שולחן ערוך בספריא
  1. א
    מִי שֶׁנִּשְׁבְּרָה מַפְרַקְתּוֹ וְרֹב בָּשָׂר עִמָּהּ, וְכֵן מִי שֶׁנִּקְרַע מִגַּבּוֹ כְּדָג, אֲפִלּוּ עֲדַיִן הוּא חַי, חָשִׁיב כְּמֵת, וּמְטַמֵּא. אֲבָל גּוֹסֵס, וּמִי שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בּוֹ ב' סִימָנִים אוֹ פָּצוּעַ פְּצָעִים הַרְבֵּה, אֵינָם מְטַמְּאִין, עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁם; וּמִכָּל מָקוֹם אָסוּר לִכָּנֵס לְבַיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גּוֹסֵס. וְיֵשׁ מַתִּירִין, (ר"ן סוֹף מַ"ק וּמָרְדְּכַי פֶּרֶק אֵלּוּ מְגַלְּחִין בְּשֵׁם בה"ג), וְטוֹב לְהַחְמִיר.