זבחים לו, ב - גמרא - ספריית פנימי

א

יְהֵא חַיָּיב?!

ב

וְהָתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יָכוֹל חַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָהּ בַּדָּרוֹם – יְהֵא חַיָּיב? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא תִזְבַּח לַה׳ אֱלֹהֶיךָ שׁוֹר וָשֶׂה וְגוֹ׳ כֹּל דָּבָר רָע״ – עַל דָּבָר רָע אַתָּה מְחַיְּיבוֹ, וְאִי אַתָּה מְחַיְּיבוֹ עַל חַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָהּ בַּדָּרוֹם! תְּרֵי תַּנָּאֵי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה.

ג

אָמַר רַבִּי אַבָּא: וּמוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה, שֶׁחוֹזֵר וְקוֹבְעוֹ לְפִיגּוּל.

ד

אָמַר רָבָא: תִּדַּע – דְּפִיגּוּל לִפְנֵי זְרִיקָה לָא כְּלוּם הוּא, וְאָתְיָא זְרִיקָה וְקָבְעָה לַהּ בְּפִיגּוּל.

ה

וְלָא הִיא; הָתָם הוּא חֲדָא מַחְשָׁבָה הִיא, הָכָא תְּרֵי מַחְשָׁבוֹת.

ו

אֵיתִיבֵיהּ רַב הוּנָא לְרַבִּי אַבָּא: לִיתֵּן אֶת הַנִּיתָּנִין לְמַעְלָה לְמַטָּה, לְמַטָּה לְמַעְלָה; לְאַלְתַּר – כָּשֵׁר. חָזַר וְחִישֵּׁב חוּץ לִמְקוֹמוֹ – פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת. חוּץ לִזְמַנּוֹ – פִּיגּוּל, וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת.

ז

לְמָחָר – פָּסוּל. חָזַר וְחִישֵּׁב בֵּין חוּץ לִזְמַנּוֹ בֵּין חוּץ לִמְקוֹמוֹ – פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת. תְּיוּבְתָּא דְּרַבִּי אַבָּא! תְּיוּבְתָּא.

ח

אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רָבִינָא בַּר סֵילָא: חִישֵּׁב שֶׁיֹּאכְלוּהוּ טְמֵאִים לְמָחָר – חַיָּיב. אָמַר רָבָא: תִּדַּע, דְּבָשָׂר לִפְנֵי זְרִיקָה לָא חֲזֵי, וְכִי מְחַשֵּׁב בֵּיהּ – מִיפְּסִיל.

ט

וְלָא הִיא; הָתָם זָרֵיק וּמִיחֲזֵי, הָכָא לָא מִיחְזֵי כְּלָל.

י

אָמַר רַב חִסְדָּא, מַרְגְּלָא בְּפוּמֵּיהּ דְּרַב דִּימִי בַּר חִינָּנָא: בְּשַׂר פֶּסַח שֶׁלֹּא הוּצְלָה, וְלַחְמֵי תוֹדָה שֶׁלֹּא הוּרְמוּ – חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם טוּמְאָה.

יא

אָמַר רָבָא: תִּדַּע, דְּתַנְיָא: ״אֲשֶׁר לַה׳״ – לְרַבּוֹת אֵימוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים לְטוּמְאָה.

יב

אַלְמָא אַף עַל גַּב דְּלָאו בְּנֵי אֲכִילָה נִינְהוּ – חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם טוּמְאָה; הָכָא נָמֵי, אַף עַל גַּב דְּלָאו בְּנֵי אֲכִילָה נִינְהוּ – חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם טוּמְאָה.

יג

וְלָא הִיא; הָתָם – אֵימוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים חֲזוּ לְגָבוֹהַּ; לְאַפּוֹקֵי בְּשַׂר פֶּסַח שֶׁלֹּא הוּצְלָה וְלַחְמֵי תוֹדָה שֶׁלֹּא הוּרְמוּ – דְּלָא חֲזוּ לָא לְגָבוֹהַּ וְלָא לְהֶדְיוֹט.

יד

לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא: הָא אֵימוּרִין לָא חֲזוּ! וְלָא הִיא; הָנָךְ חֲזוּ לְמִילְּתַיְיהוּ, וְהָנֵי לָא חֲזוּ כְּלָל.

טו

הֲדַרַן עֲלָךְ כׇּל הַפְּסוּלִין

טז

מַתְנִי׳ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: כׇּל הַנִּיתָּנִין עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, שֶׁנָּתַן בְּמַתָּנָה אַחַת – כִּיפֵּר. וּבְחַטָּאת – שְׁתֵּי מַתָּנוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אַף חַטָּאת שֶׁנְּתָנָהּ מַתָּנָה אַחַת – כִּיפֵּר.

יז

לְפִיכָךְ אִם נָתַן אֶת הָרִאשׁוֹנָה כְּתִיקְנָהּ וְאֶת הַשְּׁנִיָּה חוּץ לִזְמַנָּהּ – כִּיפֵּר.

יח

וְאִם נָתַן אֶת הָרִאשׁוֹנָה חוּץ לִזְמַנָּהּ וְאֶת הַשְּׁנִיָּה חוּץ לִמְקוֹמָהּ – פִּיגּוּל, וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת.

יט

כׇּל הַנִּיתָּנִין עַל הַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי – שֶׁאִם חִיסֵּר אַחַת מִן הַמַּתָּנוֹת, כְּאִילּוּ לֹא כִּיפֵּר. לְפִיכָךְ, נָתַן כּוּלָּן כְּתִיקְנָן וְאַחַת שֶׁלֹּא כְּתִיקְנָהּ – פְּסוּלָה, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת.

כ

גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן לַנִּיתָּנִין עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, שֶׁנְּתָנָן בְּמַתָּנָה אַחַת – שֶׁכִּיפֵּר? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ״. וְהַאי לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא?! הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: