שיחת יום א' פ' קדושים, כ"ז ניסן, ה'תש"ל
210
בס"ד. שיחת* יום א' פ' קדושים, כ"ז ניסן, ה'תש"ל
– להת' שי' החוזרים לאה"ק ת"ו, בחדרו הק' –
כיון שעומדים אתם לעלות חזרה לארה"ק, לאחרי הזמן שהייתם בחו"ל, לכן עליכם להיות – כדברי הגמרא 1455 – "כתרי מנייהו", דהיינו ב"פ ככה, וכפירוש החסידות ב"כפלים לתושי'" 1456 , שאין זה בדיוק ב"פ, אלא זהו ענין שלא בערך 1457 , ורק בגלל איזה טעם הרי זה נקרא "כפלים".
ומובן, שלכל לראש הרי זה בנוגע ללימוד התורה – שזה הי' ההיתר לצאת לחו"ל 1458 ; וכיון ש"גדול למוד תורה שהלמוד מביא לידי מעשה" 1459 , הנה כן הוא גם בנוגע למעשה שבא כתוצאה מלימוד התורה.
וכיון שענין התורה הוא "מים חיים" 1460 – צריך הדבר להתבטא בכך שיתוספו עוד תלמידים, ולימוד התורה יתפשט עוד יותר, עד למקומות שנקראים "חוצה" 1461 .
ולכל לראש, עבודתכם בבואכם בחזרה היא – לבנות את ישיבות חב"ד (שבהם תמשיכו ללמוד) שיהיו גדולים יותר הן בכמות והן באיכות: בכמות – שיתוספו עוד תלמידים, וגם באיכות – בנוגע לביסוס וחיזוק והתרחבות בסדרי הלימודים בכמות ובסדרי הלימודים באיכות.
אלו מכם שבאו מישיבת "תורת אמת" בירושלים, וימשיכו ללמוד בה – יש להם תפקיד מיוחד: כיון שזוהי ישיבה הקשורה עם ירושלים
211
עיר הקודש, עליהם להשקיע את עצמם בכל הכחות עד כדי מס"נ, שכל אחד יהי' דוגמא חי' כיצד צריכה להיראות ישיבת תורת אמת. לכל לראש, בנוגע לדבר שבולט לעין מיד – שמירת סדרי הלימודים, וכמובן גם בנוגע לשאר הענינים: התמדה ושקידה אליבא דנפשי' בלימוד הנגלה ובלימוד החסידות, ועבודת התפלה, ובכל הענינים.
אפילו הענינים שתלויים ובאים מצד ראשי הישיבה, משגיחים או משפיעים – צריך להשתדל שגם הם ישמרו על כל סדרי הלימודים, וכשהם יראו שהתלמידים דורשים זאת, בודאי שגם הם יקפידו יותר בדבר.
וכן (כאמור לעיל) להשתדל שיתוספו עוד תלמידים.
וכיון שכל הנ"ל הוא דבר נחוץ ביותר, וזכות הרבים – הרי בודאי שזכות הרבים מסייעתם.
וכאשר כל אחד מכם יעשה זאת במסירה ונתינה, אזי יראה פרי טוב בעמלו – שיתוסף בבנין ישיבת תורת אמת שלא בערך, היינו, שככל שהי' באופן טוב עד עתה, יתוסף בזה שלא בערך יותר.
ועד"ז גם בנוגע לאלו מכם שיחזרו לקרית גת.
ואם רק תהי' הסכמה מהנהלות הישיבות שם – מה טוב שרובם של התלמידים יהיו בתורת אמת, ואחדים בקרית גת (ענין זה לא נוגע כ"כ לישיבה שבכפר חב"ד).
וכאמור לעיל, שתקבלו על עצמכם תפקיד חדש, לבסס ולהרחיב – הן בעומק והן בהתרחבות גדולה ובאורך – את ישיבת תורת אמת בכל פרטי', ועד"ז בנוגע לישיבה בקרית גת; אבל בתורת אמת בפרט , מצד היותה בירושלים.
וכמו"כ תעסקו שם במבצע תפילין, אבל רק בזמנים ובאופנים שלא יפגעו כלל בהתמדה ושקידה וכל עניני הישיבה, שזהו העיקר ולכל לראש אצלכם.
