ט'תצט
ט'תצט
ב"ה, ערב ראש חודש השלישי, ה'תשכ"ח
ברוקלין, נ.י.
הרה"ג והרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ רב פעלים וכו' מוהר"ר ניסן שי' וקסמן
ביה"ד הרבני, שד' המלך דוד 33, ת"א
שלום וברכה!
הנני מאשר קבלת מכתבו מכ"ג למטמונים, שהגיעני באיחור זמן.
ומובן שזוכר אני את כת"ר, אע"פ שאיני זוכר אם נפגשנו אישית, כיון שלפנים שלח לי ס' תומר דבורה1, שם2 מדובר ג"כ על דבר גודל אהבת ישראל, שאע"פ שאין תחת ידי מהדורה זו שלו, אבל כמדומה שעמד על ענין זה בהערה3 שלו.
ואשר לעצם מכתבו, הי' לי לקורת רוח לראות שלבו ער למצב אחב"י בגולת הודו, שזה נותן לי התקוה ששורותי דלהלן ימצאו הד נכון בלבו, כי זה מכמה זמן שאני תובע ודורש בכל לשון של בקשה מאת עסקני העלי' אשר – מבלי להכנס לעצם עבודתם ואופנים – לא יגרמו למנהיגים הרוחניים של איזה קיבוץ שיהי' לעזוב את בני עדתם ולהעתיק לאיזה מקום שיהי' אפילו לארץ הקדש. שאם בכל זמן מצב היהדות בכל מקום תלוי במנהיגי הקהילה ובפרט מדריכי' הרוחניים, על אחת כו"כ בדורנו דור יתום. ופשיטא וכ"ש וק"ו שאסור לסייע בידי מנהיגים האמורים כשבורחים מן המערכה, וק"ו בן בנו של ק"ו שאסור לנהל תעמולה שיברחו מן המערכה, שהרי מפקירים בידים כמה וכמה נפשות יקרות מישראל. ובעוה"ר אין זה בגדר השערה וחשש בעלמא, כי אם רואים זה במוחש תו"מ4 לעזיבת העיר או הקהלה ע"י מנהיג רוחני שלה.
ואפילו במקום שיש ב' וג' מנהיגים רוחניים וכולי, הרי נוסף על הודעת חכמינו ז"ל5 שאין דומה שני צדיקים בעיר לצדיק אחד בעיר, אלא שגם על זה אמרו פנה זיוה פנה הדרה וכו', הרי המנהיגים בדורנו אפילו כשנמצאים כו"כ במקום אחד אין מספיקים להמציא מזון הרוחני לכל אנשי סביבתם, אפילו במדה מינימלית, מכמה וכמה טעמים, והלואי שיספיקו להגיע לחלק חשוב מהם. ומובנות התוצאות כשאחד מהם עוזב את המקום שאין מי שיחליפו, נוסף על שחבריו נחלשים בעבודתם על ידי עזיבתו, ומתגנב אצלם הרעיון אשר באם מנהיג פלוני נוטש את המערכה הרי נעשה הדבר היתר וכולי.
מפורסם הפתגם6 והרמז דל' חכמינו ז"ל כך היא אומנתו של יצה"ר, היום אומר לו עשה כך כו' עד שאומר כו' (שבת קה, ב). שהתחלת פתויי היצה"ר היא שאומר "כך" ומסכים על ההנהגה שקדמה לפתוייו, היינו עפ"י התורה והמצוה; במלים אחרות, שמלביש הפתוי שלו באיצטלא די"ש, ומה לנו איצטלא יפה יותר בתקופתנו מעלי' לאה"ק ת"ו, וד"ל.
וכשהתחננתי לפני כמה מעסקני העלי' שבקרוני שינהלו התעמולה שלהם בין המודרכים ולא המדריכים, הרי גם אלה שהבטיחוני בשעת הדיבור הנה בעברם על הסף התחילו דוקא בתעמולה בין הרבנים והמדריכים, וכששאלתי היתכן? ענו לי שהרי יש תקוה שגופא7 בתר רישא אזיל, וכשיתפרסם בקהלה שהרב שלה עלה לאה"ק ת"ו הרי כל אנשי קהלתו יעלו אחריו!
בודאי יודע כת"ר, המכיר את הנוער והבע"ב בכלל בארצות הברית, עד כמה מגוכחים הדברים האמורים ועד כמה חסרים כל יסוד במציאות, ועל דרך זה הוא גם בנוגע ליהדות דרום אמריקה. ולא עוד, אלא שאפילו בנוגע ליהדות מורוקו שעלו מהם כמה בע"ב לאה"ק ת"ו, הרי עליתם לא הושפעה כלל וכלל מעלית הרב לפניהם, אבל מה שכן השפיעה העתקת הרב או החכם וכו' הוא ירידה ניכרת במצב הדת בהקהלה בכלל ובמיוחד בתוככי הנוער היהודי. וזה ידוע ומפורסם לכל אלו שבקרו במדינות הנ"ל בשנים האחרונות וראו במוחש איך שתעמולה האמורה, במקום שהצליחה, הביאה לירידה דתית בלתי תשוער.
ולעת עתה אינני רואה מי שהתחיל לתקן המצב, אף שהאפשרויות ישנן בזה.
וגדול הכאב להאריך בענין האמור, ובפרט שכאמור השלוחים נוקטים בקו האמור, עכ"פ בכל אותן המדינות מהן הגיעו אלי כו"כ ידיעות ע"ד התעמולה שלהם.
קרוב לומר שאותו הדבר קרה גם בהודו, עכ"פ בכמה מקומות חשובים, על דרך שקרה זה בכמה מקומות במרוקו ובדרום אמריקה וכו'.
הכתוב לעיל איננו בערך כלל וכלל לחומר המצב ואופן ההרסני של התעמולה האמורה, ובפרט שאינו מובן כלל, שבאם היו משקיעים מרץ באותה מדה בתעמולה בין הבע"ב ג"כ היו מצליחים ולא הי' בזה מלחמה נגד המצב הדתי של הנשארים, ואת"ל גם נגד המצב המוסרי של הנשארים, והרי סו"ס גם בנ"י הדרים בחו"ל אסור להלחם נגדם ע"י העתקת מנהיגם הרוחני וכו' וכו'.
ויהי רצון אשר כאו"א מאתנו בתוככי כלל ישראל יכיר האחריות הכי גדולה, ובפרט בתקופתנו זו, כלפי בנ"י שבסביבתו הקרובה והרחוקה, ויעשה כל התלוי בו להקל עליהם לימוד התורה וקיום מצותי' ולהחדיר התורה ומצותי' בכל מקום האפשרי ולחזק ידי כל העוסקים בזה והמנהיגים בזה בכל מקום מושב בני ישראל,
ולהסביר להם פס"ד חכמינו ז"ל8 תלמיד שגלה מגלין רבו עמו, שזה מחייב בכל שכן וק"ו איסור גמור והחלטי להסית את הרב ולסייע בידו לעזוב את התלמיד וב"ב בגולה. ואחריות נפשית בדבר, פיקוח נפשות בנוגע לחיי עולם, חיי תורה ומצוותי'. ואם ספק וס"ס דפיקוח נפשות הוא כך, על אכו"כ שלצערנו הגדול אין הדבר בגדר ספק, כאמור לעיל.
אין עניני כלל ללמד היפך סניגוריא על מישהו מבנ"י, ועל אכו"כ מדריכים הרוחניים, אבל אין מתקבל על השכל שמישהו יעלה עלי' רוחנית, אפילו יעתיק מושבו לאה"ק ת"ו, על חשבון ירידתם הרוחנית של כו"כ ממודרכיו ומושפעיו.
לכאורה הארכתי בהענין, אבל אינו בערך כלל וכלל לחומר המצב וסכנה של כו"כ נפשות יקרות בישראל. והרי אפילו נפש9 מישראל עולם מלא הוא, וכל המקיימו בחיים האמתיים חיי תורה ומצוות, קיים עולם מלא, ומכלל10 הן אתה שומע כו'.
