יורה דעה סימן שז

שְׁחָטוֹ וְנִמְצָא טְרֵפָה, עוֹרוֹ עִם בְּשָׂרוֹ אָסוּר בַּהֲנָאָה וְטָעוּן קְבוּרָה. וְלָכֵן טוֹב לְמָכְרוֹ לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים קֹדֶם שְׁחִיטָה. (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי פ' הָאִשָּׁה וְכֵן כָּתַב הַבֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תְּשׁוּבָה אַשְׁכְּנַזִּית וְהִיא בִּתְשׁוּבַת מהרי"ל).

צָרִיךְ הַכֹּהֵן לְהַשְׁהוֹתוֹ וּלְגַדְּלוֹ לְעוֹלָם, עַד שֶׁיִּפֹּל בּוֹ מוּם. וְיָכוֹל לְמָכְרוֹ אֲפִלּוּ לְיִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא תָּמִים, וְהַלּוֹקֵחַ יִנְהֹג בּוֹ קְדֻשַּׁת בְּכוֹר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, שֶׁהַלּוֹקֵחַ קוֹנֶה אוֹתוֹ לְצָרְכּוֹ. אֲבָל אָסוּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ סְחוֹרָה, דְּהַיְנוּ לִקְנוֹתוֹ כְּדֵי לְהַרְוִיחַ. וְאִם קְנָאוֹ לְצָרְכּוֹ וְלֹא נִצְטָרֵךְ לוֹ, יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְמָכְרוֹ.