יורה דעה סימן שג

שולחן ערוך בספריא
  1. א
    הָרוֹאֶה כִּלְאַיִם שֶׁל תּוֹרָה עַל חֲבֵרוֹ, אֲפִלּוּ הָיָה מְהַלֵּךְ בַּשּׁוּק, הָיָה קוֹפֵץ לוֹ וְקוֹרְעוֹ מֵעָלָיו מִיָּד, וַאֲפִלּוּ הָיָה רַבּוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם הָיָה הַלּוֹבֵשׁ שׁוֹגֵג, אֵין צָרִיךְ לוֹמַר בַּשּׁוּק, דְּמִשּׁוּם כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת יִשְׁתֹּק, וְאַל יַפְרִישֶׁנּוּ מִשּׁוֹגֵג (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא"שׁ). וְאִם הָיָה שֶׁל דִּבְרֵיהֶם, אֵינוֹ קוֹרְעוֹ מֵעָלָיו וְאֵינוֹ פּוֹשְׁטוֹ בַּשּׁוּק, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְבֵיתוֹ. וְכֵן בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ אֵין צָרִיךְ לְמַהֵר לָצֵאת (טוּר). וְאִם הָיָה שֶׁל תּוֹרָה, פּוֹשְׁטוֹ מִיָּד.
  2. ב
    אָסוּר לְהַלְבִּישׁ אֶת חֲבֵרוֹ כִּלְאַיִם.