-
א
הַמֻּדָּר מֵחֲתָנוֹ וְהוּא רוֹצֶה לָתֵת לְבִתּוֹ מָעוֹת, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נֶהֱנֵית בָּהֶם וּמוֹצִיאָה אוֹתָם בַּחֲפָצֶיהָ, הֲרֵי זֶה נוֹתֵן לָהּ וְאוֹמֵר לָהּ: הָרֵי הַמָּעוֹת הַלָּלוּ נְתוּנִים לָךְ בְּמַתָּנָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא לְבַעֲלֵךְ רְשׁוּת בָּהֶן, אֶלָּא יִהְיוּ לְמַה שֶּׁאַתְּ נוֹתֶנֶת לְתוֹךְ פִּיךְ אוֹ לְמַה שֶּׁתִּלְבְּשִׁי, וְכַיּוֹצֵא בָזֶה. וַאֲפִלּוּ אָמַר: עַל מְנַת שֶׁאֵין לְבַעֲלֵךְ רְשׁוּת בָּהֶם אֶלָּא מַה שֶּׁתִּרְצִי עֲשִׂי בָּהֶם, לֹא קָנָה הַבַּעַל, וּמַה שֶּׁתִּרְצֶה תַּעֲשֶׂה בָּהֶם. אֲבָל אִם נָתַן לָהּ מַתָּנָה וְאָמַר לָהּ: עַל מְנַת שֶׁאֵין לְבַעֲלֵךְ רְשׁוּת בָּהֶם, וְלֹא פֵּרֵשׁ שֶׁתְּהֵא הַמַּתָּנָה הַזֹּאת לְכָךְ וּלְכָךְ אוֹ לְמַה שֶּׁתִּרְצֶה תַּעֲשֶׂה בָּהֶם, הֲרֵי זֶה יִקְנֶה אוֹתָהּ הַבַּעַל לֶאֱכֹל פֵּירוֹתֶיהָ, וְדָבָר זֶה אָסוּר, שֶׁהֲרֵי הוּא אָסוּר בַּהֲנִיַּת חוֹתְנוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִילוּ בְּאוֹמֵר לָהּ: עַל מְנַת שֶׁאֵין לְבַעֲלֵךְ רְשׁוּת בָּהֶם, וּמַה שֶּׁתִּרְצִי תַּעֲשִׂי בָּהֶם, קָנָה הַבַּעַל וְאָסוּר בָּהֶם.