בכבוד ובברכה, בנוסח כ"ק מו"ח אדמו"ר, לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות, ויהי רצון שאזכה ואתבשר בשורה טובה שישנם עסקנים שפסקו תעמולה באופן האמור ומשפיעים גם על החברים שלהם בכיוון זה.
הערות
- 1. : להרמ"ק, בהוצאת שושנים נ.י. תש"כ, עם הערות מפתחות ומילואים מאת ניסן וואַקסמאַן.
- 2. שם מדובר : בפ"ב, נעתק בקונטרס אהבת ישראל ע' 7 הערה 6.
- 3. בהערה שלו : במהדורה הנ"ל ע' לז הערה 19.
- 4. תו"מ : תיכף ומיד.
- 5. הודעת חכמינו ז"ל : ב"ר פס"ח, ו.
- 6. הפתגם והרמז : סה"מ קונטרסים ח"א לז, א. ועוד. וראה גם לעיל ח"ו אגרת א'תרעה. תורת מנחם – התוועדויות ח"א ע' 78. ועוד.
- 7. שגופא בתר רישא אזיל : עירובין מא, א. וראה סוטה מה, ב.
- 8. פס"ד חכמינו ז"ל : מכות יו"ד, א. רמב"ם הל' רוצח ושמירת נפש רפ"ז. וראה לקו"ש חכ"ט ע' 33 ואילך.
- 9. נפש מישראל עולם מלא הוא : סנהדרין לז, א (במשנה).
- 10. ומכלל הן אתה שומע כו' : פרש"י פ' שופטים יז, כ. ועוד.
בראשית רבה ס״ח:ו׳ - הטקסט מספריא
וַיֵּצֵא (בראשית כח, י), וְכִי לֹא יָצָא מִשָּׁם אֶלָּא הוּא, וַהֲרֵי כַּמָּה חֲמָרִים וְכַמָּה גַּמָּלִים יָצְאוּ, וְאַתְּ אָמַר: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, רַבִּי [זעירא] עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמַר בִּזְמַן שֶׁהַצַּדִּיק בָּעִיר הוּא זִיוָהּ הוּא הֲדָרָהּ, יָצָא מִשָּׁם פָּנָה זִיוָהּ פָּנָה הֲדָרָהּ. וְדִכְוָתָהּ (רות א, ז): וַתֵּצֵא מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיְתָה שָׁמָּה וגו', וַתֵּצֵא, וְכִי לֹא יָצָא מִן הַמָּקוֹם אֶלָּא הִיא, וַהֲרֵי כַּמָּה חֲמָרִים כַּמָּה גַּמָּלִים יָצְאוּ וְאוֹמֵר וַתֵּצֵא, רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן וְרַבִּי חָנִין בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמַר כְּשֶׁהַצַּדִּיק בָּעִיר הוּא זִיוָהּ הוּא הֲדָרָהּ, יָצָא מִשָּׁם פָּנָה זִיוָהּ פָּנָה הֲדָרָהּ, נִיחָא דְּתַמָּן לֹא הָיְתָה שָׁם אֶלָּא אוֹתָהּ הַצַּדֶּקֶת בִּלְבָד, אֶלָּא הָכָא דַּהֲוֵי יִצְחָק וְרִבְקָה. רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר לֹא דוֹמָה זְכוּתוֹ שֶׁל צַדִיק אֶחָד לִזְכוּתוֹ שֶׁל שְׁנֵי צַדִּיקִים.
משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש ז׳ - הטקסט מספריא
תלמיד א שגלה לעיר מקלט מגלין רבו עמו שנאמר וחי, עשה לו כדי שיחיה וחיי בעלי חכמה ומבקשיה בלא תלמוד תורה כמיתה חשובין. וכן הרב שגלה מגלין ישיבתו עמו.
