א
שְׁחִיטַת חֻלִּין אֵינָהּ צְרִיכָה כַּוָּנָה. אֲפִלּוּ מִתְעַסֵק בְּעָלְמָא לַחְתֹּךְ, אוֹ שֶזָּרַק סַכִּין לְנוֹעֲצָהּ בַּכֹּתֶל, וְשָׁחֲטָה כְּהִלְכָתָהּ (ס"א בַּהֲלִיכָתָהּ וְעִקָר), כְּשֵׁרָה. וְהוּא שֶׁרָאָה שֶׁלֹּא הֶחְלִיד (פי' עִנְיָן נְעִיצָה וּתְחִיבָה, מִלְּשׁוֹן חֻלְדָּה, שֶׁנִּכְנֶסֶת בַּחוֹרִין וּבַסְדָקִין) הַסַכִּין בֵּין סִימָן לְסִימָן, אוֹ תַּחַת הָעוֹר. וְאִם מָצָא הַנּוֹצָה אוֹ הַשֵּׂעָר חֲתוּכִים, וַדַּאי לֹא הֶחְלִיד. וַאֲפִלּוּ הִפִּיל הַסַכִּין בְּיָדוֹ, אוֹ בְּרַגְלוֹ, שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה כְּלָל, וְשָׁחַט, שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה. אֲבָל אִם נָפְלָה מֵעַצְמָהּ, פְּסוּלָה, דִּבְעִינָן כֹּחַ גַּבְרָא (ע"ל סי' ז'). וְכֵן אִם הָיָה הַסַכִּין מֻנָּח בְּחֵיקוֹ אוֹ בְּיָדוֹ, וְנָפְלָה מִיָּדוֹ אוֹ מֵחֵיקוֹ שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה, כְּנָפְלָה מֵעַצְמָהּ דָּמֵי, וּפְסוּלָה.
