הוריות ט, ב - גמרא - ספריית פנימי

א

קַשְׁיָין אַהֲדָדֵי!

ב

אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: לָא קַשְׁיָא. כָּאן – בְּדַלּוּת, כָּאן – בְּדַלֵּי דַלּוּת. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר לַהּ כְּרַבִּי עֲקִיבָא בַּחֲדָא וּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא: סָבַר לַהּ כְּרַבִּי עֲקִיבָא בְּדַלֵּי דַלּוּת דְּפָטוּר, וּפְלִיג עֲלֵיהּ בְּדַלּוּת.

ג

אֶלָּא שֶׁאֵין כֹּהֵן גָּדוֹל חַיָּיב כּוּ׳. אָמַר חִזְקִיָּה: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן? דִּכְתִיב: ״וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא מִתּוֹךְ הַקָּהָל״, מִי שֶׁקׇּרְבָּנוֹ שָׁוֶה לַקָּהָל. יָצָא זֶה שֶׁאֵין קׇרְבָּנוֹ שָׁוֶה לַקָּהָל.

ד

אִם כֵּן, נָשִׂיא נָמֵי – אֵין קׇרְבָּנוֹ שָׁוֶה לַקָּהָל! שָׁוֶה בְּכַפָּרָה דְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. אִם כֵּן, כֹּהֲנִים נָמֵי לֹא שָׁווּ לַקָּהָל בְּכַפָּרָה דְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים! כֹּהֲנִים שָׁווּ לַקָּהָל בִּשְׁאָר מִצְוֹת דְּשָׁנָה כּוּלָּהּ.

ה

מָשִׁיחַ נָמֵי, הָא שָׁוֶה בִּשְׁאָר מִצְוֹת דְּשָׁנָה! אֶלָּא אָמַר רָבָא, אֵימָא הָכִי: מִי שֶׁחַטָּאתוֹ שָׁוָה לִיחִידִים, וּמַאי נִיהוּ קָהָל.

ו

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַנָּשִׂיא מֵבִיא שָׂעִיר וְכוּ׳. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶלָּא בְּטוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, הוֹאִיל וְנֶאֱמַר כָּרֵת בּוֹ כְּבִקְבוּעָה.

ז

אָמַר רַב פָּפָּא: הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר עַל כּוּלְּהוֹן קָאָמַר, מִכְּדִי שְׂעִיר נָשִׂיא וּפַר מָשִׁיחַ בִּמְקוֹם יָחִיד לְחַטָּאת קָאֵי. נִיתְנֵי נָמֵי: מָשִׁיחַ מֵבִיא פַּר בִּשְׁמִיעַת קוֹל וּבִטּוּי שְׂפָתַיִם. אֶלָּא מִדְּלָא קָתָנֵי מָשִׁיחַ, שְׁמַע מִינַּהּ אַטּוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו קָאֵי, דְּמָשִׁיחַ פָּטוּר.

ח

אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן לְרַב פָּפָּא: מִמַּאי? דִּלְמָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אַכּוּלְּהוֹן קָאֵי, וּבְמָשִׁיחַ סָבַר לַהּ כְּרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאָמַר: מָשִׁיחַ פָּטוּר בְּכוּלָּן! אֲמַר לֵיהּ: וְרַבִּי עֲקִיבָא מִי פָּטַר לֵיהּ מִפַּר? וְתוּ לָא מִידִּי.

ט

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מוֹדֶה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁאֵין מֵבִיא אָשָׁם. תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת: אָשָׁם תָּלוּי בָּא עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו. אֲמַר לֵיהּ: דַּאֲמַר לָךְ מַנִּי? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא, דְּאָמַר: הוֹאִיל וְנֶאֱמַר בּוֹ כָּרֵת כְּבִקְבוּעָה, מַיְיתֵי נָשִׂיא שָׂעִיר עָלֶיהָ. וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מוֹדֶה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁאֵין מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי! קַשְׁיָא.

י

הֲדַרַן עֲלָיךְ הוֹרָה כֹּהֵן מָשִׁיחַ

יא

מַתְנִי׳ כֹּהֵן מָשִׁיחַ שֶׁחָטָא וְאַחַר כָּךְ עָבַר מִמְּשִׁיחוּתוֹ, וְכֵן נָשִׂיא שֶׁחָטָא וְאַחַר כָּךְ עָבַר מִגְּדוּלָּתוֹ – כֹּהֵן מָשִׁיחַ מֵבִיא פַּר, וְהַנָּשִׂיא מֵבִיא שָׂעִיר. מָשִׁיחַ שֶׁעָבַר מִמְּשִׁיחוּתוֹ וְאַחַר כָּךְ חָטָא, וְכֵן הַנָּשִׂיא שֶׁעָבַר מִגְּדוּלָּתוֹ וְאַחַר כָּךְ חָטָא – כֹּהֵן מָשִׁיחַ מֵבִיא פַּר, וְהַנָּשִׂיא כְּהֶדְיוֹט.

יב

גְּמָ׳ הַשְׁתָּא יֵשׁ לוֹמַר: עָבַר מִמְּשִׁיחוּתוֹ,