שולחן ערוך בספריא
  1. א
    סֵפֶר תּוֹרָה אוֹ תְּפִלִּין שֶׁבָּלוּ, אֵין עוֹשִׂין מֵהֶם מְזוּזָה. וְאֵין כּוֹתְבִין אוֹתָהּ עַל גִּלְיוֹנֵי סֵפֶר תּוֹרָה, לְפִי שֶׁאֵין מוֹרִידִין מִקְּדֻשָּׁה חֲמוּרָה לִקְדֻשָּׁה קַלָּה. הַגָּה: אֲבָל מֻתָּר לְתַקֵּן הַסֵּפֶר תּוֹרָה עַצְמָהּ עִם גִּלְיוֹנוֹתֶיהָ, אִם אִי אֶפְשָׁר לְתַקְּנָהּ בְּעִנְיָן אַחֵר וְהָיָה צָרִיךְ לְגָנְזָהּ בְּלָאו הָכֵי (מהר"מ פַּאדוֹאָה סִימָן פ"ד). אֲבָל אִם אֶפְשָׁר לְתַקְּנָהּ בְּעִנְיָן אַחֵר, אַף עַל פִּי שֶׁהַסֵּפֶר תּוֹרָה מִגְּוִילִין וְרוֹצֶה לְדַבֵּק עָלֶיהָ קְלָפִים, לֹא יַחְתֹּךְ הַגִּלְיוֹנוֹת לְתַקְּנָהּ, דְּאֵין אִסּוּר לְתַקְּנָהּ מִבַּחוּץ בִּקְלָף אַף עַל פִּי שֶׁהַסֵּפֶר תּוֹרָה מִגְּוִילִין (ג"ז שָׁם).