* * *
השי"ת יעזור לכם שיקויימו ב' הפירושים – שהובאו בחסידות ובפרט מהצ"צ 1462 – במאמר המדרש 1463 על מ"ש בפרשת השבוע 1464 "קדושים תהיו", "יכול כמוני, ת"ל כי קדוש אני, קדושתי למעלה מקדושתכם":
212
פי' הא', שאכן "קדושתי למעלה מקדושתכם" (אע"פ שיש קס"ד "יכול כמוני"), ופי' הב', שאכן יכול להיות – "כמוני", כמבואר שם דרגות אלו.
וכפירוש החסידים 1465 , שפירוש המדרש (לפי פי' הב') אינו בתור קשיא ושאלה בדבר ("יכול כמוני") שדוחים אותה ("קדושתי למעלה מקדושתכם"), אלא זהו בניחותא: "קדושים תהיו" – מפרש המדרש בפשטות – שאכן יכולים להיות ("יכול") "כמוני", היינו, שאכן יכול להיות שיהודי עומד בקדושה כזו כמו הקב"ה כביכול.
והכח על זה (ומהיכן למדים זאת) – "תלמוד לומר כי קדוש אני": מהו הטעם ש"קדושים תהיו" – בגלל ש"קדוש אני", ומזה מוכח שאכן יכולים להיות כמו "קדוש אני" 1466 . וההסברה בזה – אומר המדרש – לפי ש"קדושתי למעלה (תלוי') מקדושתכם" 1467 : כשיהודי למטה מתנהג כמו אדם קדוש, ובמילא כל עניניו הם קדושים – בזה תלוי', כביכול, קדושתו של הקב"ה למעלה.
וזוהי הנתינת כח ליהודי שיוכל להיות [לא רק כפי' הא', שזהו רק קס"ד, ואח"כ בא "תלמוד לומר" שאינו כן, אלא גם כפי' הב', שיכול להיות] קדוש כביכול כקדושתו של הקב"ה.
וענין זה נאמר ליהודי בכל מקום שהוא, עאכו"כ עבור אלו שהם לא בחו"ל אלא בארץ הקודש , אשר "עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה" 1468 , ועאכו"כ בירושלים עיה"ק שבאה"ק 1469 ; עאכו"כ יהודי – שיהודי הוא קדוש – ונמצא בירושלים שהיא עיר הקודש, ולומד בישיבה קדושה תורה קדושה, ובאופן דקדוש ומובדל 1470 (שהוא מובדל מתאוות העולם ומקדש את עצמו בענינים של קדושה 1471 ) – אזי יש לו שלא בערך יותר כחות ושלא בערך יותר סיוע מלמעלה.
והקב"ה עוזר לו למלא בחסד וברחמים ובהצלחה רבה ומופלגה כל הפרטים האמורים לעיל; ולכל לראש – ללמוד, כפשוטו, בהתמדה
213
ושקידה הכי גדולה, הן נגלה והן חסידות, והלימוד יביא לידי מעשה – קיום המצוות בהידור, כולל עבודת התפלה, וגם בהנקודה של הפצת המעיינות חוצה.
* * *
ויהי רצון שתבשרו טוב בכל האמור.
תתדברו ביניכם מי מכם יהי' המודיע מהנעשה בכל זה בירושלים, ומהנעשה בכל זה בקרית גת (ומהנעשה בכל זה בשאר מקומות – אם הנהלת הישיבה תחליט שחלק מכם יהיו גם בישיבות חב"ד שבשאר המקומות).
כדי שתהי' אחיזה גם בענינים גשמיים – אשתתף בהוצאות הנסיעה, וזה גם יחזק את השליחות האמורה.
שנשמע מכם בשורות טובות; שיהי' קיץ מוצלח והצלחה תמידית;
ותמלאו את כל ד' הפירושים ד"וספרתם" 1472 (כמדובר אתמול 1473 בענין "וספרתם לכם" 1474 ): ענין המספר; ענין סיפור והגדה; ענין הספר; והענין דאבן ספיר, ויהי' זה באופן ד"לכם" 1475 .
וענין זה יביא אתכם לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות.
[כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן בידו הק' לכל א' מהתלמידים שיחיו שטר ע"ס 50 דולר].
שנשמע מכם בשורות טובות בגשמיות וברוחניות גם יחד.
______ l ______
הערות
- 1455. כתובות עה, סע"א.
- 1456. איוב יא, ו.
- 1457. ראה שמו"ר רפמ"ו. רד"ה ביום השמע"צ תרצ"ט (סה"מ תרצ"ט ע' 60 ואילך). ולהעיר מרד"ה לך לך תרכ"ז (סה"מ תרכ"ז ע' ט).
- 1458. רמב"ם הל' מלכים פ"ה ה"ט.
- 1459. ב"ק יז, א. ולהעיר ממאמרי ד"ה ושננתם (אוה"ת – להצ"צ – פ' ואתחנן ע' רלח ואילך).
- 1460. לקו"ת חוקת (נז, א ואילך) ובכ"מ. ולהעיר מזח"ג (צז, ב): "לאתדכאה במיין כו' ואקרי מים חיים" – אף דקאי בזבה. וכן הוא בתקו"ז בסופו (קמג, ב) סוף ת"ה (בנדה). בלקו"ת שלח (מב, ב. בנדה וזבה). ובשיטת הגאונים, רבותיו דרש"י ובס' הפרדס לרש"י ועוד. ראה הערות וציונים ללקו"ת שם (וראה גם תו"מ חל"ט ע' 352. וש"נ).
- 1461. ועי"ז יתהפך ה"חוצה" דהעושה – וכתורת הבעש"ט עה"פ (תהלים קכא, ה) "ה' צלך" – הובאה ג"כ בקדושת לוי פ' בשלח (ראה כש"ט בהוספות סע"ח. וש"נ).
- 1462. ראה תו"מ סה"מ אייר ע' רמט ואילך. וש"נ.
- 1463. ויק"ר פכ"ד, ט.
- 1464. ר"פ קדושים. וראה מאור עינים עה"פ.
- 1465. ראה גם אג"ק ח"ו ס"ע מא.
- 1466. וי"ל דסמיך (גם) אסיפא דקרא: " אני ה' אלקיכם" – כח שלכם.
- 1467. ראה תנחומא ותו"כ עה"פ. ולהעיר מתורת הה"מ (בסו"ס אור תורה) "דע מה למעלה – ממך" (אבות רפ"ב. וראה גם תו"מ ח"נ ע' 363. וש"נ).
- 1468. עקב יא, יב.
- 1469. כלים פ"א מ"ח.
- 1470. עיין תניא פמ"ו (ובכ"מ). ושם: "שהיא קדושתו של הקב"ה בכבודו ובעצמו". ובכתבי אדנ"ע (המשך תער"ב ח"ב ע' תתקכד. ועוד) דבכבודו ובעצמו – מל' דא"ס ועצמות דא"ס שלפני הצמצום.
- 1471. ראה רמב"ם סוף הל' שמיטה ויובל, ושם: "נתקדש קדש קדשים".
- 1472. ראה ג"כ אוה"ת להצ"צ ר"פ תשא. ורד"ה וספרתם לכם (בפ' אמור ע' קסז).
- 1473. במאמר ד"ה וספרתם לכם דש"פ אחרי פ"ב (לעיל ע' 174 ואילך).
- 1474. אמור כג, טו.
- 1475. להעיר מדרז"ל: "לכם משלכם" (סוכה מא, ב). וראה ד"ה וספרתם (בלקו"ת (אמור לה, ד), בסידור (עם דא"ח), באוה"ת – הנ"ל (ע' קסח) – ועוד).
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ה׳:ט׳ - הטקסט מספריא
אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ וכן יוצא הוא לסחורה אבל לשכון בחוצה לארץ אסור אא"כ חזק שם הרעב עד שנעשה שוה דינר חטין בשני דינרין במה דברים אמורים כשהיו המעות מצויות והפירות ביוקר אבל אם הפירות בזול ולא ימצא מעות ולא במה ישתכר ואבדה פרוטה מן הכיס יצא לכל מקום שימצא בו ריוח ואף על פי שמותר לצאת אינה מדת חסידות שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו ומפני צרה גדולה יצאו ונתחייבו כלייה למקום.
