76
שיחה ג
א. על הכתוב1 "וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל גו' ויעלהו לעולה תחת בנו", מפרש רש"י: "תחת בנו, מאחר שכתוב ויעלהו לעולה לא חסר המקרא כלום, מהו תחת בנו, על כל עבודה שעשה ממנו2 הי' מתפלל ואומר יה"ר שתהא זו כאלו היא עשוי' בבני, כאלו בני שחוט כאלו דמו זרוק כאלו בני מופשט כאלו הוא נקטר ונעשה דשן".
וצריך להבין:
לעיל על הפסוק3 "קח נא את בנך גו' והעלהו שם לעולה" פרש"י "והעלהו, לא אמר לו שחטהו לפי שלא הי' חפץ הקב"ה לשחטו אלא להעלהו להר לעשותו עולה ומשהעלהו אמר לו הורידהו". ודבר זה הודיע הקב"ה לאברהם לאחר זה, כהובא ברש"י על הפסוק4 "ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי גו'", שהקב"ה אמר לו לאברהם "לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה5 כשאמרתי לך קח מוצא שפתי לא אשנה לא אמרתי לך שחטהו אלא העלהו, אסקתי' אחתי'".
ומכיון שכבר ידע אברהם "שלא הי' חפץ הקב"ה לשחטו אלא להעלהו" — ועד שאא"פ להיות באופן אחר, כי "מוצא שפתי לא אשנה", הקב"ה הבטיח לאברהם "כי ביצחק יקרא לך זרע"6 — צריך המתקה איך זה העלה אברהם את האיל "תחת בנו", ש"הי' מתפלל. . כאלו בני שחוט כו'", הרי הקב"ה "הי' חפץ. . לא לשחטו"?
ואין לתרץ, דמזה שנזדמן לו האיל בשעה זו (ובפרט ע"פ פרש"י7 "שהי' (האיל) רץ אצל אברהם") הבין שהקב"ה רוצה שיקריבנו על המזבח8 — כי זוהי הוכחה שרצונו של הקב"ה הוא להקריבו ע"ג המזבח9, אבל לא לחדש רצון להקריבו "תחת בנו"10.
הערות
- 1. פרשתנו כב, יג.
- 2. לכאורה צ"ל בו (וכבההמשך תומ"י — בבני). ובא' מכת"י רש"י שתח"י "שהי' עובד" (במקום "שעשה ממנו"). אבל בדפוסים הנפוצים, וכן בדפוס ראשון ושני דפרש"י, שאר כת"י רש"י שתח"י ועוד — הוא כבפנים.
- 3. כב, ב.
- 4. שם, יב.
- 5. תהלים פט, לה.
- 6. פרשתנו כא, יב.
- 7. כב, יג ד"ה בקרניו. וראה שם ד"ה והנה איל "מוכן הי' לכך מששת ימי בראשית".
- 8. וראה רשב"ם, אברבנאל, ספורנו ועוד.
- 9. ולא יהי' המזבח ללא תכלית (אברבנאל כאן) כלל, ובמכל שכן וק"ו מקייץ המזבח (רש"י ויקרא א, ב. שבועות יב, א) שלא יהא "בלא תכלית" אפילו לזמן קצר. וראה הערה הבאה.
- 10. ועוד זאת: מאריכות לשון הכתוב "וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל" משמע, שלא ראה את האיל פתאום, אלא שנשא את עיניו לחפש אחר בהמה כדי להקריבה "תחת בנו" (דאל"כ הו"ל להכתוב לקצר "וירא אברהם והנה איל"). וכן מפורש ברד"ק כאן. והיינו שההתעוררות להקריב קרבן באה מצד אברהם. וראה לקמן הערה 24. [ובאברבנאל כאן מפרש, ש"הי' קשה (לאברהם) שתהי' ביאתו אל המקום ההוא לבטלה ובנין המזבח ועריכת העצים ללא תכלית ונשא עיניו כו'" (וראה פסיקתא רבתי פ' בחודש השביעי). אבל ראה רש"י (כב, יב) דאברהם אמר להמלאך "לחנם באתי לכאן", ומוכח מזה ש(המשך) המענה "כי עתה ידעתי גו'" ביטל טענה זו, דאין ביאתו לחנם, כי הנסיון גופא הוא התכלית].
- . וע"ד "וישא עיניו וירא" בריש פרשתנו (יח, ב) — כי אברהם הי' "יושב פתח האהל", "לראות אם יש עובר ושב" (יח, א וברש"י) — שחיפש אורחים; וכן בתחילת מעשה העקידה — "ויהי ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק" — כי הוצרך לחפש את המקום (ראה רש"י שם "איחר מלהראותו מיד"), וגם ראיית המקום היתה ע"י ש"ראה ענן קשור על ההר" (רש"י שם).
רש"י על ויקרא א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
אדם כי יקריב מכם. כְּשֶׁיַּקְרִיב; בְּקָרְבְּנוֹת נְדָבָה דִּבֵּר הָעִנְיָן:
אדם. לָמָּה נֶאֱמַר? מָה אָדָם הָרִאשׁוֹן לֹא הִקְרִיב מִן הַגָּזֵל — שֶׁהַכֹּל הָיָה שֶׁלּוֹ — אַף אַתֶּם לֹא תַּקְרִיבוּ מִן הַגָּזֵל (ויקרא רבה):
הבהמה. יָכוֹל אַף חַיָּה בִּכְלָל, תַּ"לֹ בָּקָר וָצֹאן:
מן הבהמה. וְלֹא כֻּלָּהּ — לְהוֹצִיא אֶת הָרוֹבֵעַ וְאֶת הַנִּרְבָּע:
מן הבקר. לְהוֹצִיא אֶת הַנֶּעֱבָד:
מן הצאן. לְהוֹצִיא אֶת הַמֻּקְצָה:
ומן הצאן. לְהוֹצִיא אֶת הַנּוֹגֵחַ שֶׁהֵמִית; כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר לְמַטָּה מִן הָעִנְיָן מִן הַבָּקָר — שֶׁאֵין תַּ"ל — לְהוֹצִיא אֶת הַטְּרֵפָה (ספרא):
תקריבו. מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנַיִם מִתְנַדְּבִים עוֹלָה בְּשֻׁתָּפוּת:
קרבנכם. מְלַמֵּד שֶׁהִיא בָּאָה נִדְבַת צִבּוּר, הִיא עוֹלַת קַיִץ הַמִּזְבֵּחַ, הַבָּאָה מִן הַמּוֹתָרוֹת (שבועות י"ב):
אדם כי יקריב מכם IF A MAN OF YOU OFFER [AN OFFERING] — This means, when he offers: Scripture is speaking here of free — will offerings (cf. Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 2 4).
אדם — Why is this term for “man” employed here? Since אדם also means Adam, its use suggests the following comparison: what was the characteristic of the first man (אדם הראשון)? He did not offer sacrifice of anything acquired by way of robbery, since everything was his! So you, too, shall not offer anything acquired by way of robbery (Leviticus Rabbah 2:7).
הבהמה [OF] THE BEASTS — One might think that wild beasts are also included! Scripture, however,’ goes on to state, “even of cattle or of sheep” (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 2 6).
מן הבהמה OF THE BEASTS — but not all of them: the phrase, “some of the beasts”) is used in order to exclude male and female animals with which sexual sin has been committed (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 2 7).
מן הבקר OF THE CATTLE — This serves to exclude an animal which has been worshipped as a god (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 2 9).
מן הצאן OF THE SHEEP — This serves to exclude an animal set aside for the purpose of being offered to an idol (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 2 11).
ומן הצאן AND OF THE SHEEP — The ו prefixed to the word is intended to exclude a goring ox that has killed a man. — When Scripture again says lower down in the section, (v. 3) מן הבקר, “of the cattle”, — which word מן it was unnecessary to use, (it would have sufficed to say: 'אם עולה קרבנו זכר וכו) — it is intentionally used to exclude a טרפה (an animal afflicted with a fatal organic disease) (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Section 2 11).
תקריבו YE SHALL OFFER [YOUR OFFERING] — The plural תקריבו teaches us that two (or more) persons may bring a burnt offering as a free — will gift in partnership (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Chapter 3 1).
קרבנכם YOUR OFFERING — This teaches us) that it (the עולה) may also be offered as a free-will gift of the community (not of individuals only). This was the burnt offering bearing the name of “the summer - fruit offering”) of the altar which had to be supplied from the surplus of the levy upon the people (cf. Shevuot 12a, Shevuot 12b).
רש"י על ויקרא כ״ב:י״ב - הטקסט מספריא
לאיש זר. לְלֵוִי וְיִשְׂרָאֵל (ספרא):
לאיש זר TO A LAYMAN — to a Levite or an ordinary Israelite (i. e. to any non-priest) (Sifra, Emor, Section 5 7).
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך כה ‹ תולדות ‹ שיחה ג ‹ 131 לקו"ש ח"ל עמ' 76
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 10 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ג יתרו שיחה א מאותו ספר שבועות יב, ב
- לקוטי שיחות כרך ז ויקרא שיחה ב מאותו ספר שבועות יב, ב
- לקוטי שיחות כרך יד שופטים שיחה ב מאותו ספר שבועות יב, א
- לקוטי שיחות כרך טז יתרו שיחה ה מאותו ספר שבועות יב, א
- לקוטי שיחות כרך יח קרח שיחה ג מאותו ספר שבועות יב, א
- לקוטי שיחות כרך כז אחרי שיחה ב מאותו ספר שבועות יב, סע"ב ואילך
- תורת מנחם ר"ד יום ה', ט"ז אדר-ראשון ה'תשי"א שבועות יב, ב
- תורת מנחם שיחת יום ד' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ה שבועות יב, סע"ב
- תורת מנחם שיחת יום ד' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשכ"ט שבועות יב, סע"ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשכ"ט שבועות יב, א