ר"ד יום ב' דחג השבועות, בעת הסעודה, ה'תשכ"ט
231
בס"ד. ר"ד יום ב' דחג השבועות, בעת הסעודה, ה'תשכ"ט.
רשימה פרטית בלתי מוגה
א. במענה לשאלה למה לא נוהגים להדליק נר להזכרת נשמות, כמובא בלוח של כולל חב"ד – אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: לא ראיתי שכ"ק מו"ח אדמו"ר נהג כן.
ובמענה לשאלה למה מאחרין הזכרת נשמות ליו"ט האחרון (ביום שני דחג השבועות, וכן בפסח – באחרון של פסח, ובסוכות – בשמע"צ) 1650 , אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: כיון שזהו ענין של צער, דוחים זאת כו' 1651 .
ב. הגבאי דמאַנטשעסטער 1652 הודה לכ"ק אדמו"ר שליט"א על שהורה בשחרית לנגן "האדרת והאמונה", ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א שאם הי' מזכיר זאת 1653 לפנ"ז, היו מנגנים גם אתמול. ואח"כ אמר שמגיע לו אחוזים ("קאָמישן")... ולכן ינגן ניגון.
לאחרי שניגן סיפר אודות הפעולות של חב"ד במאַנטשעסטער, וסיפר שהוצרכו סכום גדול כדי למלא הוראת כ"ק אדמו"ר שליט"א, והי' קשה להשיג את הכסף, ובסופו של דבר קיבלו כל הסכום מהממשלה. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: בפעם הבאה תבקשו סכום כפול!...
ואח"כ הפטיר כ"ק אדמו"ר שליט"א: זוהי המעלה של "אנא עבדא"!...
ג. דובר אודות החידוש דמ"ת – ביטול הגזירה דעליונים לא ירדו לתחתונים ותחתונים לא יעלו לעליונים 1654 , ופעולתה בכל המדריגות של הנשמה, עד לבחי' היחידה – לאשתאבא בגופא דמלכא 1655 .
232
ד. דובר אודות המבואר במאמר כ"ק אדנ"ע 1656 בפירוש מ"ש 1657 "ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקים" (לאחרי מ"ת, שהרי במ"ת היו כולם שוים, אף שמשה מחיצה לעצמו כו' 1658 ), שהו"ע עליית התפארת (בחינתו של משה) אל הבינה (ערפל) אשר שם האלקים, בחי' עתיק, שהו"ע העלי' לבחי' עתיק ע"י הבינה – ביחס להגילויים דלעתיד לבוא (שהרי מבואר בתניא 1659 שמ"ת הי' רק מעין לעת"ל), שאז תהי' העלי' לבחי' נעלית יותר בעתיק, שהרי גם בעתיק יש חילוקי מדריגות, כמבואר גם בהמשך תרס"ו 1660 .
ה. דובר אודות המבואר במאמר חג השבועות תרנ"ו 1661 בפירוש הכתוב 1662 "ועשית חג שבועות גו' מסת נדבת ידך גו'", שענין הנדיבות הו"ע הוותרנות להשפיע בפיזור כו', שזהו לפי שחג השבועות קשור עם ענין הכתר (כמארז"ל 1663 שקשרו להם שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע), ובחי' הכתר היא בלי גבול – איך מתאים זה עם מ"ש " די נדבת ידך" 1664 , שמורה על ההגבלה, כמו "די מחסורו" 1665 , "אבל אי אתה מצווה עליו לעשרו" 1666 .
[ואמר לא' המסובים שהדגיש את ענין ההגבלה: מה איכפת לכם שיומשך בחג השבועות ענין העשירות – הרי הנכם מתלוננים שחסר כסף במוסדות?!...]
ו. א' המסובים ששאל בליל א' 1667 אודות אמירת מאמר חסידות בליל שבועות לפנות בוקר, אמר, שמצא בשיחה מכ"ק אדמו"ר שליט"א 1668 שהצ"צ אמר מאמר חסידות בערב חג השבועות. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שהכוונה היא קודם מ"ת.
והוסיף: אם הי' לי ספק בדבר, לא הייתי מטריח את הקהל באמירת מאמר חסידות לפנות בוקר.
233
[כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן הניגון "אנא עבדא", ואמר, שילמדוהו לכל הקהל] 1669 .
______ l ______
הערות
- 1650. ראה שער הכולל פמ"ד סי"ד. וש"נ.
