עירובין עו, א - גמרא - ספריית פנימי

א

זֶה נַעֲשֶׂה בֵּית שַׁעַר לָזֶה, וְזֶה נַעֲשֶׂה בֵּית שַׁעַר לָזֶה. אֶמְצָעִי הָוֵה לֵיהּ בַּיִת שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ עֵירוּב, וְאֵין צָרִיךְ לִיתֵּן אֶת הַפַּת.

ב

בָּדֵיק לְהוּ רַחֲבָה לְרַבָּנַן: שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת וּשְׁנֵי בָתִּים בֵּינֵיהֶם, זֶה בָּא דֶּרֶךְ זֶה וְנָתַן עֵירוּבוֹ בָּזֶה, וָזֶה בָּא דֶּרֶךְ זֶה וְנָתַן עֵירוּבוֹ בָּזֶה, קָנוּ עֵירוּב אוֹ לָא? מִי מְשַׁוֵּית לְהוּ לְגַבֵּי דְּהַאי בַּיִת, וּלְגַבֵּי דְּהַאי בֵּית שַׁעַר [וּלְגַבֵּי דְּהַאי בֵּית שַׁעַר, וּלְגַבֵּי דְּהַאי בַּיִת]?

ג

אֲמַרוּ לֵיהּ: שְׁנֵיהֶן לֹא קָנוּ עֵירוּב, מָה נַפְשָׁךְ: אִי בֵּית שַׁעַר מְשַׁוֵּית לֵיהּ, הַנּוֹתֵן אֶת עֵירוּבוֹ בְּבֵית שַׁעַר אַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת — אֵינוֹ עֵירוּב. אִי בַּיִת מְשַׁוֵּית לֵיהּ — קָא מְטַלְטֵל לְבַיִת דְּלָא מְעָרֵב לֵיהּ.

ד

וּמַאי שְׁנָא מִדְּרָבָא? דְּאָמַר רָבָא: אָמְרוּ לוֹ שְׁנַיִם צֵא וְעָרֵב עָלֵינוּ. לְאֶחָד עֵירַב עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם, וּלְאֶחָד עֵירַב עָלָיו בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. זֶה שֶׁעֵירַב עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם נֶאֱכַל עֵירוּבוֹ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְזֶה שֶׁעֵירַב עָלָיו בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת נֶאֱכַל עֵירוּבוֹ מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ — שְׁנֵיהֶם קָנוּ עֵירוּב!

ה

הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם סָפֵק יְמָמָא סָפֵק לֵילְיָא לָא מִינַּכְרָא מִילְּתָא, אֲבָל הָכָא, אִי דִּלְגַבֵּי דְּהַאי בַּיִת, לְגַבֵּי דְּהַאי בַּיִת. אִי לְגַבֵּי דְּהַאי בֵּית שַׁעַר, לְגַבֵּי דְּהַאי נָמֵי בֵּית שַׁעַר.

ו

הַדְרָן עֲלָךְ הַדָּר

ז

מַתְנִי׳ חַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה, בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה — מְעָרְבִין שְׁנַיִם. וְאִם רָצוּ — מְעָרְבִין אֶחָד.

ח

פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה אוֹ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה מְעָרְבִין שְׁנַיִם, וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד.

ט

גְּמָ׳ לֵימָא תְּנַן סְתָמָא כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, דְּאָמַר: כׇּל פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה כְּלָבוּד דָּמֵי.

י

אֲפִילּוּ תֵּימָא כְּרַבָּנַן, עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אֶלָּא לְעִנְיַן לְבוּדִין, אֲבָל לְעִנְיַן פִּתְחָא אֲפִילּוּ רַבָּנַן מוֹדוּ דְּאִי אִיכָּא אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה — חֲשִׁיב, וְאִי לָא — לָא חֲשִׁיב.

יא

פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה וְכוּ׳. פְּשִׁיטָא, כֵּיוָן דְּאָמַר אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה — מִמֵּילָא אֲנָא יָדַעְנָא דְּפָחוֹת מֵאַרְבָּעָה וּלְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה לָא!

יב

הָא קָא מַשְׁמַע לַן טַעְמָא דְּכוּלֵּיהּ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה, אֲבָל מִקְצָתוֹ בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה — מְעָרְבִין שְׁנַיִם, וְאִם רָצוּ — מְעָרְבִין אֶחָד.

יג

תְּנֵינָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: כּוּלּוֹ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה וּמִקְצָתוֹ בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה, כּוּלּוֹ בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה וּמִקְצָתוֹ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה — מְעָרְבִין שְׁנַיִם, וְאִם רָצוּ — מְעָרְבִין אֶחָד.

יד

הַשְׁתָּא כּוּלּוֹ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה וּמִקְצָתוֹ בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה אָמְרַתְּ ״מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאִם רָצוּ מְעָרְבִין אֶחָד״, כּוּלּוֹ בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה וּמִקְצָתוֹ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה מִיבַּעְיָא?

טו

״זוֹ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר זוֹ״ קָתָנֵי.

טז

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: חַלּוֹן עָגוֹל צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בְּהֶיקֵּפוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה טְפָחִים, וּשְׁנַיִם וּמַשֶּׁהוּ מֵהֶן בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה, שֶׁאִם יְרַבְּעֶנּוּ, נִמְצָא מַשֶּׁהוּ בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה.

יז

מִכְּדִי, כֹּל שֶׁיֵּשׁ בְּהֶיקֵּפוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים — יֵשׁ בּוֹ בְּרוֹחְבּוֹ טֶפַח, בִּתְרֵיסַר סַגִּיא.