מח אומרים פרשת התמיד, ופסוקי קרבן שבת אומרים אצל פרשת התמיד

הערות

1. 244. סדר רב עמרם. רמב"ם הל' תפלה פ"ז הי"א (ויש מקומות שקורין צו את בני ישראל), וסדר התפלה בתחילתו. רמ"א ריש הסימן (ואומרים פרשת התמיד). וכן הוא לעיל סי' א מהדורא קמא סי"ט (יש נוהגין לומר ... אחר כך פרשת התמיד). סי' מז ס"י ( ובקריאת פרשת התמיד הן שוות לאנשים). לקמן סי' מט (נהגו לקרות פרשת הקרבנות ... בעל פה).
2. 245. שבלי הלקט רס"י ה (וכתב ר' בנימין אחי נר"ו, שקריאת פרשת תמיד חובה). טור (וקבעו לקרות פרשת התמיד). עיין ב"י סוף סי' מז בשם האגור סי' ב בשם מהרי"ל (חייבות גם כן בקריאת העולה והקרבנות), וסי' מט בשם הרב רבינו יונה ברכות י, ב (התקינו לומר פרשת הקרבנות על פה בכל יום מפני שהיא חובה).
3. 246. תענית כז, ב (אמר לפניו, רבש"ע, תינח בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם. אמר לו, כבר תקנתי להם סדר קרבנות, בזמן שקוראין בהן לפני, מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני, ואני מוחל להם על כל עונותיהם). טור ולבוש ס"א (שכן קבלו רבותינו ז"ל, שבזמן שאין בית המקדש קיים ואין יכולין להקריב הקרבנות, מי שעוסק בהן ובפרשיותיהן, מעלה עליו הכתוב כאילו הקריבום). וכן הוא בנוסח רבון העולמים (יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו, שיהא שיח שפתותינו חשוב ומקובל לפניך כאילו הקרבנו קרבן התמיד במועדו).
4. 247. מהדורא קמא סי"א (אמרו חכמים כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה, וכל העוסק בתורת חטאת כאלו הקריב חטאת, לפיכך טוב לומר בכל יום פרשת העולה), ומהדורא בתרא ס"ט (טוב מאד לומר פרשת הקרבנות ... לקיים מה שנאמר ונשלמה פרים שפתינו, וכמו שאמרו חכמים על פסוק זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת וגו', כל העוסק בתורת עולה כו').
5. 248. שו"ע סי' א ס"ט (ואחר כך פרשת מזבח מקטר קטורת ופרשת סמני הקטורת ועשייתו). מ"א שם ס"ק יב (כי אחר התמיד היו מקריבין הקטורת). הרבי הי' מונה את סממני הקטורת באצבעות ידו, כמבואר בפרי עץ חיים שער עולם העשי' פ"ה (וצריך למנות הסמים באצבעות הידים אחד לאחד, כדי שלא ידלג ח"ו אחד מהם), ובמשנת חסידים, תפלת העשי' פ"ה מ"א (וימנה אצבעותיו, שלא יטעה בסממנים שלו, שהם אחד עשר). וכן נהג רבינו הזקן, כמבואר בשער הכולל פ"ג ס"י.
6. 249. לעיל סי' א מהדורא קמא סי"ט (ואחר כך פרשת מזבח מקטר קטרת, ואחר כך פרשת סמני הקטורת ועשייתן).
7. 250. על הכל סי' א, בשם מהר"ם מרוטנבורג (ואמר הר"מ שטוב לומר מערכת דאביי ... ואחר כך רבון העולמים). טור ורמ"א (ויש אומרים סדר המערכה ורבון העולמים אתה צויתנו וכו'). וכן הוא בסידור.
8. 251. יומא לג, א (אביי מסדר מערכה משמיה דגמרא ואליבא דאבא שאול). ובזמנינו שאביי אינו מסדר, הנוסח הוא "אביי הוה מסדר". משנת חסידים תפלה העשיה פ"ו סי"ב (ואחר כך יאמר הפיסקא דאביי הוה מסדר). סידור האריז"ל (ר' שבתי).
9. 252. ובנוסח הסידור (רבון העולמים, אתה ציויתנו), כבטור ורמ"א שם.
10. 253. כדלעיל סי' מז ס"ט ( המשכים קודם אור היום יכול לברך כל סדר הברכות, חוץ ... פרשת התמיד ... שימתין מלאמרה עד שיאור היום) .
11. 254. טור (ואין לחוש אם יקרא פרשת התמיד שנית עם הציבור). ב"י (כלומר, ולא תימא דהוי כמקריב שני תמידין בשחרית והוי כמוסיף על המצות, דבקריאה בעלמא ליכא משום בל תוסיף).
