יורה דעה סימן שלו

נָתְנָה הַתּוֹרָה רְשׁוּת לָרוֹפֵא לְרַפְּאוֹת. וּמִצְוָה הִיא. וּבִכְלַל פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ הוּא. וְאִם מוֹנֵעַ עַצְמוֹ, הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים, וַאֲפִלּוּ יֵשׁ לוֹ מִי שֶׁיְּרַפְּאֶנּוּ, שֶׁלֹּא מִן הַכֹּל אָדָם זוֹכֶה לִהִתְרַפְּאוֹת. וּמִיהוּ לֹא יִתְעַסֵק בִּרְפוּאָה אֶלָּא אִם כֵּן הוּא בָּקִי, וְלֹא יְהֵא שָׁם גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, שֶׁאִם לֹא כֵן, הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים. וְאִם רִפֵּא שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת בֵּית דִּין, חַיָּב בְּתַשְׁלוּמִין, אֲפִלּוּ אִם הוּא בָּקִי. וְאִם רִפֵּא בִּרְשׁוּת בֵּית דִּין, וְטָעָה וְהִזִּיק, פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. וְאִם הֵמִית, וְנוֹדַע לוֹ שֶׁשָּׁגַג, גּוֹלֶה עַל יָדוֹ.

הָרוֹפֵא, אָסוּר לִטֹּל שְׂכַר הַחָכְמָה וְלִמּוּד, אֲבָל שְׂכַר הַטֹּרַח וְהַבַּטָּלָה, מֻתָּר.