יורה דעה סימן סג

שולחן ערוך בספריא
  1. א
    בָּשָׂר הַנִּמְצָא מֻשְׁלָךְ בַּשּׁוּק, הַלֵּךְ אַחַר הָרֹב, דְּכָל דְּפָרִישׁ מֵרֻבָּא פָּרִישׁ; אִם הָיוּ רֹב הַמּוֹכְרִים עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, אָסוּר. וְאִם הָיוּ רֹב הַמּוֹכְרִים יִשְׂרָאֵל, מֻתָּר. וְכֵן בָּשָׂר הַנִּמְצָא בְּיַד עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְלֹא נוֹדַע מִמִּי לָקַח, אִם הָיוּ מוֹכְרֵי הַבָּשָׂר יִשְׂרָאֵל, מֻתָּר, זֶהוּ דִּין תּוֹרָה; וּכְבָר אָסְרוּ חֲכָמִים כָּל הַבָּשָׂר הַנִּמְצָא, בֵּין בַּשּׁוּק בֵּין בְּיַד עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, אַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַמּוֹכְרִים וְכָל הַשּׁוֹחֲטִים יִשְׂרָאֵל. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא הַלּוֹקֵחַ בָּשָׂר וְהִנִּיחוֹ בְּבֵיתוֹ וְנֶעֱלַם מִן הָעַיִן, אָסוּר, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לוֹ בּוֹ סִימָן אוֹ שֶׁהָיָה לוֹ בּוֹ טְבִיעוּת עַיִן, וְהוּא מַכִּירוֹ וַדַּאי שֶׁהוּא זֶה, אוֹ שֶׁהָיָה צָרוּר וְחָתוּם.
  2. ב
    תָּלָה כְּלִי מָלֵא חֲתִיכוֹת בָּשָׂר, וְנִשְׁבַּר הַכְּלִי וְנָפְלוּ הַחֲתִיכוֹת לָאָרֶץ, וּבָא וּמָצָא חֲתִיכוֹת, וְאֵין לוֹ בָּהֶם לֹא סִימָן וְלֹא טְבִיעוּת עַיִן, הֲרֵי זֶה אָסוּר, שֶׁיֵּשׁ לוֹמַר: אוֹתוֹ בָּשָׂר שֶׁהָיָה בַּכְּלִי גְּרָרַתּוּ חַיָּה אוֹ שֶׁרֶץ, וְזֶה בָּשָׂר אַחֵר הוּא. וְאִם תְּלָאוֹ בְּמַסְמֵר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשֶׁרֶץ לִטֹּל וּלְהַנִּיחַ, מֻתָּר. וְיֵשׁ מַתִּירִין בָּשָׂר שֶׁנִּתְעַלֵּם מִן הָעַיִן אִם מְצָאוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁהִנִּיחוֹ. הַגָּה: וְהַמִּנְהָג לְהָקֵל כַּסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה. וַאֲפִלּוּ אִם הָיָה בְּיַד עוֹבֵד כּוֹכָבִים, בְּמָקוֹם שֶׁכָּל הַמּוֹכְרִים הֵם יִשְׂרָאֵלִים הַמּוֹכְרִים בָּשָׂר כָּשֵׁר. וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן קי"ח.