- 1651. ראה שו"ת רשב"ן או"ח סרצ"ב. בצל החכמה ח"ד סקי"ט-כ.
- 1652. לא' המסובים שאמר להגבאי הנ"ל, שצריך לבוא לכאן לעתים קרובות יותר – אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: לכל אחד יש הזמן שלו. וזמנו הוא – חג השבועות (הנקרא "חג המצו"ת" (ראה גם שיחת יום ב' דחה"ש תשכ"ז סל"ב (תו"מ ח"נ ע' 60). וש"נ)), כי בר"ה ויוהכ"פ יש לו "חזקה" לשמש ש"ץ.
- 1653. ראה לעיל ר"ד יום א' בתחלתו (לעיל ע' 230).
- 1654. שמו"ר פי"ב, ג. תנחומא וארא טו. ועוד.
- 1655. ראה זח"א ריז, ב.
- 1656. ד"ה וידבר אלקים דליל ב' דחה"ש תרנ"ח (סה"מ תרנ"ח ע' רב).
- 1657. יתרו כ, יח.
- 1658. מכילתא ופרש"י שם יט, כד.
- 1659. פל"ו (מו, א).
- 1660. ע' קא ואילך. ע' תמא ואילך.
- 1661. סה"מ תרנ"ו ע' שנט ואילך.
- 1662. פ' ראה טז, יו"ד.
- 1663. שבת פח, א.
- 1664. פרש"י עה"פ.
- 1665. פ' ראה טו, ח.
- 1666. כתובות סז, ב. ספרי ופרש"י עה"פ.
- 1667. ס"ג (לעיל ע' 220).
- 1668. ראה שיחת ליל ערב חה"ש תשי"ג ס"ד (תו"מ ח"ח ס"ע 181). וש"נ.
- 1669. ראה גם ר"ד יום א' דחה"ש ס"ד (לעיל ע' 230). שיחת יום ב' דחה"ש סוס"ו (לקמן ע' 251).
שמות רבה י״ב:ג׳ - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קלה, ו): כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה' עָשָׂה וגו', אָמַר דָּוִד אַף עַל פִּי שֶׁגָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (תהלים קטו, טז): הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁגָּזַר וְאָמַר בְּנֵי רוֹמִי לֹא יֵרְדוּ לְסוּרְיָא וּבְנֵי סוּרְיָא לֹא יַעֲלוּ לְרוֹמִי, כָּךְ כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם גָּזַר וְאָמַר: הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם, כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לִתֵּן הַתּוֹרָה בִּטֵּל גְּזֵרָה רִאשׁוֹנָה וְאָמַר הַתַּחְתּוֹנִים יַעֲלוּ לָעֶלְיוֹנִים וְהָעֶלְיוֹנִים יֵרְדוּ לַתַּחְתּוֹנִים, וַאֲנִי הַמַּתְחִיל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, כ): וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי, וּכְתִיב (שמות כד, ט): וְאֶל משֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה', הֲרֵי כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה' עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וגו'. כְּמוֹ כֵן כְּשֶׁבִּקֵּשׁ אָמַר (בראשית א, ט): יִקָּווּ הַמַּיִם, וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ עָשָׂה אֶת הַיַּבָּשָׁה יַם וּתְהוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ה, ח, ט, ו): הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם, וְאוֹמֵר (בראשית ז, יא): בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה. וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ עָשָׂה אֶת הַיָּם וּתְהוֹמוֹת יַבָּשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, כט): וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם, וְאוֹמֵר (תהלים קו, ט): וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהֹמוֹת כַּמִּדְבָּר. וְכֵן בְּמִצְרַיִם, בְּמשֶׁה שֶׁהָיָה בָּאָרֶץ, נָתַן לוֹ רְשׁוּת לִשְׁלֹט בְּמַעֲשֵׂה שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וגו'. לָמָּה הֵבִיא עֲלֵיהֶם בָּרָד, לְפִי שֶׁשָֹּׂמוּ יִשְׂרָאֵל נוֹטְעֵי כְּרָמִים וְגַנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וְאִילָנוֹת, לְפִיכָךְ הֵבִיא עֲלֵיהֶם בָּרָד וְשִׁבַּר אֶת הַכֹּל. עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה, כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹא שָׁמְעוּ לִדְבָרָיו מַה שֶּׁאָמַר לָהֶם (שמות ט, יט): שְׁלַח הָעֵז, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּדַי שֶׁיָּבוֹא הַבָּרָד עַל הַכֹּל.
