שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ה (סי' תעב-תפו) תעב דיני הסיבה וד' כוסות
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ב
17 מנהג כפיית המטה תוך שבעה, דהיינו להפוך המטה על פניה ולישב עליה, הי' נהוג בזמן התלמוד, כדאמרינן במו"ק טו, א (אבל חייב בכפיית המטה). והיינו תוך שבעה, כמבואר בשו"ע יו"ד סי' שפ ס"א (ובכפיית המטה כל שבעה).
אבל בתקופה שלאחרי התלמוד בטל מנהג זה, כמבואר בשו"ע יו"ד סי' שפז ס"ב (עכשיו לא נהגו בכפיית המטה, מפני שיאמרו העובדי כוכבים שהוא מכשפות, ועוד שאין המטות שלנו עשויות כמטות שלהן כדי שיהא ניכר בהם כפייה).
ומכל מקום נשאר המנהג שלא לישב על כסא בימי אבלות שבעה, כמבואר בש"ך שם ס"ק א (מכל מקום אסור לו לישב על גבי ספסל או כרים וכסתות). ולכן לא יסב כל שבעה. אבל אחר שבעה חייב להסב, שגם בזמן התלמוד לא היתה כפיית המטה אלא תוך שבעה.
ואף שיש אוסרים גם בזה, כמבואר בב"ח (ובאבל תוך י"ב חודש הכרעתי בתשובתי (שו"ת החדשות סי' ה) שאין לו להסב, מאחר דישיבה כדרכה הוי לה דרך חירות). ובט"ז ס"ק ג (וכתב מו"ח ז"ל אבל אינו מיסב, מאחר דישיבה כדרכה הוי דרך חירות). ובמ"א ס"ק ה (אבל תוך י"ב חדש אין צריך הסיבה (ב"ח)).
חלק עליו בעל כנסת הגדולה, בפסח מעובין סי' קעו (הוא ז"ל הולך לשיטתו דפוסק כמ"ד דבזמן הזה אין צריך להסב. אבל לדידן דפסקינן דצריך הסיבה, אם האבל תוך ז', כיון דכבר פסקה אבילותו, חייב להסב, וכן המנהג). היינו אף בתוך ז', כיון שכשהגיע הפסח בטלה ממנו האבלות, כדלקמן בסמוך)
וכן מסיק ח"י סק"ה (נראה לי דבריו נכונים, כי מנין לנו להחמיר באבילות דקילא, ולבטל ממצות הסיבה ... לכן אין לבטל מצות הסיבה). וכן מסיק בבאר היטב ס"ק ד.
פתיחה בהקשר