ט'תנג
ט'תנג
ב"ה, יום ג' שהוכפל בו כי טוב1
פ' אם כסף תלוה את עמי, ה'תשכ"ח
ברוקלין, נ.י.
הנהלת חברה גמילות חסדים2 שומרי שבת,
ה' עליהם יחיו
שלום וברכה!
במענה לההודעה אשר במוצש"ק פרשת אם כסף תלוה את עמי תתקיים האסיפה השנתית והמלוה מלכה, כמנהגם הטוב מדי שנה בשנה –
יהי רצון שתהי' בשעה טובה ומוצלחת ובהוספה על דאשתקד – בהתאם להציווי (שהוא גם נתינת כח): מעלין בקודש,
והנה שנה זו היא מלאות מאה שנה למאמר3 כ"ק אדמו"ר מהר"ש זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע: ויקחו לי תרומה – (ר"פ4 המתחילה במוצש"ק זה) – כביכול אותי אתם לוקחים:5 ע"י מצות תרומת זהב וכסף6 גו' אותי, היינו מה שהוא בבחי' אני ה' לא שניתי, אתם לוקחים,
ומבאר בזה ע"פ מדרש חז"ל עה"פ ואלה המשפטים: הה"ד7 מגיד דבריו גו' חוקיו ומשפטיו לישראל כו' הקב"ה מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות, הקב"ה מניח תפלין8 כו' ועד"ז כל המצות, וכוונת המדרש שע"י9 קיום מצות תפלין ממשיכים להיות הקב"ה מניח תפלין ועד"ז בכל המצות. עיי"ש.
ועל פי האמור, הנה כשישראל תורמים מכספם וזהבם10 כו' לקיים מצות ה', עניני תורה ומצות בכלל, וגמ"ח שהיא שקולה11 כנגד כל המצות בפרט – הרי מובטחים הם שהקב"ה תורם ונותן להם ולבני ביתם המצטרך להם בגשמיות וברוחניות, מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה.
ויהי רצון שיעשו בכהנ"ל ובאופן דמוסיף והולך, מתוך שמחה12 וטוב לבב.
בכבוד ובברכה להצלחה ולבשורות טובות,
מ. שניאורסאהן
הערות
- 1. שהוכפל . . טוב: ראה קדושין מ, א. פיה"מ להרמב"ם פאה פ"א מ"א. מכתב כ"ק אדנ"ע (בס' המאמרים תש"ט ע' יח [השני]).
- 2. גמילות חסדים: היא בין בגופו בין בממונו בין לעניים בין לעשירים (סוכה מט, ב. וראה שו"ע אדה"ז ריש הל' הלואה).
- 3. למאמר: נדפס בס' המאמרים תרכ"ח. המובא כאן הוא מתוכן (התחלת) המאמר ולא הלשון ממש.
- 4. : ע' פז ואילך.
- 5. אותי אתם לוקחים: כן הובא (ונתפרש) בהמאמר משמ"ר פ' תרומה. וראה ויק"ר פ"ל, יג. תנחומא אמור, יז. תניא פמ"ז.
- 6. זהב וכסף: עיין שמו"ר (פל"ג, ד): ואומר לי הכסף ולי הזהב. תו"א ר"פ וישב.
- 7. הה"ד . . לעשות: עכ"ל המדרש (פ"ל, ט).
- 8. הקב"ה מניח תפלין: ברכות ו, א. זח"א קמז, א. ועוד.
- 9. שע"י . . ממשיכים: ראה ברכות (שם): אתם עשיתוני כו' ואני אעשה.
- 10. מכספם וזהבם כו' לקיים מצות: עיין תו"א ר"פ וישב, וביתר ביאור בתו"ח ואוה"ת שם.
- 11. וגמ"ח שהיא שקולה: ירושלמי פאה פ"א ה"א.
- 12. שמחה וטוב לבב עיין ד"ה עבדו בס' המאמרים, תרצ"ט. אני ה' לא שניתי : מלאכי ג, ו. מגיד דבריו גו' : תהלים קמז, יט. בס' המאמרים תרצ"ט : ע' 94 ואילך.
משנה פאה א׳:א׳ - הטקסט מספריא
אלו דברים שאין להם שיעור הפאה. והבכורים. והראיון. וגמילות חסדים ותלמוד תורה. אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם:
ויקרא רבה ל׳:י״ג - הטקסט מספריא
רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פָּזִי פָּתַח (משלי ד, י): שְׁמַע בְּנִי וְקַח אֲמָרָי, הַרְבֵּה קִיחוֹת צִוִּיתִי אֶתְכֶם בִּשְׁבִיל לְזַכּוֹתְכֶם, אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם (במדבר יט, ב): וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה, שֶׁמָּא בִּשְׁבִילִי, אֶלָּא בִּשְׁבִילְכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם, דִּכְתִיב (במדבר יט, יט): וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא. אָמַרְתִּי לָכֶם (שמות כה, ב): וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה, בִּשְׁבִיל שֶׁאָדוּר בֵּינֵיכֶם. (שמות כה, ה): וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ, כִּבְיָכוֹל אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְחוּ אוֹתִי וְאָדוּר בֵּינֵיכֶם, וְיִקְחוּ תְרוּמָה אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא וְיִקְחוּ לִי, אוֹתִי אַתֶּם לוֹקְחִים. אָמַרְתִּי לָכֶם (ויקרא כד, ב): וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ, וְכִי אוֹרָה שֶׁלָּכֶם אֲנִי צָרִיךְ, וְהָא כְתִיב (דניאל ב, כב): וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא, אֶלָּא בִּשְׁבִיל לְזַכּוֹתְכֶם וּלְכַפֵּר עַל נַפְשׁוֹתֵיכֶם שֶׁמְּשׁוּלָה כַּנֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ, כז): נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן, וְעַכְשָׁיו שֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, כְּדֵי לְזַכּוֹתְכֶם כְּדֵי שֶׁאוֹרִיד לָכֶם מָטָר, לְכָךְ משֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן.
מדרש תנחומא, אמור י״ז - הטקסט מספריא
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: שְׁמַע בְּנִי וְקַח אֲמָרָי (משלי ד, י), וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן (שם ב, א). שְׁמַע בְּנִי וְקַח, הַרְבֵּה לְקִיחוֹת צִוִּיתִי לָכֶם בִּשְׁבִיל לְזַכּוֹת אֶתְכֶם. אָמַרְתִּי לָכֶם, וְיִקְּחוּ אֵלֶיךָ פָּרָה אֲדֻמָּה (במדבר יט, ב). שֶׁמָּא בִּשְׁבִילִי. לֹא עָשִׂיתִי אֶלָּא בִּשְׁבִיל טָהֳרַתְכֶם. לֹא כָּךְ כְּתִיב: וְהִזָּה הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא (שם פסוק יט). אָמַרְתִּי לָכֶם, וְיִקְּחוּ לִי תְּרוּמָה (שמות כה, ב). לֹא בִּשְׁבִיל שֶׁאָדוּר בֵּינֵיכֶם. דִּכְתִיב: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ (שם פסוק ח). דָּבָר קָשֶׁה כִּבְיָכוֹל אָמַר לָהֶם: קְחוּ אוֹתִי שֶׁאָדוּר בֵּינֵיכֶם. וְיִקְּחוּ תְּרוּמָה אֵין כְּתִיב, אֶלָּא וְיִקְּחוּ לִי תְּרוּמָה, אוֹתִי אַתֶּם לוֹקְחִים. אָמַרְתִּי לָכֶם, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ (שם כז, כא). לָמָּה, לְהַעֲלוֹת נֵר תָּמִיד (שם). וְכִי אוֹר מִשֶּׁלָּכֶם אֲנִי צָרִיךְ. אֶלָּא בִּשְׁבִיל לִשְׁמֹר אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם. שֶׁנִּמְשְׁלָה הַנֶּפֶשׁ בְּנֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם (משלי כ, כז). וְעַכְשָׁו שֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם, וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, לֹא בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי צָרִיךְ, אֶלָּא בִּשְׁבִיל לְזַכּוֹת אֶתְכֶם. פְּרִי עֵץ הָדָר, כַּפּוֹת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבוֹת וְעַרְבֵי נַחַל. מַה טִּיבָן שֶׁל אַרְבַּעַת הַמִּינִים הַלָּלוּ. מֵהֶן שֶׁעוֹשִׂין פֵּרוֹת, וּמֵהֶן שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין פֵּרוֹת. פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפּוֹת תְּמָרִים, אֵלּוּ צַדִּיקִים, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים. וַעֲנַף עֵץ עָבוֹת וְעַרְבֵי נַחַל, אֵלּוּ בֵּינוֹנִים שֶׁיֵּשׁ בְּיִשְׂרָאֵל. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כֻּלְּכֶם כְּאֶחָד תַּעֲשׂוּ אֲגֻדָּה אַחַת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּבָנַי פְּסֹלֶת. אִם עֲשִׂיתֶם כֵּן, אֲנִי מִתְעַלֶּה עֲלֵיכֶם. וְכֵן הַנָּבִיא אוֹמֵר, הַבּוֹנֶה בַּשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ. וְאֵימָתַי הוּא מִתְעַלֶּה, כְּשֶׁהֵן עוֹשִׂין אֲגֻדָּה אֶחָת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ.