12. 255. טור (ולרווחא דמלתא יכוין בקריאה שנייה כקורא בתורה). רמ"א שם (ויכוין בפעם השניה כקורא בתורה). מ"א ס"ק א (לרווחא דמלתא, שלא יהא כמקריב ב' תמידין).
13. 256. עמק ברכה סי' יט (פרשת התמיד ושאר עניני הקרבנות טוב לאומרם בעמידה, דומיא דהקרבת הקרבנות שהיו הכהנים עומדים בעבודה). הובא בהקדמת השל"ה עמוד העבודה פ"י (כתב אבי זקני החסיד ז"ל, וז"ל בספר עמק הברכה דף מ"ה, פרשת התמיד ... עומדים בעבודה ). מ"א ריש הסימן (פרשת הקרבנות יאמר בעמידה דוגמת הקרבנות שהיו בעמידה (עמק הברכה). וכן הוא לעיל סי' א מהדורא קמא סי"ד (צריך לומר פרשת הקרבנות מעומד). והוא כמו בתפלת שמונה עשרה, שיתבאר לקמן סי' צח ס"ד (התפלה היא במקום קרבן, ולכן צריך ליזהר שתהא דוגמת הקרבן ... מעומד, כמו עבודה). אבל במהדורא בתרא סי' א ס"ט (אבל אין צריך לומר מעומד). ורק לענין תפלת שמונה עשרה אמרינן שצריכה להיות מעומד כמו עבודה. וראה אגרות קודש חי"א אגרת ג'תשי.
14. 257. זבחים כג, ב (אמר קרא לעמוד לשרת, לעמידה בחרתיו ולא לישיבה). רמב"ם הל' ביאת מקדש פ"ה הט"ז (ואין עבודה אלא מעומד, שנאמר לעמוד לשרת).
15. 258. סדר רב עמרם (ובשבת מוסיף וביום השבת שני כבשים וגו' עד על עולת התמיד ונסכה). טור ושו"ע ס"א (בשבת אומרים אצל פרשת התמיד פסוקי מוסף דשבת).
16. 259. כדלקמן סי' רפו ס"א (זמן תפלת מוסף מתחיל מיד אחר תפלת השחר), וס"ג (ואם עבר והתפלל אותה קודם שהתפלל שחרית יצא, שאף שקרבן מוסף שהקריבוהו קודם תמיד של שחר פסול, מכל מקום בתפלה לא החמירו כל כך להיות חוזר ומתפלל).
17. 260. מ"א ס"ק ב (אף על גב שעדיין לא התפללו שחרית ואסור להקדים מוסף לתמיד, מכל מקום הרי כבר אמרו פרשת התמיד, ואם תחשב אמירת הפסוקים להקרבה, גם אמירת פסוקי תמיד נחשב להקרבה). אבל בנוסח הסידור לא הובאו פסוקי מוסף של שבת אחר פרשת התמיד, כמבואר בשער הכוונות ענין תפלת שחרית (ולא היה נוהג לומר ביום שבת פסוק וביום השבת שני כבשים בני שנה כו', כמנהג ספרדים, לפי שאלו הם מענין קרבן מוסף שבת, ואין עתה זמנה, עד אחר סיום תפלת שחרית). ואומרים אותם בתפלת מוסף, כדלקמן סי' תקצא ס"ה (צריך להזכיר פסוקי קרבנות המוספים בכל תפלות של מוסף, בין של שבת בין של ראש חודש בין של יום טוב בין של ראש השנה ויום הכיפורים, כדי שתעלה לנו הזכרתן במקום הקרבתם. ואם אמר נעשה ונקריב לפניך כמו שכתבת עלינו בתורתך, יצא, ושוב אין צריך לומר מקראות המוספין. לפיכך נוהגין בספרד שאין אומרים פסוקי המוספין אלא בשבת וראש חודש, שרגילין בהם ולא יבאו לטעות, אבל בשאר המועדים אין אומרים פסוקי המוספין, שמא יבואו לטעות על ידי כך ותתבלבל תפלתם).
