על העמוד
אגרות קודש כרך א צה
מקור מפורש
בעמוד זה
*) עיין יו"ד סצ"ב ס"ד דעיקר ענין חנ"נ הוא רק בב"ח, ויומתק ע"פ מ"ש בזח"ב קכה, א דע"י בב"ח יונקת סט"א מהקדושה.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לט ביאורים בלקוטי לוי"צ על אגרת התשובה אגרת התשובה ח
מקור מפורש
בעמוד זה
1 שה"ש א, ב. זח"ב קכד, ב.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כ וישלח שיחה א
מקור מפורש
בעמוד זה
22 בספר הזכרון כאן: ת"ק סובר שהנקודה הוא לרמוז שלא נשקו בכל לבו – כלומר אין זו נשיקה כלל וכאילו הנקודה עקרה וישקהו ממקומה כו'. וא"כ לשתי הדיעות הנקוד אומר לך סמייהו להאי תיבותא מהכא למר סמיי' מכל וכל כו'. וצ"ע דלהפי' ש"לא נשקו בכל לבו" הרי עכ"פ הי' כאן מעשה הנשיקה וגם תוכן ענין הנשיקה (ענין של אהבה), אלא ש"לא הי' בכל לבו". ואולי מפרש שלא נשקו בכל לבו, שלא הי' לבו בזה כלל, וכנשיקת שונא. וכדעת הזהר פרשתנו (קעא, ב. זח"ב קכד, ב)* ורבינו בחיי כאן ועוד. [וכצ"ל ע"פ הביאור במפרשים הנ"ל (וכ"ה בספר הזכרון שם) דדברי רשב"י "הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב" קאי על המ"ד שלפנ"ז, והיינו יודעין שזוהי נשיקת שונא]. ויש לפרש כן גם באבות דר"נ, שלא הי' שום אמת בנשיקתו. אבל נוסף ע"ז שלא משמע כן מפשטות הלשון "שלא נשקו בכל לבו" אין לפרש כן ברש"י – ראה לקמן בפנים ס"ו.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כט תצא שיחה א
מקור מפורש
בעמוד זה
15 ראה עוד ביאור באיסור בשר בחלב (מפני יניקת הקליפה מהקדושה) – ע"פ זח"ב קכד, סע"ב ואילך – בד"ה והי' כי תבא (אוה"ת תבא ע' תתרלו. תתרמב ואילך. סה"מ תרכ"ו ע' רסב ואילך. סה"מ תרכ"ז (קה"ת תשמ"א) ע' תעח). המשך חייב אדם לברך תרל"ח (ע' לא־לב). – והוא ע"ד הביאור באיסור כלאים שהובא לקמן הערה 39.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ אחרי, מבה"ח אייר, ה'תשי"ט
מקור מפורש
בעמוד זה
39 ראה זח"ב קכד, ב. תניא פמ"ה. מו. מט. ועוד.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט יונתי בחגוי הסלע
מקור מפורש
בעמוד זה
15 רוחא ברוחא : ראה זח"ב קכד, ב.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט ביאור על ד"ה הללו את ה' כל גוים - מכ"ק אדמו"ר האמצעי
מקור מפורש
בעמוד זה
21 למה נקו"ד על וישקה"ו : אדר"נ לד, ד. זח"ב קכד, ב. ובכ"מ. ובהבא להלן ראה ג"כ תו"א מקץ לב, א. סה"מ תקס"ח ע' רנא ואילך. סידור קלו, ג. עט"ר נט, א. ובכ"מ.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תצד סדר תפלת חג השבועות
מקור מפורש
בעמוד זה
711 בשו"ע שם ס"א-ב (אכל בשר אפילו של חיה ועוף לא יאכל גבינה אחריו עד שישהה שש שעות ... אכל גבינה, מותר לאכול אחריו בשר מיד, ובלבד שיעיין ידיו שלא יהא שום דבר מהגבינה נדבק בהם. ואם הוא בלילה שאינו יכול לעיין אותם היטב צריך לרחצם. וצריך לקנח פיו ולהדיחו).
