ויצא פרק ב

סִתְרֵי תּוֹרָה (קהלת א׳:ה׳) וזָרַח הַשֶׁמֶשׁ וּבָא הַשֶׁמֶשׁ. מַאי קָא חָמָא שְׁלֹמֹה מַלְכָּא, דְּשִׁירוּתָּא דְּסִפְּרָא דְּחָכְמְתָּא דִּילֵיהּ מֵהָכָא אִיהוּ. אֶלָּא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, שְׁלֹמֹה מַלְכָּא הַאי סִפְּרָא, אוֹקִים לֵיהּ עַל שֶׁבַע הֲבָלִים, וְעַלְמָא קָאִים עֲלַיְיהוּ. וְאִינוּן עַמּוּדִין וְסָמְכִין, קִיּוּמָא דְעַלְמָא. דְּבְּגִין כָּךָ אִקְרוּן הֲבָלִים, (ס"א בהאי הבל דנפיק מפומיה דבר נש ואתקיים ביה ואתערו חברייא אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן. דבר אחר על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. התורה דא יעקב העבודה דא יצחק גמילות חסדים דא אברהם. שלשה דברים אלין אינון סמכין עלאין תלתא מן שבעה הבלים) מַה גּוּפָּא, לָא אִתְּקְיַּים בְּלָא הֶבֶל, אוּף הָכִי עַלְמָא, לָא אִתְּקְיַּים אֶלָּא עַל הֲבָלִים דְּאָמַר שְׁלֹמֹה מַלְכָּא. וְאִינוּן שֶׁבַע, דִּכְתִּיב, (קהלת א׳:ב׳) הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶתּ הֲבֵל הֲבָלִים הַכּל הָבֶל, הָא שֶׁבַע.

וְאִי תֵּימָא, אִי הָכִי דְּאִינוּן מַרְגְּלָאן טָבָאן דְּעַלְמָא קָיְימָא עֲלַיְיהוּ, הָא בְּאֲתַּר אָחֳרָא כְּתִּיב הֲבָלִים בִּישִׁין, וְאִינוּן סְתִּירוּ דְעַלְמָא, כְּגוֹן (קהלת ו׳:ב׳) זֶה הֶבֶל וָחֳלִי רָע הוּא. (קהלתד) זֶה הֶבֶל וּרְעוּתּ רוּחַ. אֶלָּא ודַּאי (אלין) אַף עַל גַּב דְּהַנֵּי שֶׁבַע הֲבָלִים, דְּאִינוּן קַדִּישִׁין קִיּוּמָא דְעַלְמָא, אִיתּ לָקֳבֵל הַנֵּי ז' הֲבָלִים דְּכָל דִּינִין דְּעַלְמָא (מנייהו) נָפְּקִין, וּמִנַּיְיהוּ מִתְּפַּשְׁטִין. (הבלים אחרנין וכלא קיומא דגלותא (ס"א דעלמא) בגין דאית בהני שבע הבלים דכל דינין דעלמא נפקי ומתפשטי מיניה) ואִקְרוּן הֲבָלִים אָחֳרָנִין, לְאַלְקָאָה בְּנֵי נָשָׁא, וּלְאַתְּקָנָא לוֹן דְּיַהֲכוּן בְּאֹרַח מֵישָׁר, וְאִקְרוּן הֶבֶל דְּשַׁרְיָא בְּהוּ חֳלִי רָע, הֶבֶל דְּאִיהוּ רְעוּתּ רוּחַ. וְאִינוּן קִיּוּמָא (דעלמא). דְּבְגִינֵיהוֹן בְּנֵי נָשָׁא אָזְלִין בְּאֹרַח מֵישָׁר וּדְחִילוּ מִקוּדְשָׁא בְּרִיךָ הוּא, ועל דָּא סַגִּיאִין אִינוּן הֲבָלִים דְּמִתְּפַּשְׁטֵי מֵהַנֵּי שֶׁבַע.

וְשֵׁירוּתָּא דְּאִיהוּ אָמַר, רָזָא דְּשִׁמְשָׁא, דְּאִיהוּ הֶבֶל, דְּקִיֵּים עַלְמָא, ואִיהוּ רָזָא לְאָעֳלָא בַּר נָשׁ לְגוֹ מְהֵימְנוּתָּא עִלָאָה דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךָ הוּא. וּבְגִין כָּךָ, כָּל מַה דִּתְּחוֹתּ הַאי דַרְגָּא, לָאו אִיהוּ רָזָא דִמְהֵימְנוּתָּא, וְעַל דָּא כְּתִּיב, (קהלת ב׳:י״א) וְאֵין יִתְּרוֹן תַּחַתּ הַשֶׁמֶשׁ (קהלת ט׳:ג׳) בְּכָל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַתּ הַשֶׁמֶשׁ, דְּהָא תְּחוֹתּ הַאי לָא אִצְּטְרִיךָ לְאִתְּדַּבָּקָא.

שִׁמְשָׁא בְּסִיהֲרָא, חָדָא אִינוּן בְּלָא פִּירוּדָא, וְסִיהֲרָא אַף על גַּב דְּאִיהוּ תְּחוֹתּ שִׁמְשָׁא, כּלָּא אִיהוּ שִׁמְשָׁא, בְּלָא פִּירוּדָא. וּתְּחוֹתּ הַאי, כּלָּא אִיהוּ רְעוּתּ רוּחַ, וְאָסִיר לְאִתְּדַּבָּקָא בֵּיהּ.