שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שמ כמה דינים מדברים האסורים בשבת כעין תולדות מאבות
מקור מפורש
בסעיף זה
סעיף ג
1691 בכורות כד, ב ( תולש לאו היינו גוזז). והיינו שמה
שתולש ביד אינו חייב משום גוזז בכלי, וכמו בנוטל שערו וצפרניו דלקמן בסמוך, שבידיו
פטור ובכלי חייב.
וכן פסק הרמב"ם בהלכות מעילה פ"א הי"א (השוחט
בכור או שאר מוקדשין, תולש את השיער מכאן ומכאן לעשות מקום לסכין), והלכות יום טוב
פ"ג ה"ג (השוחט בהמה ביום טוב, מותר לו לתלוש צמר למקום הסכין בידו),
והיינו כיון שאינו אסור אלא מדברי סופרים, התירו לצורך שחיטת קדשים ולצורך שחיטה
ביום טוב. ולענין שבת, ביאר בהל' שבת פ"ט ה"ז (הגוזז צמר ... חייב), ופירש
במ"א סי' שמ ס"ק ג (משמע דתולש צמר מן הבהמה פטור). והיינו שרק גוזז
(בכלי) חייב, משא"כ תולש (ביד) פטור.
ואף שנפסק לקמן סי' תצח סכ"ג ( השוחט
בהמה ביום טוב, לא יתלוש את הצמר שבמקום שחיטה כדי לעשות מקום לסכין, אע"פ
שאין דרך גזיזה בכך, והעושה כך בשבת אינו חייב משום גוזז, מכל מקום הרי הוא חייב
משום עוקר דבר מגידולו).
[דיני עוקר דבר מגידולו, ראה לעיל סי'
של ס"ב (משום עוקר דבר מגידולו), ושם נסמן (הערה 956 )].
וכדעה שהובאה בבכורות שם ( תולש לאו היינו גוזז, וביום
טוב אסור דהוה ליה עוקר דבר מגידולו ). והיינו שאף שאינו חייב משום מלאכת
גוזז (אלא בכלי), מכל מקום חייב משום עוקר דבר מגידולו (אף ביד), כיון שהיא מלאכת
קוצר, כדאמרינן בירושלמי פ"ז ה"ב (דצייד כוורא, וכל דבר
שאתה מבדילו מחיותו, חייב משום קוצר), שחייבים עליו אף כשתולש ביד, כדלעיל סי' שלו
סט"ז (דרך תלישה ... ביד), וסי' תקי בקונטרס אחרון ס"ק א (שהתולש ביד
הוא תולדת הקוצר בכלי).
מכל מקום מסיק בגמרא שם כה, א (ביום
טוב מותר ...
דהוה ליה עוקר דבר מגידולו כלאחר יד ), כמובא לעיל פסק הרמב"ם, המתיר
לתלוש הצמר בידיו לצורך שחיטה ביום טוב.
ואף שחלקו עליו כמה פוסקים, ואומרים שלא התירו בבכור וביום טוב
אלא לפנות הצמר לכאן ולכאן, ואינו מתכוין לתלוש, כמבואר בתוס' שם ד"ה והיינו
(ותולש דקתני מתניתין, כשאין מתכוין ואינו פסיק רישיה קאמר ... וקמיבעיא להו כנגדו
ביום טוב מהו, דדלמא דוקא בכור דתולש לאו היינו גוזז וליכא איסורא דאורייתא, הוא
דשרי דבר שאין מתכוין, אבל ביום טוב דאיכא איסורא דאורייתא דעוקר דבר מגידולו, לא
שרינן בשאין מתכוין, או דלמא בבכור נמי איכא איסורא דאורייתא דתולש היינו גוזז,
וכי היכי דשרי בבכור משום דאין מתכוין, שרי נמי ביום טוב), ושם כה, א ד"ה
דהוה ליה עוקר דבר מגידולו כלאחר יד (אין ללמוד מכאן שיהא מותר לתלוש ... דהא לעיל
פריש, דהא דשרי הכא משום שאין מתכוין). רא"ש שם פ"ג סי' ה (וקא מיבעיא
ליה כנגדו ביום טוב מהו, דדלמא דוקא בבכור דתולש לאו היינו גוזז וליכא איסור
דאורייתא, הוא דשרי דבר שאין מתכוין. אבל ביום טוב דאיכא איסור דאורייתא עוקר דבר
מגידולו, לא שרינן אפילו כשאין מתכוין, או דלמא בבכור נמי איכא איסורא דאורייתא
דתולש היינו גוזז, וכי היכי דשרי בבכור משום דבר שאין מתכוין, שרי נמי ביום טוב.
אמר להו כנגדו ביום טוב מותר). הובא בטור (ור"י פסק ... בתלישת הצמר לאוסרו,
אלא אם כן אינו מתכוין לתולשו, אבל במתכוין אסור, ולזה הסכים א"א הרא"ש
ז"ל).
גם זה אינו אסור אלא מדברי סופרים,
כדמסיק בגמרא שם כה, א ( דהוה ליה עוקר דבר מגידולו כלאחר יד ). ומה שחייב על תלישת פירות
ביד, היינו כי בפירות הדרך לתלוש ביד, אבל אין דרך לתלוש צמר ביד, ולכן אינו חייב
על תלישת צמר ביד.
ומה שנפסק לקמן סי' תצח סכ"ג ( מכל
מקום הרי הוא חייב משום עוקר דבר מגידולו).
היינו רק לומר שמטעם זה מחמירים
לענין יום טוב יותר מאשר לענין בכור, שמטעם זה נפסק בשו"ע יו"ד סי' שח
ס"ג (כשבא לשחטו או לראות מומו, (מותר) לתלוש הצמר של מקום שחיטה, כדי לעשות
מקום לשחיטה. ודוקא ביד, אבל לא בכלי). ואילו באו"ח סי' תצח סי"ב (השוחט
בהמה ביום טוב, אינו רשאי לתלוש הצמר לעשות מקום לסכין). ופירש במ"א שם
ס"ק כב (דהוי עוקר דבר מגדולו).
וביאר המ"א את דבריו בס"ק כג (דדעת השו"ע דבכור
מותר לכתחלה לתלוש, דתולש לאו היינו גוזז. וביום טוב אסור, דהוה ליה עוקר דבר
מגידולו, כמ"ש התוס'). ופירש דבריו במחצית השקל (רוצה לומר דהרב ב"י
הכריע מסברת עצמו לחלק בין בכור ליום טוב. ובבכור פסק כהרמב"ם דמותר לכתחלה,
וביום טוב פסק כהרא"ש דאוסר). והטעם שלענין יום טוב פסק כהאוסרים, כיון שבגמרא
יש סברא לחוש בזה לאיסורא דאורייתא דעוקר דבר מגידולו.
משא"כ לענין שבת נפסק כאן ( התולש צמר
בידו מן הבהמה או מהעור, פטור, שאין דרך גזיזה בכך ), כיון דלכו"ע קיי"ל
"דהוה ליה עוקר דבר מגידולו כלאחר יד" שאיסורו רק מדברי סופרים. אלא
שלענין שחיטה ביום טוב – קיי"ל כדעת האוסרים לתלוש בידים, כיון שבזה חוששים
לסברה שהובאה בגמרא "הרי הוא חייב משום עוקר דבר מגידולו".
וראה מה שדנו בזה בקובץ יגדיל תורה ירושלים גליון י ע' 209 (שאלת
הגרש"ז גרליק ומענה הגאון מטשעבין). מראי מקומות וציונים. חקרי הלכות ח"א כח, א.
פתיחה בהקשר