ומקורו מחולין קה, א (אכל בשר אסור לאכול גבינה, גבינה מותר לאכול בשר, אלא כמה ישהה בין גבינה לבשר, אמר ליה ולא כלום). ולכן סגי בקינוח והדחה בלבד.
אמנם בשל"ה מסכת שבועות קפ, ב (צריך לדקדק להתקדש בפרט ביום קדוש כזה שהוא מתן תורתינו, לעשות קינוח והדחה היטב, ולהפסיק בברכת המזון ולהמתין שעה, ואחר כך יפרוס מפה אחרת ויערוך השלחן ובשר). היינו שמלבד הקינוח והדחה הצריך גם "להפסיק בברכת המזון ולהמתין שעה".
וכן הוא בשיירי כנסת הגדולה יו"ד סי' פט ס"ק ג (לקיים זה לאכול מאכל חלב ובשר בחג השבועות, אני אוכל החלב עם הדבש קודם, ואני מברך ברכת מזון, ואחר כך אחר שעה אני אוכל מאכל בשר).
וכן הוא באגרות קודש ח"כ אגרת ז'תדש (לשאלתו למנהגנו בנוגע לאכילת בשר לאחרי מאכלי חלב, בכלל נהגינן בהנ"ל – ואפילו לאחרי חלב וחמאה – להמתין שעה (וגם – לא באותה הסעודה). וכ"כ בשל"ה מס' שבועות שלו (קפ, ב)).
ומקורם בזהר ח"ב קכה, א (דכל מאן דאכיל האי מיכלא דאתחבר כחדא, (או) בשעתא חדא או בסעודתא חדא ... וגרים לאתערא דינין בעלמא דינין דלא קדישין).
ופירש בכף החיים יו"ד סי' פט ס"ק י (עיין בזוהר הקדוש פרשת משפטים דף קכ"ה ע"א שכתב, דכל מאן דאכיל האי מילא דאתחבר כחדא או בשעתה חדא או בסעודתא חדא ... ומשמע דלא שנא, דבכל ענין אין לאכול מאכלי בשר וחלב בשעתא חדא או בסעודתא חדא, אפילו גבינה רכה או חלב או מאכלי חלב ואפילו החלב קודם בשר ... עד אחר שעה אחת וסעודה אחרת, דהיינו עד אחר שיברך ברכה אחרונה על אותו דבר שאכל).
ואף שיש מפרשים זהר זה דוקא בגבינה קשה, כמבואר ברמ"א יו"ד סי' פט ס"ב (נוהגין שכל שהגבינה קשה אין אוכלין אחריה אפילו בשר עוף, כמו בגבינה אחר בשר (וכן הוא בזוהר)).
מכל מקום מפרשים בשל"ה ובשיירי כנסת הגדולה ובכף החיים, שאף בגבינה רכה יש להמתין שעה. וכנ"ל מאגרות קודש, שכן הוא גם מנהגינו.
*
אלא שמכל מקום אפשר שאין צריך להמתין שעה בין ברכת המזון לבין תחלת סעודה האחרת, כי אם מאכילת הגבינה עד אכילת הבשר. והיינו שאפשר לברך ברכת המזון ומיד ליטול ידים לסעודה הבשרית, אבל לדייק שלא להתחיל לאכול הבשר בסעודה השניה, עד שתעבור שעה מעת אכילת הגבינה.
וכמו שהוא לענין סעודה חלבית אחרי סעודה בשרית, לנוהגים להמתין שעה אחת, כמבואר ברמ"א יו"ד סי' פט ס"א (ואין חילוק אם המתין השעה קודם ברכת המזון, או אחר כך).
ויש עדיין מקום לדון בזה עפ"י מ"ש בט"ז שם (ס"ק ג), ובשוע"ר (סי' רמט סי"א). ואכ"מ להאריך בזה.
*
וכל זה הוא גם כשאין נוטלים ידים בסעודה הראשונה, אלא מקדשים וטועמים מיני מזונות, כמובא ב"אוצר מנהגי חב"ד" חג השבועות ע' שז (אחר תפילת שחרית היו מכניסים לחדרו של כ"ק אדמו"ר זי"ע מאכלי חלב (מאפה "מזונות" של חלב ושתייה). כעבור לא פחות משעה היה סועד את סעודת החג).
פתיחה בהקשר