י'תעג

י'תעג

ב"ה, י"ד אלול, ה'תשל"ב

ברוקלין, נ.י.

לכבוד הוו"ח אי"א נו"נ בחור מעם ומורם מעם ודורש טוב לעמו בעל מדות תרומיות ענף עץ אבות מו"ה שניאור זלמן¹ שליט"א

שלום וברכה!

זה עתה קבלתי מכתבו, בו כותב על דבר בריאות זוג'² שתליט"א ובסגנון נרגש ביותר, אלא שבינתים הגיעוני ידיעות מאנ"ש שי' טלפונית שהוטב מצב בריאותה. ויהי רצון שלעת קבלת מכתבי זה יוטב עוד יותר.

ואף שלכאורה התרגשות מר מובנת, אבל לפלא קצת, שהרי לפעמים קרובות אי-הסדר בדיבור וכו' בא כתוצאה מהתרופות הרפואיות הניתנות, תוצאה צדדית וזמנית, זאת אומרת, כשממעטים בכמות התרופות ועד להפסקתן לגמרי, אזי עוברת התופעה האמורה, ואין יסוד להתרגשות זו.

מובן שהרופאים לוקחים גם זה בחשבון, אלא שלפעמים מכריע הצד החיובי שבהתרופה את הענין השלילי האמור, ועוד שלא תמיד אפשר לשער בדיוק תגובת החולה לסממני רפואה מסוימים, ובפרט אותם שלא הורגל בהם, נוסף על העיקר אשר כל³ אדם הוא עולם מלא בפני עצמו, וכל הכללים בטיפול רפואי וכיו"ב הם, בסגנון⁴ הידוע, רק "על הרוב מדברים".

בודאי ביארו למר כל הנ"ל וביותר, אף על פי כן באתי גם בכתובים כתגובה להרגשנות שבמכתב האמור.

משער אני שמכתבי יתקבל בח"י אלול (או בסמיכות לו) – יום הולדת שני המאורות הגדולים אדמו"ר הבעש"ט ואדמו"ר הזקן, אשר שניהם הדגישו גודל מעלת גוף איש הישראלי, וכידוע תורת הבעש"ט על הכתוב עזוב⁵ תעזוב עמו (הועתק⁶ מכתבי כ"ק מו"ח אדמו"ר בהיום יום , כ"ח שבט), ותורת רבנו הזקן בתניא סוף פ' מט – ובנו בחרת מכל עם⁷ ולשון, הוא הגוף החומרי.

בהוקרה ובכבוד ובברכה לבשורות טובות בכל האמור ואכפול ברכתי לכתיבה וחתימה טובה בגוף ובנפש גם יחד.