ויקרא רבה כ״ד:ט׳ - הטקסט מספריא
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, שְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת הִכְתִּיב לָנוּ משֶׁה בַּתּוֹרָה וְאָנוּ לְמֵדִין אוֹתָן מִפָּרָשַׁת פַּרְעֹה הָרָשָׁע. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (דברים כח, יג): וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה, יָכוֹל כָּמוֹנִי תַּלְמוּד לוֹמַר רַק, לְשׁוֹן מִעוּט, גְּדֻלָּתִי לְמַעְלָה מִגְּדֻלַּתְכֶם, וְאָנוּ לְמֵדִים אוֹתָהּ מִפַּרְעֹה הָרָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מא, מ): אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי, יָכוֹל כָּמוֹנִי, תַּלְמוּד לוֹמַר (בראשית מא, מ): רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶךָּ, גְּדֻלָּתִי לְמַעְלָה מִגְדֻלָּתֶךָ. וְהָדֵין: קְדשִׁים תִּהְיוּ, יָכוֹל כָּמוֹנִי תַּלְמוּד לוֹמַר: כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי, קְדֻשָּׁתִי לְמַעְלָה מִקְדֻשַּׁתְכֶם. וְעוֹד אָנוּ לְמֵדִין מִפַּרְעֹה הָרָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מא, מד): וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה, יָכוֹל כָּמוֹנִי, תַּלְמוּד לוֹמַר אֲנִי פַרְעֹה, גְּדֻלָּתִי לְמַעְלָה מִגְּדֻלָּתֶךָ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, מֵאֲנִי שֶׁל בָּשָׂר וָדָם אַתָּה לָמֵד אֲנִי שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמָה אֲנִי שֶׁל בָּשָׂר וָדָם עַל יְדֵי שֶׁאָמַר פַּרְעֹה לְיוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה, זָכָה לְכָל הַכָּבוֹד הַזֶּה, לִכְשֶׁיָּבוֹא אֲנִי שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (ישעיה מו, ד): וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא, וּכְתִיב (ישעיה מד, ו): כֹּה אָמַר ה' מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ [ה' צבאות] אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
משנה אבות ב׳ - הטקסט מספריא
רבי אומר איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושה. ותפארת לו מן האדם, והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה. שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות. והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה. ושכר עבירה כנגד הפסדה. והסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה. דע מה למעלה ממך. עין רואה. ואוזן שומעת. וכל מעשיך בספר נכתבין:
רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר. יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ. שיגיעת שניהם משכחת עון. וכל תורה שאין עמה מלאכה. סופה בטלה. וגוררת עון. וכל העמלים עם הצבור. יהיו עמלים עמהם לשם שמים. שזכות אבותם מסייעתן. וצדקתם עומדת לעד. ואתם מעלה אני עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם:
הוו זהירין ברשות. שאין מקרבין לו לאדם. אלא לצורך עצמן. נראין כאוהבין בשעת הנאתן. ואין עומדין לו לאדם בשעת דחקו:
הוא היה אומר. עשה רצונו כרצונך. כדי שיעשה רצונך כרצונו. בטל רצונך מפני רצונו. כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך. הלל אומר אל תפרוש מן הצבור ואל תאמן בעצמך עד יום מותך. ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו. ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להשמע. ואל תאמר לכשאפנה אשנה. שמא לא תפנה:
הוא היה אומר אין בור ירא חטא. ולא עם הארץ חסיד. ולא הביישן למד. ולא הקפדן מלמד. ולא כל המרבה בסחורה מחכים. ובמקום שאין אנשים. השתדל להיות איש:
אף הוא ראה גולגלת אחת שצפה על פני המים. אמר לה על דאטפת אטפוך וסוף מטיפיך יטופון:
