שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ב (סי' תמב-תמז) תמז דין תערובות חמץ בתוך הפסח
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ג
1975 ספר התרומה סי' נג (תבלין שדכו במדוכה של בשר ונתנו המלח בתבשיל מחלב או אפכא, מלח ... דכו במדוכה של חלב ונתנוהו בתבשיל בשר ... תבלין חזק וחריף והוי ... כמו צנון שחתכו בסכין דלא שרינן ... ואסור משום טעם ממש הנבלע שם). והיינו שדינו כמו דבר חריף שנחתך בסכין של חמץ, שיתבאר לקמן סנ"ט.
שו"ע יו"ד סי' צו ס"ג (תבלין שנדוכו במדוכה של בשר בן יומו, אסור לאכלם בחלב. ויש אומרים אפילו אינו בן יומו).
ש"ך שם ס"ק יט (דאפילו כשאינו בן יומו אוסר, דהא מדמי ליה לצנון ... וכן דעת כל האחרונים, וכן נוהגים).
מ"א ס"ק לב ([מלח] אלא אם כן נידוך בו דאיכא דוחקא).
ח"י ס"ק לח (ולדוך בתוכו אף שאינו בן יומו אם הוא דבר חריף אסור).
פר"ח ס"ו (מלח ששמו במדוכה ... אם נדוך במדוכה אסור).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ב (סי' תמב-תמז) תמז דין תערובות חמץ בתוך הפסח
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף א
1990 חולין קיא, ב (צנון שחתכו בסכין שחתך בה בשר, אסור לאוכלו בכותח, והני מילי צנון דאגב חורפיה בלע, אבל קישות גריר לבי פסקיה ואכיל, קילחי דליפתא שרי).
ויש בזה שני פירושים ברש"י:
א) פירוש הראשון: כל ההלכה הזאת מיירי בסתם סכין שיש עליו חשש שמנונית בשר, ולכן צנון החריף נאסר, לפת סגי בהדחה, וקישות שהם לחים, ואין ההדחה מועלת, צריך לגוררם, כמבואר ברש"י שם (סכין פעמים שהשמנונית קרוש עליו, ואינו ניכר, וכשחותך בצנון הוי נותן טעם הבא מן הממש ... קישות, מתוקה היא ואינו נבלע בתוכה, אלא השמנונית צף ועומד על מקום החתך, הלכך גריר לבי פסקיה, למקום חתך, גורר מעט בסכין ואכיל אף בכותח ... לפת אינו חריף אלא מתוק ואין טעם שומן ניכר בו".
לפי פירוש זה, גם בלפת שאינו חריף, צריך עכ"פ הדחה, כמבואר בטוש"ע יו"ד סי' צו ס"ה (חתך קישואים בסכין של בשר מותר לאכלם בחלב בגרידה ... ואם חתך בו לפת אפילו גרידה אינו צריך, אלא הדחה בעלמא). ונתבאר בש"ך שם ס"ק כא (אף על פי שסתם סכין שמנוניתו קרוש על פניו, דמדינא הוי סגי בהדחה כמו בלפת ... אלא שמתוך לחותה אי אפשר להדיח אותה ... ולכך סגי בגרידה).
ב) פירוש השני: כל ההלכה הזאת מיירי בסכין נקי ומקונח יפה, שאין בו חשש שמנונית, אבל כשחותך צנון החריף, חריפותו עם דוחק הסכין מפליטים את הטעם הבלוע בסכין ונבלע בצנון. קישות יש בו קצת חריפות שאוסרו רק כדי גרירה. ולפת אין בו שום חריפת ואינו צריך אפילו הדחה.
דין הצנון נתפרש ברש"י שם (אגב דוחקא דסכינא פליט סכינא ובלע צנון). ודין הקישות נתפרש בספר התרומה סי' ס (אי חתך קישות, גרידא למפסקיה וסגי בהדחה בהכי, דחריף מעט ונבלע הטעם בו, אך אינו מתפשט כמו בצנון. ואם חתך בהו לפתא, שפיר דמי). והובא בכמה פוסקים, ובפרי מגדים שפתי דעת סי' צו ס"ק כא (פירוש ב' של רש"י ... כתירוץ הספר התרומה סימן ס', ומרדכי, והוא הטעם איסור והיתר הארוך, ומביאו הר"ב בתורת חטאת ... דקישות חריף קצת ודי בגרידה).