תניא, ליקוטי אמרים מ״ז - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, ״בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, – וְכָל יוֹם וָיוֹם – חַיָּיב אָדָם לִרְאוֹת עַצְמוֹ כְּאִילּוּ הוּא יָצָא הַיּוֹם מִמִּצְרָיִם״. וְהִיא יְצִיאַת נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית מִמַּאֲסַר הַגּוּף, ״מַשְׁכָּא דְחִוְיָא״, לִיכָּלֵל בְּיִחוּד אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת בִּכְלָל, וּבִפְרָט בְּקַבָּלַת מַלְכוּת שָׁמַיִם בִּקְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁבָּהּ מְקַבֵּל וּמַמְשִׁיךְ עָלָיו יִחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּפֵירוּשׁ, בְּאָמְרוֹ: ״ה׳ אֱלֹהֵינוּ ה׳ אֶחָד״.
וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל, כִּי ״אֱלֹהֵינוּ״ הוּא כְּמוֹ ״אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וְכוּ׳״, לְפִי שֶׁהָיָה בָּטֵל וְנִכְלָל בְּיִחוּד אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא. רַק שֶׁאַבְרָהָם זָכָה לָזֶה בְּמַעֲשָׂיו וְהִילּוּכוֹ בַּקּוֹדֶשׁ מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ וְגוֹ׳״:
אֲבָל אֲנַחְנוּ, יְרוּשָּׁה וּמַתָּנָה הִיא לָנוּ, שֶׁנָּתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ, וְהִלְבִּישׁ בָּהּ רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, הַמְיוּחָדִים בְּמַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, וַהֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת עַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ עַל פָּסוּק: ״וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה״ [דְּ״לִי״ כְּלוֹמַר ״אוֹתִי״, וַהֲוָה־לֵיהּ־לְמֵימַר ״וּתְרוּמָה״, אֶלָּא מִשּׁוּם דְּכוּלָּא חַד, עַיֵּין שָׁם הֵיטֵב]:
וְזֶהוּ שֶׁאוֹמְרִים: ״וַתִּתֶּן לָנוּ ה׳ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה כוּ׳״, ״כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ ה׳ אֱלֹהֵינוּ כוּ׳״. וְלָזֶה אֵין מוֹנֵעַ לָנוּ מִדְּבֵיקוּת הַנֶּפֶשׁ בְּיִחוּדוֹ וְאוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא הָרָצוֹן, שֶׁאִם אֵין הָאָדָם רוֹצֶה כְּלָל חַס וְשָׁלוֹם לְדָבְקָה בוֹ כוּ׳. אֲבָל מִיָּד שֶׁרוֹצֶה וּמְקַבֵּל וּמַמְשִׁיךְ עָלָיו אֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ וְאוֹמֵר ״ה׳ אֱלֹהֵינוּ ה׳ אֶחָד״ – הֲרֵי מִמֵּילָא נִכְלֶלֶת נַפְשׁוֹ בְּיִחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ, דְּ״רוּחַ אַיְיתִי רוּחַ וְאַמְשִׁיךְ רוּחַ״, וְהִיא בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם. וְלָכֵן תִּקְּנוּ פָּרָשַׁת יְצִיאַת מִצְרַיִם בִּשְׁעַת קְרִיאַת־שְׁמַע דַּוְקָא, אַף שֶׁהִיא מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְלֹא מִמִּצְוַת קְרִיאַת שְׁמַע, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא וּפוֹסְקִים, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהֵן דָּבָר אֶחָד מַמָּשׁ. וְכֵן בְּסוֹף פָּרָשַׁת יְצִיאַת מִצְרַיִם מְסַיֵּים גַּם כֵּן ״אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם״, וְהַיְינוּ גַם כֵּן כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.