18. 261. ספר האשכול הלכות פסוקי דזמרה (אינו מן עיקר המנהג לומר המוסף דראש חדש ושל מועדים, מפני שקורין בספר תורה פרשת החדש בכל חדש וחדש ופרשת מועדים במועדים. אבל פרשת תמיד שהוא צו את בני ישראל, שאין מוציאין ספר תורה בכל יום, ומוסף שבת, שאינו אלא ב' פסוקים ולא תקנו לקרותו בספר תורה, לכך תקנו אותן לאמרן בכל בקר בהשכמה). כל בו סי' ב, וארחות חיים הלכות מאה ברכות סי' יא (ויש שנהגו להוסיף בראש חדש ובראשי חדשיכם. אבל אין זה מעיקר המנהג, ולא במועד פרשת המועד, לפי שקורין אותה בתורה. אבל פרשת תמיד, שאין קורין אותה בתורה, שאין מוציאין בכל יום ספר תורה, ולא מוסף שבת, לפי שאין בו אלא שני פסוקים, לכך נהגו לאמרן בכל יום ופרשת שבת בכל שבת). שו"ע (בשבת אומרים אצל פרשת התמיד פסוקי מוסף דשבת, אבל לא בראש חדש ויום טוב, מפני שקורין בתורה בפסוקי מוסף). והוא כדלקמן סי' רפג (אף שתקנו הגאונים להוציא לכל יום טוב ספר שני לקרות בפרשת המוספים, בשבת לא תקנו כן, מפני שבפרשת מוסף השבת אין בה אלא ב' פסוקים בלבד, ואין קורין בתורה פחות מג' פסוקים, כמו שנתבאר בסי' קל"ז. ועוד לפי שצריך להפטיר בנביא בכל שבת מענין הפרשה שקרא ממנה המפטיר, ואם יקרא במוסף שבת יצטרך להפטיר מענין שבת ויהיו כל ההפטרות של כל השנה בענין אחד).
19. 262. רמ"א ס"א (ויש אומרים שמזכירין גם מוסף ראש חדש. וכן נוהגין, כדי לפרסם שהוא ראש חודש. וכן הוא לקמן סי' תכ"א). טור ושו"ע סי' תכא (נוהגין באשכנז שאומרים פרשת בראשי חדשיכם שחרית אחר פרשת התמיד. ובספרד אין נוהגין לאומרה לפי שעתידין לקרות אותה בספר תורה). ובסידור לא הובאו פסוקי ראש חדש אחר פרשת התמיד.
20. 263. הרב דוד אבודרהם ברכות השחר (נהגו ישראל להתנועע בשעה שקורין, כי כשנתנה התורה נרתעו כלם, שנאמר (יתרו כ, טו) וירא העם וינועו, וכתיב (תהלים לה, י) כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך, להודיע כי הוא וכל עצמותיו עסוקים יחד להלל ולשבח לשם). רמ"א (ונהגו המדקדקים להתנועע בשעה שקורין בתורה, דוגמת התורה שנתנה ברתת). וכדאמרינן ברכות כב, א (מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע (דכתיב וירא העם וינועו וגו', רש"י), אף כאן באימה וביראה וברתת ובזיע), ובזוהר במדבר ריח, ב ואילך (שאילנא ליה, מאי האי דכל עמין דעלמא לא עבדין נענועא, אלא ישראל בלחודייהו דכד לעאן באורייתא מתנענען הכא והכא).
21. 264. ספר חסידים סי' נז (וצריך לנענע כל גופו בשעת התפלה, דכתיב (תהלים לה, י) כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך). שבלי הלקט סי' יז דין תפלה בלחש (מצאתי במעשה המרכבה, ובשעת התפלה צריך אדם לנענע כל גופו, שנאמר כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך). ארחות חיים הלכות בית הכנסת סי' כט (וינענע כל גופו לקיים מה שנאמר כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך). מהרי"ל הלכות תפלה (כל סדר התפלה היה ... מנענע גופו מאחוריו לפניו). רמ"א (וכן בשעה שמתפללים, על שם כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך). מ"א ס"ק ד (ובמהרי"ל כתוב, שהי' מתנועע בתפילה מלפניו לאחריו ומאחריו לפניו עיי"ש).
22. 265. שו"ת מהרמ"ע מפאנו סי' קיג (בתפלה, יאות אמרין, כי אני מודה ובא שאסור לנענע גופו בשעה שאדם מתפלל. לא נאמר כל עצמותי תאמרנה אלא שבחו של מקום, כדכתיב ה' מי כמוך). מ"א שם (היינו בפסוקי דזמרה, אבל בתפילה אין להתנועע (מ"ע בתשו' סי' קי"ג)).
23. 266. מהרמ"ע בספר עשרה מאמרות מאמר אם כל חי חלק א סי' לג (זולת מה שנהגו קצת פרושים לקיים בעצמם מפני שמי ניחת הוא (מלאכי ב, ה), בחתימת הברכות בלבד, ובניחותא). מ"א שם (בס' י"מ מאכ"ח ח"א סי' ל"ג כתב, שקצת פרושים נהגו להתנועע בנחת בחתימות הברכות בלבד).
24. 267. מ"א שם (ודעביד כמר עביד וכמר עביד, ובלבד שיכוין).