ט'שפא

ט'שפא

ב"ה1, י"ג תשרי, ה'תשכ"ח

ברוקלין, נ.י.

מר אריאל שי' שרון2

שלום וברכה!

נצטערתי רבות לראות בעתון ע"ד האבדה הגדולה בהלקח ממנו בנו הרך ע"ה. ואין אתנו יודע עד מה מדרכי הבורא, אשר בעת המלחמה3 ובעת הסכנה ניצלו, ואדרבה כב' הי' מאלו שהנחילו הנצחון לעמנו בני ישראל נגד שונאינו, רבים ביד מעטים4 וכולי, והנה דוקא בבית ובעת מנוחה – ארע אסון כזה. אבל מצד שני אין5 כל פלא שאין נברא מבין דרכי הבורא, כיון שאינו בערך כלל. והרי אין מתפלאים כשאין ילד קטן מבין להליכות והנהגות חכם גדול ובא בשנים, אף שההבדל ביניהם הוא רק יחסי.

פשוט שלא בא הכתוב לעיל למעט ערך הכאב והצער וכולי. ואביע גם אני השתתפותי, אף כי מרחוק במקום.

לכאורה הריחוק הוא לא רק במקום כי אם, ועוד יותר, על ידי אי-ההיכרות האישית, ולא עוד אלא אפילו העדר הידיעה עד ל"ששת הימים" כמו שהם מפורסמים עתה, שאז נודע לתהילה שם מר כמפקד ומגין על ארצנו הקדושה ותושבי' ובעל תכונות נפש אצילות, והשם יתברך האיר פניו אליו והנחילו הצלחה בפעולותיו ועד לנצחון לא ישוער.

אבל על פי יסוד מוסד בחיי עמנו בני ישראל במשך כל הדורות, אשר כל6 ישראל חברים, הרי הפירסום אליו זכה מר – גילה מה שהי' במציאות גם לפני זה, כוונתי להחברות של כל ישראל, כולל יהודי הדר בארץ הקדש ויהודי הדר בחו"ל, שזה שהמריצני לבוא בשורותי האמורות למר וביתו.

עוד נקודה שהביאתני לכתוב לו מכתב זה היא ההתעוררות הרבה אשר כ' גרם בלב כמה וכמה מאחינו בנ"י על ידי הנחת-התפילין ליד כותל המערבי, שגם זה זכה לפירסום ומצא הד רחב והכי חיובי בשכבות שונות של העם ובמקומות קרובים וגם רחוקים.

נקודת נחמה אפילו באסון גדול כהאמור, ועוד יותר מנקודה, מתבטאת בנוסח7 המסורתי והמקודש על ידי עשיריות דורות של תורה ומסורה של עמנו –

המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים.

אשר בהתבוננות ראשונה תמוה הקישור שבין שני הענינים. אלא שכאמור בזה הוא עיקר הנחמה בתוכנה הפנימי, אשר כמו שאבלות ציון וירושלים הרי משותפת היא לכל בני ובנות ישראל בכל מקום שהם, אף כי נרגש הדבר יותר אצל היושב בירושלים ורואה כותל המערבי ובית מקדשנו בחורבנו מאלו הנמצאים בריחוק מקום, אבל גם אצלם גדול הכאב והצער. וכן הוא גם באבל היחיד והמשפחה, אשר מהנחמה בזה היא שכל העם משתתף בצערו, שהרי בסגנון8 חכמינו ז"ל כל בני ישראל הם קומה אחת שלימה.

ועוד נקודה ועיקר, נחמה9 בכפלים, אשר כמו שבודאי ובודאי יבנה השם חרבות ציון וירושלים ויקבץ10 נדחי ישראל מכל קצוי תבל על ידי משיח צדקנו ויביאם ברנה לראות בשמחתה של ציון וירושלים, כך הוא ללא ספק בנוגע לאבל היחיד, אשר יקיים ה' דברו והקיצו11 ורננו שוכני עפר, ותגדל השמחה, שמחה אמתית, בהפגשם כולם יחד בעת תחית המתים.

ובזה עוד נקודה שלישית, אשר כמו שבנוגע לציון וירושלים שלטה יד הרומים, וקודם לכן יד הבבלים, רק בבית המקדש הבנוי מעצים ואבנים כסף וזהב, אבל בית המקדש הפנימי שבלב כל אחד ואחת של ישראל אין יד האומות יכולה לשלוט בו ונצחי הוא, כך הוא גם בנוגע לאבל היחיד, אשר יד המות שולטת אך ורק בהגוף ועניניו, אבל הנשמה נצחית היא רק שעלתה לעולם האמת. שלכן כל פעולה טובה המכוונת על פי רצונו של נותן החיים, הוא השם יתברך, מוסיפה בתענוג הנשמה ובזכותה וטובתה.

ויהי רצון אשר מכאן ולהבא לא ידעו הוא ובני ביתו שי' מכל צער וכאב, ובפעולותיו בהגנה על ארץ הקודש, ארץ אשר תמיד עיני12 ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, וכן גם בחייו הפרטיים – בשמירת הנחת תפילין ומצוה13 גוררת מצוה ועוד מצוה – ימצא ניחומים.

בכבוד ובברכה,

מ. שניאורסאהן

הערות

  1. 1. נדפסה בלקו"ש ח"י ע' 209. ב"בכרם חב"ד" גליון 15 (טבת, תשכ"ח). ובשלימות ב"תורת מנחם – מנחם ציון" ח"ב ע' 536 ואילך.
  2. 2. מר אריאל שי' שרון : אגרות נוספות אליו – לקמן ט'תקמט.
  3. 3. בעת המלחמה : מלחמת "ששת הימים" בשנת תשכ"ז.
  4. 4. רבים ביד מעטים : ע"פ נוסח הודאת "ועל הנסים" דחנוכה.
  5. 5. אין כל פלא שאין נברא מבין דרכי הבורא : ראה גם לעיל חכ"ד אגרת ט'קכד, ובהנסמן בהערות שם. לקמן אגרת ט'תיד.
  6. 6. כל ישראל חברים : ע"פ ס' שופטים כ, יא. וראה חגיגה כו, א. תניא אגה"ק סוסכ"ב.
  7. 7. בנוסח המסורתי . . המקום ינחם אתכם כו' : בהבא לקמן – ראה גם לעיל חכ"ד אגרת ט'ריא, ובהנסמן בהערות שם.
  8. 8. בסגנון חכמינו ז"ל : לקו"ת ר"פ נצבים. וראה ירושלמי נדרים פ"ט ה"ד. טעהמ"צ להאריז"ל פ' קדושים. סהמ"צ להצ"צ מצות אהבת ישראל פ"א.
  9. 9. נחמה בכפליים : ראה איכ"ר ספ"א.
  10. 10. ויקבץ נדחי ישראל . . ע"י משיח צדקנו : ראה רמב"ם הל' מלכים ספי"א.
  11. 11. והקיצו ורננו שוכני עפר : ישעי' כו, יט.
  12. 12. ארץ אשר גו' : עקב יא, יב.
  13. 13. ומצוה גוררת מצוה : אבות פ"ד מ"ב.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.