מדרש תנחומא, וארא ט״ו - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי בָרָד (שמות ט, כב). זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה' עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ (תהלים קלה, ו). הַשָּׁמַיִם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם (תהלים קטו, טז). מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁגָּזַר וְאָמַר: בְּנֵי רוֹמִי לֹא יֵרְדוּ לְסוּרִיָּא, וּבְנֵי סוּרִיָּא לֹא יַעֲלוּ לְרוֹמִי. כָּךְ כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, גָּזַר וְאָמַר: הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם. כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לִתֵּן אֶת הַתּוֹרָה, בִּטֵּל אֶת הַגְּזֵרָה הָרִאשׁוֹנָה וְאָמַר: הַתַּחְתּוֹנִים יַעֲלוּ לָעֶלְיוֹנִים, וְהָעֶלְיוֹנִים יֵרְדוּ לַתַּחְתּוֹנִים, וַאֲנִי הַמַּתְחִיל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי וְגוֹ' (שמות יט, כ). וּכְתִיב: וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה' (שמות כד, א). הֱוֵי, כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ וְגוֹ'.
כְּשֶׁבִּקֵּשׁ אָמַר יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם (בראשית א, ט). וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ, עָשָׂה אֶת הַיָּם יַבָּשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה (שמות יד, כט). הֱוֵי כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה' עָשָׂה. בַּשָּׁמַיִם, נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי בָרָד (שמות ט, כב). וּבָאָרֶץ, נְטֵה אֶת מַטְּךָ וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ. מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מֵהָעִנְיָן, כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי, וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ (שמות ח, יב), שֶׁלֹּא תָּמוּת בְּמַכּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ.
רש"י על שמות י״ט:כ״ד - הטקסט מספריא
לך רד. וְהָעֵד בָּהֶם שֵׁנִית, שֶׁמְּזָרְזִין אֶת הָאָדָם קֹדֶם מַעֲשֶׂה וְחוֹזְרִין וּמְזָרְזִין אוֹתוֹ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה (מכילתא):
ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים. יָכוֹל אַף הֵם עִמְּךָ, תַּ"לֹ וְעָלִיתָ אַתָּה, אֱמֹר מֵעַתָּה, אַתָּה מְחִצָּה לְעַצְמְךָ, וְאַהֲרֹן מְחִצָּה לְעַצְמוֹ, וְהַכֹּהֲנִים מְחִצָּה לְעַצְמָם – מֹשֶׁה נִגַּשׁ יוֹתֵר מֵאַהֲרֹן, וְאַהֲרֹן יוֹתֵר מִן הַכֹּהֲנִים, וְהָעָם כָּל עִקָּר אַל יֶהֶרְסוּ אֶת מַצָּבָם לַעֲלוֹת אֶל ה' (שם):
פן יפרץ בם. אַעַ"פִּ שֶׁהוּא נָקוּד חֲטַף קָמָץ אֵינוֹ זָז מִגְּזֵרָתוֹ, כָּךְ דֶּרֶךְ כָּל תֵּבָה שֶׁנְּקֻדָּתָהּ מְלָאפוּם, כְּשֶׁהִיא סְמוּכָה בָאָה בְּמַקָּף, מִשְׁתַּנֶּה הַנִּקּוּד לַחֲטַף קָמָץ:
לך רד GO, GO DOWN and warn them a second time. God said this, because the rule is that one admonishes a person before an action is to be done and then one again admonishes him at the very moment when the action is to be done (cf. (Mekhilta).
ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים AND THOU SHALT COME UP, THOU AND AARON WITH THEE AND THE PRIESTS — One might think that they (the priests) shall also be with thee! Therefore it states “and thou shalt come up”. Consequently you must now admit that this is what God spake to him: thou hast a designated place for thyself, and Aaron a designated place for himself and they a designated place for themselves — Moses approached closer than Aaron and Aaron closer than the priests — but let the people under no circumstances break down their position to go up to the Lord (Mekhilta).
פן יפרץ בם LEST HE BURST FORTH UPON THEM — Although it (the word יִפְרָץ) is punctuated with a Chataf Kametz (our Kamets Chataf — short Kametz), it has not departed from its normal grammatical form, for thus is the way of every word which has the vowel Melopum (our חולם) in its hit syllable, that being a closed syllable: when it comes with a Makkef (a hyphen) after it the vowelling is changed to a Chataf Kametz (our short Kametz).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.