י'רנב
י'רנב
ב"ה, י"ג חשון, ה'תשל"ב
ברוקלין, נ.י.
[מרת שפרה1 יהודית תי']
ברכה ושלום!
מאשר אני קבלת מכתבה, והשם יתברך ימלא משאלות לבבה לטובה בכל הענינים שכותבת, הפרטיים והכלליים, וכפי המדובר כמה פעמים תגדל כל ילידי' לתורה ולחופה ולמעשים טובים מתוך נחת חסידותי, ועוד וגם זה עיקר שבקרוב ממש תסתדר בשידוך טוב, שגם בזה נדבר כמה פעמים באריכות, ובעיקר שהרי זוהי הוראת תורתנו, הנקראת תורת אמת ותורת2 חיים – הוראה אמתית בחיי היום-יום.
כמובן פלא גדול בעיני ששואלת תגובתי בנוגע לפעולותי' לטובת האלמנות והיתומים שליט"א אשר באה"ק ת"ו, אף שבשיחתנו כאן הדגשתי גודל החשיבות של פעילות זו בכלל, ובפרט כשנעשית על ידי אדם במצב דומה וכו', ובמיוחד כשהפעולות חדורות אור וחיות חסידותיים.
וידועים דברי חכמינו3 ז"ל בגודל ערך פעולות האמורות בתוככי כל פעולה המביאה עידוד לאלמנות ויתומים, וכמצווה עלינו מאבי4 יתומים ודיין אלמנות הוא מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. אשר גם האמור מוסיף בטחון שהשי"ת יצליחה בפעולותי' ולהסתדר בנישואין טובים, בנחת אמתי חסידותי מהילדים שיחיו, כאמור לעיל.
אשר להערתה-שאלתה במכתבה מהו הביאור להסבל והצער וכו' של הנ"ל, באמת הרי זה חלק משאלה כללית מהו הביאור והטעם למציאות הצער והסבל בעולם בכלל, שהרי בורא עולם ומנהיגו הוא עצם הטוב, ובסגנון הידוע5, מטבע הטוב להיטיב.
וכמה נסיונות נעשו בפתרון שאלה האמורה, ומהם מהעקריים והמובנים ביותר הוא בלשון הכתוב: החקר אלו-ה תמצא וכו' וכו', שבספר6 איוב, שהוא אחד מכתבי-קודש שלנו, שכל נקודתו בשאלה האמורה במענה ופתרון שלה, שלכן פלא קצת על השואלים שאלות האמורות, כאילו לא נשאלו ולא נידונו וכו'.
ועוד להוסיף אשר בודאי שהאמונה בהשי"ת היא בטבע כל איש ואשה הישראלים ועד לתינוק ותינוקת, שזה מכריח שבודאי ישנו ביאור פשוט ומתקבל בשכלם של תינוקות גם כן. ואמנם ישנו גם ביאור שכזה, והוא ובהקדם דוגמא הידועה: משל לאיש שאין לו כל ידיעה כלל בחכמת הרפואה וטיפול רפואי, ונכנס למחלקת הניתוחים שבבית חולים, ורואה קבוצת אנשים לבושי לבנים ועל פניהם מסוה, ובידיהם כל מיני סכינים ואזמלים וכלים מכלים שונים, ועומדים סביב איש המונח על שולחן כשידיו ורגליו קשורות אליו ברצועות, והאנשים לבושי המדים מרדימים את האיש ומנתחים אותו, ודמו שותת וכו' וכו'. שבודאי יזדעזע זה האיש שנזדמן לשם למראה עיניו ויזעיק את כל הסביבה למעשה איום כזה וכו' וכו'. ואין פלא שהרי אין לו כל מושג ניתוח מה הוא, שאף שהוא גורם נזק קל לפי שעה, מציל הוא את חיי האדם ומביאו לחיים בריאים ושלמים עשיריות בשנים, וגם אין הדבר מתקבל בשכלו שאיך אפשר הדבר שעל ידי שפוצעים את הגוף והגוף שותת דם ולאחרי זה סובל כאבים וגם בשעת מעשה מוכרחים להרדימו וכו', הרי לכאורה אין מקום לומר שדוקא על ידי זה יתרפא הגוף ויהי' בריא ויוסיף חיים.