הוא היה אומר מרבה בשר. מרבה רמה. מרבה נכסים. מרבה דאגה. מרבה נשים. מרבה כשפים. מרבה שפחות. מרבה זמה. מרבה עבדים. מרבה גזל. מרבה תורה. מרבה חיים. מרבה ישיבה. מרבה חכמה. מרבה עצה. מרבה תבונה. מרבה צדקה. מרבה שלום. קנה שם טוב. קנה לעצמו. קנה לו דברי תורה. קנה לו חיי העולם הבא:
רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל ומשמאי. הוא היה אומר אם למדת תורה הרבה. אל תחזיק טובה לעצמך. כי לכך נוצרת. חמשה תלמידים היו לרבן יוחנן בן זכאי. ואלו הן רבי אליעזר בן הורקנוס. ורבי יהושע בן חנניה. ורבי יוסי הכהן. ורבי שמעון בן נתנאל. ורבי אלעזר בן ערך. הוא היה מונה שבחן. רבי אליעזר בן הורקנוס בור סיד שאינו מאבד טפה. רבי יהושע אשרי יולדתו. רבי יוסי חסיד. רבי שמעון בן נתנאל ירא חטא. ורבי אלעזר בן ערך מעין המתגבר. הוא היה אומר אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים. ואליעזר בן הורקנוס בכף שניה מכריע את כולם. אבא שאול אומר משמו. אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים. ורבי אליעזר בן הורקנוס אף עמהם. ורבי אלעזר בכף שניה. מכריע את כולם:
אמר להם צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר עין טובה. רבי יהושע אומר חבר טוב. רבי יוסי אומר שכן טוב. רבי שמעון אומר הרואה את הנולד. רבי אלעזר אומר לב טוב. אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך. שבכלל דבריו דבריכם. אמר להם צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם. רבי אליעזר אומר עין רעה. רבי יהושע אומר חבר רע. רבי יוסי אומר שכן רע. רבי שמעון אומר הלוה ואינו משלם. אחד הלוה מן האדם. כלוה מן המקום ברוך הוא. שנאמר (תהלים לז, כא) לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן. רבי אלעזר אומר לב רע. אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך. שבכלל דבריו דבריכם:
הם אמרו שלשה שלשה דברים. רבי אליעזר אומר יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך. ואל תהי נוח לכעוס. ושוב יום אחד לפני מיתתך. והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים. והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה. שנשיכתן. נשיכת שועל. ועקיצתן. עקיצת עקרב. ולחישתן. לחישת שרף. וכל דבריהם כגחלי אש:
רבי יהושע אומר עין הרע. ויצר הרע. ושנאת הבריות. מוציאין את האדם מן העולם:
רבי יוסי אומר יהי ממון חברך חביב עליך כשלך. והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך. וכל מעשיך יהיו לשם שמים:
רבי שמעון אומר הוי זהיר בקרית שמע ובתפלה. וכשאתה מתפלל. אל תעש תפלתך קבע. אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ברוך הוא. שנאמר (יואל ב, יג) כי אל חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה. ואל תהי רשע בפני עצמך:
רבי אלעזר אומר הוי שקוד ללמוד תורה. ודע מה שתשיב לאפיקורוס. ודע לפני מי אתה עמל. ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך:
רבי טרפון אומר היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים והשכר הרבה ובעל הבית דוחק:
הוא היה אומר לא עליך המלאכה לגמור. ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה. אם למדת תורה הרבה נותנים לך שכר הרבה. ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. ודע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא:
משנה כלים א׳:ח׳ - הטקסט מספריא
לפנים מן החומה מקודש מהם. שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני. הר הבית מקודש ממנו. שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם. החיל מקודש ממנו. שאין עובדי כוכבים וטמא מת נכנסים לשם. עזרת נשים מקודשת ממנו. שאין טבול יום נכנס לשם. ואין חייבים עליה חטאת. עזרת ישראל מקודשת ממנה. שאין מחוסר כפורים נכנס לשם. וחייבין עליה חטאת. עזרת הכהנים מקודשת ממנה. שאין ישראל נכנסים לשם. אלא בשעת צרכיהם. לסמיכה. לשחיטה. לתנופה:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

