יורה דעה סימן רכג

הַמַּדִּיר עַצְמוֹ מֵהֲנָאַת בְּנוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּטֵּל הַבֵּן מִלִּמּוּדוֹ בִּשְׁבִילוֹ, מֻתָּר הַבֵּן לְמַלְּאוֹת לוֹ חָבִית שֶׁל מַיִם, וּלְהַדְלִיק לוֹ אֶת הַנֵּר, וְלִצְלוֹת לוֹ דָּג קָטָן. וְכֵן מֻתָּר לִקְנוֹת לוֹ מֵהַשּׁוּק מַה שֶּׁצָּרִיךְ, אִם הוּא אָדָם שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִקְנוֹת בְּעַצְמוֹ אוֹ אִם הִיא אִשָּׁה שֶׁהִדִּירָה אֶת בְּנָהּ.

הָאוֹמֵר לִבְנוֹ: הֲרֵי אַתָּה אָסוּר בַּהֲנָאָתִי, אוֹ שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁלֹּא יֵהָנֶה בּוֹ, אִם מֵת, יִירְשֶׁנּוּ. אָסוּר עָלָיו הֲנָאָתוֹ וּפֵרֵשׁ בֵּין בְּחַיַּי בֵּין בְּמוֹתִי, אִם מֵת, לֹא יִירְשֶׁנּוּ וְעַיֵּן לְעֵיל סי' רט"ז.

אָסַר בְּנוֹ מֵהֲנָאָתוֹ וְאָמַר: אִם יִהְיֶה בֶּן בְּנִי זֶה תַּלְמִיד חָכָם, יִקְנֶה בְּנִי זֶה נְכָסַי, כְּדֵי לְהַקְנוֹתָם לִבְנוֹ, הֲרֵי זֶה הַבֵּן אָסוּר בְּנִכְסֵי הָאָב וּבֶן הַבֵּן מֻתָּר בָּהֶם, אִם יִהְיֶה תַּלְמִיד חָכָם כְּמוֹ שֶׁהִתְנָה.

זֶה הַבֵּן הָאָסוּר בִּירוּשַׁת אָבִיו, אִם נָתַן יְרוּשַׁת אָבִיו לְאָחִיו אוֹ לִבְנוֹ, הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְכֵן אִם פְּרָעָם בְּחוֹבוֹ אוֹ בִּכְתֻבַּת אִשְׁתּוֹ. וְצָרִיךְ לְהוֹדִיעָם שֶׁאֵלּוּ נִכְסֵי אָבִיו שֶׁאֲסָרָם עָלָיו.