲשָׂרָה, (בראשית כה, כה): וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, הָא חַד עֲשַׂר, (בראשית כה, כו): וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו, הָא תְּרֵין עֲשַׂר. וְאִית דְּמַיְתִין לָהּ מִן הָדֵין קְרָא, (בראשית כה, כב): וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי, ז' שִׁבְעָה, ה' חֲמִשָּׁה, הָא תְּרֵין עֲשַׂר, מִנְיַן זֶה. (בראשית כה, כב): וַתֵּלֶךְ לִדְרשׁ אֶת ה', וְכִי בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת הָיוּ בְּאוֹתָן הַיָּמִים, וַהֲלוֹא לֹא הָלְכָה אֶלָּא לַמִּדְרָשׁ שֶׁל שֵׁם וְעֵבֶר, אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מַקְבִּיל פְּנֵי זָקֵן כְּמַקְבִּיל פְּנֵי שְׁכִינָה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.