אגרות קודש כרך יד ד'תתקעה
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ב
ב) שם סוס"ג אף אם לא הי' טעם זה מספיק מ"מ בכבר נהגו כך, הוי כאילו לא קבעו עצמן ביחד, וראה שו"ע יו"ד ספ"ח ס"ב.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה י
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ב
ב) שם סוס"ג אף אם לא הי' טעם זה מספיק מ"מ בכבר נהגו כך, הוי כאילו לא קבעו עצמן ביחד, וראה שו"ע יו"ד ספ"ח ס"ב.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"א (סי' תכט-תמא) תמ דין חמצו של נכרי שהופקד אצל ישראל
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ב
1996 בשו"ע יו"ד סי' פח ס"ב (הא דאסור להעלותו [הבשר] על השלחן [שאוכלין עליו גבינה], דווקא בשני בני אדם המכירים זה את זה ... אבל אכסנאים, שאין מכירין זה את זה, מותר. ואפילו המכירים, אם עשו שום היכר, כגון שכל אחד אוכל על מפה שלו, או אפילו אוכלים על מפה אחת ונותנים ביניהם פת להיכר, מותר).
וכאן נראה בשו"ת הרשב"א, שאסר אף בהפסק מפה, אבל דוקא במכירין.
אמנם פירש בעולת שבת ס"ג (פירוש לא מיבעיא אם מכירין זה את זה אסור, דקרוב הדבר לבא לידי פשיעה, אלא אפילו אין מכירין זה את זה אסור, דכיון דחמץ במשהו רחוק שלא יתערב פירור אחת משלו בשל ישראל, וסחור סחור לכרמא לא תקרב, עכ"ל הרשב"א ז"ל).
והשיב עליו ח"י ס"ק יג (דלא כעולת שבת שלא העתיק יפה ללשון הרשב"א ... ומכל מקום אין להקל לכתחלה ... וכל שכן כאן לענין חומרא חמץ נכון להחמיר, אפילו באין מכירין זה את זה, ומקפידין, לכתחלה).
אבל בחק יוסף ס"ק יב יישב פירוש העולת שבת בדברי הרשב"א (והא דכתב הרשב"א בתחלה דקרוב הדבר לידי פשיעה כיון שמכירין זה את זה ... ואפילו בהפסק מפה אסור כיון שחמץ במשהו וכו', היינו לא מיבעיא כשמכירין, דיש לחוש לפשיעה שיאכל ישראל חמץ, אלא אפילו בהפסק מפה אסור, כיון שחמץ במשהו ואיכא חשש פירורין, ואפילו שאין מכירין זה את זה. כן כתב העולת שבת ויפה כיוון, דחשש זה איכא אפילו באין מכירין, ואפילו במקפידין זה על זה ... ולא כח"י שמתיר בשאינו מכירים).
ורבינו מחלק בין שני ההלכות, שבאינם מכירים יש לאסור מטעם תערובת פירור. ובהפסק מפה יש לאסור מטעם לך לך אמרינן לנזירא.
פתיחה בהקשר