וקיי"ל לחומרא כשני הפירושים:
א) סתם סכין אינו נקי, כמבואר במ"א ס"ק לז (דקי"ל סתם סכין אינו נקי, וכמ"ש ביו"ד שם [רס"י צו], וכ"כ בתורת חטאת כלל ס"א). והוא בתורת חטאת שם ס"ד (שכתב הסמ״ק דסתם סכין שמנונית דבוק עליו אם לא הדיחו בכוונה קודם לכן). והוא בסמ"ק סי' ריג ע' רטז (צנון שחתכו בסכין של בשר אסור לאכול בכותח לפי שהשמנונית על הסכין). וכן הוא בש"ך יו"ד סי' צו ס"ק ג (דסתמא השמנונית קרוש על פניו), וס"ק כא (שסתם סכין שמנוניתו קרוש על פניו).
מ"א ס"ק לה (שחתך בסכין חמץ דבר שאינו חריף, סגי בהדחה, או בגרידה וכמ"ש בוי"ד סי' צ"ו).
ובזה מיירי בסעיף שלפנינו (כל דבר שאינו חריף שנחתך בסכין של חמץ אפילו הוא בן יומו מותר לאכלו בפסח על ידי שידיחנו יפה במקום החתך ... אם לא קנח את הסכין יפה קודם שחתך אותו דבר, מן הסתם היה מעט חמץ דבוק בו ... אמרו חכמים סתם סכין אינו נקי ... מן שמנונית, שהוא דבר הנדבק ונסרך).
ב) גם בסכין נקי ומקונח יפה שחתכו בו, נאסר הצנון, כנפסק בשו"ע יו"ד סי' צו ס"א (צנון או סילקא שחתכם בסכין של בשר ... אסור לאכלם בחלב). ש"ך שם ס"ק ב (אף על פי שהוא מקונח ונקי בודאי, דאגב חורפיה דצנון וסילקא ודוחקא דסכינא פלט סכין גוף הטעם שבו).
ובזה מיירי לקמן סנ"ט (כל דבר חריף שנחתך בסכין של חמץ אפילו ... נקי ומקונח יפה ... אסור לאכלו בפסח, לפי שעל ידי חריפותו ועל ידי דוחק הסכין בחתיכתו נפלט טעם החמץ הבלוע בסכין ונבלע בנחתך).
*
כל האמור כאן בחשש שמנונית או חמץ, היינו דוקא בסכין, משא"כ בשאר כלים, נתבאר לקמן סנ"א (סתם כלים הן נקיים ואין בהם ליכלוך בעין כמו שנתבאר ביו"ד סי' צ"ה), וסנ"ו (סתם כלים נקיים הן), וסנ"ז (סתם כלי שמן הסתם הוא נקי ואין בו לכלוך חמץ בעין). וסי' תנב ס"ז (סתם כלים נקיים הם כמ"ש ביו"ד סי' צ"ה).
אלא שמכל מקום נתבאר לעיל סמ"ו (ואפילו אם אינו יודע אם נתבשלו בכלי שהוא בן יומו או בכלי שאינו בן יומו, וסתם כלים אינן בני יומן, מכל מקום משום חומרת חמץ יש להחמיר ולחוש שמא היה הכלי בן יומו).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ב (סי' תמב-תמז) תמז דין תערובות חמץ בתוך הפסח
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף א
2002 חולין קיא, ב (צנון שחתכו בסכין שחתך בה בשר, אסור לאוכלו בכותח, והני מילי צנון דאגב חורפיה בלע). כפירוש השני ברש"י שם (אגב דוחקא דסכינא פליט סכינא ובלע צנון). שו"ע יו"ד סי' צו ס"א (צנון או סילקא שחתכם בסכין של בשר ... אסור לאכלם בחלב). ש"ך שם ס"ק ב (אף על פי שהוא מקונח ונקי בודאי, דאגב חורפיה דצנון וסילקא ודוחקא דסכינא פלט סכין גוף הטעם שבו).
שני הפירושים שברש"י שם נתבארו לעיל (הערה 410).
פתיחה בהקשר