הנמשל7 בנידון שלנו מובן. שהרי בן אדם אינו יודע אלא המתרחש למראה עיניו משך חייו עלי אדמות, שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה8 והיו ימיו מאה ועשרים שנה9, ואין לו מושג מה שהי' לפני זה ומה שיהי' לאחרי זה, אשר בערך הזמן שלאחרי ה"ניתוח" (הסבל והצער) הרי זה רגע קטן, ואיך זה אפשר שיהי' חשבונו חשבון צדק?
ואם תמצא לומר הרי זה ביאור לא רק בשביל תינוקות כי אם אמתי מצד עצמו. ויש עוד להאריך בזה, ואין כאן מקומו.
וראוי לצטט בכגון זה דברי רבנו הזקן10 (אף שכתבם בנוגע לשאלה אחרת) וזה לשונו הקדוש: "היא אמונה פשוטה בסתם כללות ישראל ומסורה בידם מאבותיהם הקדושים שהלכו בתמימות עם ה' בלי לחקור בשכל אנושי ענין האלקות אשר הוא למעלה מהשכל עד אין קץ".
בברכת הצלחה רבה בפעולותי' הכי נעלות בהתאם למדתו של הקב"ה עליו נאמר יתום11 ואלמנה יעודד, ולב12 אלמנות ירנן, ובכללות עניני' הפרטיים וגם הכלליים בכל הכתוב לעיל, ולבשורות טובות.
נ.ב. בודאי מתכננים פעולה רחבה בקשר עם ימי החנוכה הבאים, ויהי רצון שתהי' בהצלחה רבה.
הערות
- 1. מרת שפרה יהודית : מרוזוב. אגרות נוספות אלי' – לעיל י'עב, ובהנסמן בהערות שם.
- 2. תורת . . הוראה ראה רד"ק לתהלים יט, ח. ספר השרשים שלו ערך ירה. גו"א ר"פ בראשית בשם הרד"ק. וראה זח"ג נג, ב.
- 3. דברי חכמינו ז"ל ראה רמב"ם הל' דעות פ"ו ה"י. שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ט.
- 4. מאבי יתומים ודיין אלמנות ע"פ לשון הכתוב – תהלים סח, ו.
- 5. ובסגנון הידוע ראה לקו"ש חכ"ד ע' 334 בהערה (ד"ה מספרי הח"ן). וש"נ.
- 6. שבספר איוב יא, ז.
- 7. הנמשל . . מובן ראה גם לעיל אגרת י'ו, ובהנסמן בהערות שם.
- 8. שבעים . . שנה תהלים צ, יו"ד.
- 9. והיו ימיו . . שנה בראשית ו, ג.
- 10. דברי רבנו הזקן תניא אגה"ק סכ"ה (קמא, ב).
- 11. יתום ואלמנה יעודד תהלים קמו, ט.
- 12. ולב אלמנות ירנן ע"פ איוב כט, יג.
משנה תורה, הלכות דעות ו׳:י׳ - הטקסט מספריא
חייב אדם להזהר ביתומים ואלמנות מפני שנפשן שפלה למאד ורוחם נמוכה אע"פ שהן בעלי ממון אפילו אלמנתו של מלך ויתומיו מוזהרים אנו עליהן שנאמר כל אלמנה ויתום לא תענון והיאך נוהגין עמהן לא ידבר אליהם אלא רכות ולא ינהוג בהן אלא מנהג כבוד ולא יכאיב גופם בעבודה ולבם בדברים קשים ויחוס על ממונם יותר מממון עצמו כל המקניטן או מכעיסן או הכאיב להן או רדה בהן או אבד ממונן הרי זה עובר בלא תעשה וכל שכן המכה אותם או המקללן ולאו זה אף על פי שאין לוקין עליו הרי עונשו מפורש בתורה וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב ברית כרת להן מי שאמר והיה העולם שכל זמן שהם צועקים מחמס הם נענים שנאמר כי אם צעק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו בד"א בזמן שעינה אותן לצורך עצמו אבל עינה אותם הרב כדי ללמדן תורה או אומנות או להוליכן בדרך ישרה הרי זה מותר ואע"פ כן לא ינהוג בהן מנהג כל אדם אלא יעשה להם הפרש וינהלם בנחת וברחמים גדולים וכבוד שנאמר כי ה' יריב ריבם אחד יתום מאב אחד יתום מאם ועד אימתי נקראים יתומים לענין זה עד שלא יהיו צריכין לאדם גדול להסמך עליו ולאמנן ולהטפל בהן אלא יהיה עושה כל צרכי עצמו לעצמו כשאר כל הגדולים.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