עבד שגלה לעיר מקלט אין רבו חייב לזונו ומעשה ידיו לרבו. אבל אשה שגלתה לעיר מקלט בעלה חייב לזונה. ואינו יכול לומר לה צאי מעשה ידיך למזונותיך אלא אם כן היו מספיקין לה.
רוצח שנגמר דינו להגלותו ומת קודם שיגלה מוליכין עצמותיו לשם. ורוצח שמת בעיר מקלטו קוברין אותו שם. ובעת שימות הכהן הגדול מוליכין עצמות הרוצח משם לקברי אבותיו.
שאר הלוים השוכנים בערי מקלט כשימות אחד מהן אינו נקבר בעיר ולא בתוך התחום. שנאמר ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכושם ולכל חיתם. לחיים ניתנו ולא לקבורה.
רוצח שהרג בשגגה בעיר מקלטו. גולה בה משכונה לשכונה ואינו יוצא מן העיר. וכן לוי שהרג במדינתו גולה למדינה אחרת מערי הלוים. לפי שכולן קולטות כמו שיתבאר. ואם הרג חוץ מערי הלוים וברח לעירו הרי זה קולטו.
עיר מקלט שרובה רצחנים אינה קולטת. שנאמר ודבר באזני זקני העיר ההיא את דבריו ולא ששוין דבריהם לדבריו. וכן עיר שאין בה זקנים אינה קולטת שנאמר זקני העיר ההיא.
רוצח שגלה לעיר מקלט ורצו אנשי העיר לכבדו. יאמר להם [א] רוצח אני. אמרו לו אע"פ כן יקבל מהן.
הגולה אינו יוצא מעיר מקלטו לעולם. ואפילו לדבר מצוה או לעדות בין עדות ממון בין עדות נפשות. ואפילו להציל נפש בעדותו או להציל מיד העובד כוכבים או מיד הנהר או מיד הדליקה ומן המפולת. אפילו כל ישראל צריכין לתשועתו כיואב בן צרויה אינו יוצא משם לעולם עד מות הכהן הגדול. ואם יצא התיר עצמו למיתה כמו שביארנו.
אחד כהן גדול המשיח בשמן המשחה. ואחד המרובה בבגדים. ואחד הכהן הגדול העובד. ואחד הכהן שעבר. כל אחד מארבעתן שמת מחזיר את הרוצח. אבל משוח מלחמה אינו מחזיר מפני שהוא ככהן הדיוט.
רוצח שנגמר דינו לגלות ולא היה שם כהן גדול. וההורג כהן גדול ולא היה שם כהן גדול אחר. וכהן גדול שהרג ולא היה שם כהן גדול אחר. הרי אלו גולין ואינן יוצאין מעיר מקלט לעולם.
נגמר דינו לגלות ואחר כך מת הכהן הגדול קודם שיגלה הרוצח. הרי זה פטור מן הגלות. ואם עד שלא נגמר דינו מת הכהן הגדול ומינו כהן אחר תחתיו ואחר כך נגמר דינו הרי זה חוזר במיתתו של שני שנגמר דינו בפניו.
נגמר דינו ונמצא הכהן הגדול בן גרושה או בן חלוצה. בטלה כהונה וכאילו נגמר דינו בלא כהן גדול ואינו יוצא משם לעולם.
רוצח ששב לעירו אחר מות הכהן הגדול. הרי הוא כשאר כל אדם. ואם הרגו גואל הדם נהרג עליו שכבר נתכפר לו בגלותו.
אף על פי שנתכפר אינו חוזר בה לשררה שהיה בה לעולם. אלא הרי הוא מורד מגדולתו כל ימיו הואיל ובאה תקלה זו הגדולה על ידו.
אע"פ שהחובל באביו בזדון חייב מיתת בית דין כמו ההורג שאר אדם. אם חבל באביו או באמו בשגגה אינו חייב גלות. שלא חייבה תורה גלות אלא [להורג] נפש אדם בשגגה בלבד כמו שביארנו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

