יורה דעה סימן שסא

מְבַטְּלִים תַּלְמוּד תּוֹרָה לְהוֹצָאַת הַמֵּת. לְמָאן דְּמַתְנֵי לַאֲחֵרִים, אֵין לוֹ שִׁעוּר, אֲפִלּוּ יֵשׁ עִמּוֹ כַּמָּה אֲלָפִים מִתְבַּטֵּל בִּשְׁבִילוֹ. לְמָאן דְּקָרֵי וְתָנֵי, דְּהַיְנוּ שֶׁקָּרָא וְשָׁנָה וַעֲדַיִן לֹא שָׁנָה לַתַּלְמִידִים, אִם יֵשׁ ס' רִבּוֹא אֵין צָרִיךְ לְהִתְבַּטֵּל בִּשְׁבִילוֹ. לְמָאן דְּלֹא קָרֵי וְתָנֵי, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִי שֶׁיִּתְעַסֵק עִמּוֹ אֵין צָרִיךְ לְהִתְבַּטֵּל בִּשְׁבִילוֹ, וְהוּא שֶׁיֵּשׁ שָׁם עֲשָׂרָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּעַכְשָׁיו מִן הַסְּתָם מְבַטְּלִין, שֶׁאֵין לְךָ אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵינוֹ בַּמִּקְרָא אוֹ בַּמִּשְׁנָה. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הריטב"א פ"ב דִּכְתֻבּוֹת שכ"כ בְּשֵׁם סמ"ג) וְאִשָּׁה, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁדִּינָה כְּמָאן דְּקָרֵי וְתָנֵי; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁדִּינָה כְּמָאן דְּלֹא קָרֵי וְתָנֵי, וְכֵן נָהֲגוּ בְּאִשָּׁה וְתִינוֹק לְקֻלָּא. וְאֵין מְבַטְּלִין תַּלְמוּד תּוֹרָה לְמֵת, כְּשֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁיִּתְעַסֵק עִמּוֹ כָּל צָרְכּוֹ, אֶלָּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה. וְאֵינוֹ צָרִיךְ לָצֵאת וְלִרְאוֹת אִם יֵשׁ עִמּוֹ כָּל צָרְכּוֹ אִם לָאו, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ שָׁם מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה, תַּלְמוּד תּוֹרָה שֶׁלּוֹ קוֹדֵם. וְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן אֵין מִתְבַּטְּלִין כְּלָל.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, שֶׁמְּבַטְּלִין תַּלְמוּד תּוֹרָה, לְלַוּוֹתוֹ בִּשְׁעַת הוֹצָאָתוֹ; אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁמֻּטָּל לְקָבְרוֹ, אֵין מְבַטְּלִין בִּשְׁבִילוֹ תַּלְמוּד תּוֹרָה, אֶלָּא אִם יֵשׁ חֲבוּרוֹת בָּעִיר שֶׁכָּל אַחַת מִתְעַסֶקֶת יוֹמָהּ, אוֹתָהּ שֶׁאֵינָהּ יוֹמָהּ מֻתֶּרֶת בֵּין בְּלִמּוּד בֵּין בִּשְׁאָר מְלָאכוֹת. וּבִשְׁעַת הוֹצָאָה, מְבַטְּלִין מִכָּל שְׁאָר מְלָאכוֹת וּבָאִים לְלַוּוֹתוֹ, אֲפִלּוּ אִי לֹא קָרֵי וְתָנֵי, דְּלֹא מְפַלְּגִינָן בֵּין לֹא קָרֵי וְתָנֵי אֶלָּא בְּבִטּוּל תַּלְמוּד תּוֹרָה, אֲבָל בִּשְׁאָר מְלָאכוֹת, אֲפִלּוּ אִי לֹא קָרֵי וְתָנֵי הַכֹּל בְּטֵלִים וּבָאִים לְלַוּוֹתוֹ. וְאִם אֵין חֲבוּרוֹת בָּעִיר, כָּל בַּעֲלֵי מְלָאכוֹת צְרִיכִים לְהִתְבַּטֵּל וּלְהִתְעַסֵק בּוֹ עַד שֶׁיִּקָּבֵר; אֲבָל מִתַּלְמוּד תּוֹרָה אֵין צְרִיכִים לְהִתְבַּטֵּל אֶלָּא בִּשְׁעַת הוֹצָאָתוֹ, כִּדְאַמְרָן.

הָרוֹאֶה אֶת הַמֵּת וְאֵינוֹ מְלַוֵּהוּ, עוֹבֵר מִשּׁוּם לוֹעֵג לָרָשׁ (מִשְׁלֵי יז, ה) וּבַר נִדּוּי הוּא, וּלְפָחוֹת יְלַוֶּנּוּ ד' אַמּוֹת.

אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְלַוּוֹת אֶת הַמֵּת, צָרִיךְ לַעֲמֹד מִפָּנָיו.

אָרוֹן הָעוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אִם שִׁלְדּוֹ קַיֶּמֶת, צְרִיכִין לְלַוּוֹתוֹ כְּמוֹ בִּשְׁעַת הוֹצָאַת הַמֵּת.