שיוך לסעיף
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תמז דין תערובות חמץ בתוך הפסח כח
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ה
רכו פר"ח ס"ה סוף ד"ה ולכן נראה. מנחת יעקב כלל יב ס"ק יד. וראה גם שו"ע יו"ד סי' צא ס"ה (שבמליח דבעי לארחא לא סגי בהדחה). ש"ך סי' פג ס"ק יב, וסי' צו ס"ק טז. יגדיל תורה (נ.י) ה ע' עט. פסקי אדה"ז ע' 185.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תמז דין תערובות חמץ בתוך הפסח כח
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ה
רכז טור ושו"ע יו"ד סי' צא ס"ה. וראה גם לקמן סי' תסז סנ"ח.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תסז דין חטים שנפל עליהם מים ותבשיל שנמצא בתוכו חטה נח
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ה
שסד טור ושו"ע יו"ד סי' צא ס"ה. וכדלעיל סי' תמז סכ"ח.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ב (סי' תמב-תמז) תמז דין תערובות חמץ בתוך הפסח
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ה
1819 פר"ח ס"ה (שהדבר נראה לעין, שבשביל שיתקיימו הדגים ולא יפסדו, מרבים במלח יותר מדאי, והמים אינם יכולים לבטל חורפת המלח לפי שהוא מרובה). מנחת יעקב כלל יב ס"ק יד (כיון דמולחין הבשר לקיים, מסמתמא מולחין אותו היטב, עד שהציר שזב ממנו נעשה דבר חריף, ובדבר חריף קי״ל דאף לאחר מעת לעת משוי ליה לשבח).
וכעין זה בשו"ע יו"ד סי' צא ס"ה (מליח כעין מליח דבעי לה לארחא, אפילו לאחר שהדיח, הוי אינו נאכל מחמת מלחו, וכל זמן שלא שראו במים דינו כרותח). ש"ך סי' פג ס"ק יב (עינינו רואות שמי הציר עזין וחזקין ומבליעין בודאי, וגרע טפי מציר המעורב במים, דלא חשיבי כרותח), וסי' צו ס"ק טז (וצריך לומר דהמחבר מיירי כשהם מלוחים ביותר).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תסה דין מורסן בפסח
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ז
1272 ראבי"ה סי' תעד, בשם אביו רבינו יואל (ומעשה היה ששראום מעט ושפשפו בהם אווז(ין) בפסח, ואסרה אבי מורי נ"ע, משום דסבירא לן דאית ביה בעור נקבי נקבי ופרצי פרצי, כדאמרינן בפרק העור והרוטב, ובלעא, וכדאמרינן בפרק כל הבשר אית ביה פילי כולו אסור).
והיינו שלענין הנקבים בעורו, אמרינן בחולין קיט, ב (חלחולי מחלחל ... נקב שהדיו עובר עליו אינו נקב), ובשבת קח, א (עור של עוף ... דאית ביה נקבי נקבי ... נקב שהדיו עובר עליו אינו נקב ... דאית ביה פירצי פירצי). וכדלעיל סי' לב סי"ז (ומפני זה התירו לכתוב על עור עוף המעובד, אע"פ שכולו מלא נקבים דקים ממקום הנוצות).
ולענין הנקבים בבשר אמרינן בחולין קיב, א (צלי בעי קליפה. ואי אית ביה פילי כוליה אסור), ופרש"י (לא סגיא ליה בקליפה, לפי שבולע דרך הנקבים, וכולו אסור). ונפסק בשו"ע יו"ד סי' צא ס"ז (ואם יש בו בקעים ... כולו אסור). ויתבאר לקמן בסמוך.
הובא ברא"ש פ"ב סי' כ (כתב באבי העזרי מעשה היה ששרו מעט מורסן ושפשפו בהן אווז בפסח, ואסרו אבא מרי, משום דאית בעור נקבי נקבי פרצי, ואמרינן בחולין ואי אית ביה פילי אסור).
טור ושו"ע ס"ג (אם שפשפו מורסן באווז לח ממים, יש מי שאומר שהאווז אסור). ט"ז ס"ק ב (משום דאית בעורה פירצי פירצי ... אית ביה פילי).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תסה דין מורסן בפסח
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ז
1275 ח"י ס"ק ו (כי מלבד העור יש בקעים בבשר אווז בכל צד). וכמובא לעיל מחולין קיב, ב. ומשו"ע יו"ד סי' צא ס"ז.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תסז דין חטים שנפל עליהם מים ותבשיל שנמצא בתוכו חטה
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ה
1675 שו"ת מור"ם מלובלין סי' עח (וששאלתם באחד שהיה לו חבית מלא כרוב כבוש, שהי' מכין אותו לאכילת הפסח, ומכר ממנו לבעל הבית אחד, וכאשר הביאו אותו בעל הבית לביתו, וכמעט שאכלו כולו, מצא עליו גרעין של שבולת שועל, אם יש לאסור כל הכרוב מטעם שיש לחוש שמא הגרעין הזה היה בתוך החבית ... זכורני שבאה גם כן מעשה זה של שבולת שועל לידי בימי חרפי, כשהייתי אב"ד בק"ק קראק"א, והתרתי הכרוב שבחבית, והסכימו אז עמי גם כן חכמי עירנו יצ"ו, מטעם מאחר שלא נמצא הגרעין על כרוב בשעה שהיה מונח בחבית, אלא לאחר שהוליכו אותו לבית אחר, אמרינן כאן נמצא כאן היה). הובא במ"א ס"ק טז (מור"מ לובלין כתב בתשובה, באחד שלקח מהחבית כרוב בקערה והוליכו לבית אחר, ושם נמצא חטה עליו, והתיר הכרוב שבחבית, דאמרינן כאן נמצא כאן היתה עכ"ל).
ואף שהם דנים בנמצאה החטה על הכרוב עצמו. לומד מזה רבינו גם לנמצאה בציר של הכרוב שבקערה.
והחילוק בינם הוא רק לענין איסור הכרוב שבתוך הקערה שנמצאה בה החטה (אם יש בזה דין כבוש או מליח). משא"כ לענין איסור הכרוב מליח הכבוש בחבית, דין שניהם שוה, שאין מחזיקין בו איסור ממקום למקום.
*
ומיירי כאן בכרוב שנמלח עד שאינו נאכל מחמת מלחו, כדלקמן סמ"ב (אם נמצא על גבי חתיכת כרוב, ואין הציר עולה על גבה, אין בה דין כבוש כלל, אלא דין מליח). וכמבואר בשו"ע יו"ד סי' צא ס"ה (מליח שאינו יכול ליאכל מחמת מלחו ... דינו כרותח, לאסור).
וכשהכרוב המליח כבוש בציר, אין לו דין כבוש בציר מלוח שנאסר בשיעור בישול, כדלעיל סי' תמז סכ"ט (שהה הציר בתוך הכלי ... כשיעור בישול, דהיינו בכדי שאם היה נותן הכלי עם הציר שבתוכו על גבי האור היה הציר מתחיל להרתיח).
אלא דין כבוש בצונן שנאסר במעת לעת, כדלעיל סי' תמז סכ"ח (כיון שהוא שרוי במים הן מבטלין את חריפותו ... לא נפלט החמץ מהכלי לתוכו עד סוף מעת לעת משעה שנכבש).
ולכן יתבאר כאן שכל האיסור הוא רק "שיש לחוש שמא נכבשה החטה מעת לעת בתוך החבית, וכל הכבוש מעת לעת הרי הוא כמבושל".
פתיחה בהקשר